אלק פתח הבוקר את המכולת שלו בשדרות. "רק בשביל החיילים", הוא מספר. כל חייל שנכנס למכולת יוצא עם משהו. פעם המכולת הזאת הייתה של ששון שרה ז"ל. בכל מבצע או מלחמה המכולת הייתה מלאה בעיתונאים, היום היא שוממת. יותר מ- 30 אלף תושבים יש בשדרות, אבל רובם המכריע כבר לא בעיר. למטחי הרקטות הם כבר התרגלו לצערם, אך החשש ממחבלים שיחדרו שוב לעיר, מפחיד את כולם. אבל אחת התושבות מבטיחה: "אנחנו לא עוזבים את העיר, נחזור לפה. זה הבית שלנו".
כבר שבוע שאין איש מסתובב ברחובות חוץ מראש העיר אלון דוידי ודובר העירייה ירון ששון. הם נעים ממקום למקום חבושי אפודים, מזירה לזירה, מאולמות כדורסל שמלאים בחיילים אל חמ"ל העירייה שהוא המקום היחיד בשדרות שבו תראו יותר ממניין אזרחים.
העיר שדרות הפכה לעיר רפאים. בכניסה לעיר, המחסומים מעידים על מה שמתרחש בפנים: אלפי שוטרים וחיילים כמעט בכל מקום, מתחת לבניינים, במדרכות ובגנים הציבוריים. מעט התושבים שנשארו עברו בימים האחרונים בין הכוחות. "צריך לדאוג להם", הם מספרים.
העיר הומה האדם ומקומות הבילוי נשארה מיותמת. השקט עכשיו לא מזכיר כלל את הפאבים המלאים בסטודנטים רק בסוף השבוע שקדם למתקפת הטרור של חמאס. ויש גם כאלה שמתעקשים שלא לעזוב את העיר, לא עכשיו לפחות. שני בניה של בתיה קטר, מורה ופעילה חברתית, התגייסו למילואים. "אני נשארת כאן עד שהם יחזרו", היא מדגישה.
יורם, תושב העיר, יצא כבר בשבוע שעבר משדרות ושוהה בבית מלון. ביתו נפגע מרקטה. הוא בכלל לא ידע בהתחלה. היום סומך לביתו נפלה עוד רקטה. כמעט בכל רחוב בשדרות יש תזכורת מרה למלחמה: בית שנהרס מרקטות, בית ספר עם חור שנפער מקאסמים.
בימים האחרונים הפכה תחנת המשטרה ההרוסה בשדרות למוקד עלייה לרגל. קרב הגבורה של השוטרים ואנשי הביטחון בשדרות כבר מסופר בכל בית. ההריסות עדיין פה והן מספרות את סיפור של שדרות. "אנחנו ננצח. נחזור לכאן ונשקם, שדרות זה הבית שלנו", אומרים התושבים.