לפני שבוע בדיוק, התעוררה מדינת ישראל לאחד הימים הקשים בתולדותיה, עת אנשי חמאס חדרו לשטח ישראל וטבחו בחלק גדול מתושבי עוטף עזה, שנותרו חסרי אונים במשך שעות ארוכות. לצד סיפורים עצובים וטרגיים, מדי יום נחשפים עוד ועוד סיפורי גבורה, של אזרחים ועובדי מדינה שסיכנו את חייהם כדי להציל כמה שיותר אזרחים.
את העדות הזאת של ערן בוסקילה, מפקד צוות בתחנת הכיבוי באשכול, קשה מאוד לתאר במילים. כפי שעשה בכל שבת, גם ביום שבת שעבר, הוא הגיע למשמרת בעזרת גוי של שבת, שהסיע אותו לתחנת הכיבוי כשהוא מלווה בכלתו השייכת למגזר הערבי. כשיצא מביתו לכיוון הכניסה למושב זימרת, הוא החל לשמוע אזעקות וראה את הפיצוצים העזים.
כשהשלושה הגיעו לצומת מגן, לפתע הם זיהו כ-20 מחבלים רכובים על אופנעים שיורים לעבר כל מי שהגיע לצומת. "הם התקרבו אלינו וירו, אבל אז הם זיהו את בגדיה של כלתו של חברי והם חלפו על פנינו. תיאר ערן.
דקות ספורות לאחר מכן, רכבם נתקע. "יצאנו מהרכב והתחלנו לרוץ לכיוון הצומת. היו בה אזרחים נוספים. אמרתי להם לעוף מהמקום כי יש מחבלים". ערן, שהבין שעליו להגיע לתחנה, עצר רכב וביקש שיסיע אותו אליה. השלושה הגיעו בסמוך לבסיס רעים, שם ראו ג'יפ צבאי. ערן דיווח להם שראה מחבלים ומיד הם יצאו לאתרם.
במקביל, ערן אמר לעצמו שהוא חייב לעשות מעשה. "אמרתי לעצמי שהכול מסביב מחבלים והחיילים בכלל לא יודעים זאת", הוא נזכר. הוא עבר בין קרוואן לקרוואן, והורה לכולם להיכנס למועדון, שם שהו אזרחים נוספים. "שאלתי את החיילים אם יש להם נשק, אבל הם ענו שלא", נזכר ערן, שלא הפסיק לשמוע יריות מסביב.
מיד לאחר שהזהיר את החיילים, הוא זחל אל אחד הגגות שבאזור. "הכדורים שרקו ליד הראש שלי", הוא מספר. "רציתי לראות מה עם החיילים וראיתי שהמחבלים עושים את דרכם אל אזור הקראוונים. הם החלו לירות לכל עבר והחיילים יצאו מהמקום".
לאחר כמה שעות ארוכות של ירי הוא הבחין בג'יפ צבאי ומיהר לסמן לחיילים שבתוכו, ואלו חילצו את כולם מהמבנה, שמאוחר יותר התברר כבית הכנסת. במשך שעות ארוכות, ערן נחשב לנעדר, והיו כאלו שחשבו שנהרג. זהו סיפורו.