דני גרקוביץ' בן ה67 מתגורר בקיבוץ כיסופים כבר 30 שנים והוא משמש כמפקד תחנת המתנדבים של הכבאות וההצלה באזור. את הבוקר הארור של שבת ה-7 באוקטובר הוא לא ישכח בחיים והוא מתאר אותו לפרטי פרטים: "הייתה הפגזה כבדה. לא הייתה כזאת אף פעם. עשרות רקטות ופצמ"רים. לאחר מכן בקיבוץ אנחנו מבינים שיש מחבלים שחדרו - הם נכנסו תחת האש הכבדה שאנחנו סופגים". דני נכנס לממ"ד אבל דאגתו היא לבתו דפנה ובעלה איוון, שגרים עשרות מטרים ממנו.
"הייתי בקשר עם הבת בשעה שמונה וחצי והיא כתבה שיש מחבלים מסביב לבית שלה. אמרתי לה - רק תשכבי ותתחבאי ואז היא מדווחת שהם נכנסו הביתה ושוברים הכל. היא כותבת לנו "הצילו!". לאחר מכן רשת התקשורת נופלת ולדני אבד הקשר עם בתו.
לאחר יותר מ-24 שעות במקלט דני יוצא ורואה את החורבן וההרס שמסביב בקיבוץ. "אנחנו רואים שהכל שרוף. בתים שבורים. בסריקות אנחנו מגלים משפחות שלמות שנטבחו. החיילים ביצעו סריקות אך לא מצאו את הבת שלי ואת בעלה, אנחנו עדיין לא יודעים איפה הם", הוא מספר.
למרות הקושי הרב כשדני מפונה לבית מלון ישר עם הגעתו הוא מכנס את חבריו המתנדבים: "אנשים מגיעים לכאן מבוהלים, ללא כלום. כמפקד יחידת כבאים בכיסופים מיד התגייסתי לתת גיבוי ולארגן חמ"ל לוגיסטי כדי לארגן בגדים, אוכל וכל מה שצריך. כל מה שאפשר אנחנו מארגנים היחידה שלי. לא מועיל לנו להיות בחדרים ככה ללא תועלת. כאן צריך לפעול", הוא אומר.
במקביל לסיוע למפונים דני גם עוזר לכוחות בשטח - כוחות הכיבוי באזור כיסופים מתקשרים לדני כדי שייעץ להם בנושאי תוואי השטח וכיבוי השריפות באזור: "כל אירוע שיש בגזרה הם מתקשרים ואני מייעץ להם".
בנתיים נמשכים החיפושים אחרי בתו, דפנה גרקוביץ' בת ה-47, ובן זוגה איוון אִיָרָמֶנדי בן ה-46 שנעדרים ובתקשורת הספרדית מדווח שההערכה היא שהם נחטפו לעזה.