אורי לוקר מפרדס חנה, שנפל בלחימה על עוטף עזה בשבת שעברה, מגיע ממשפחה של לוחמים בסיירות מובחרות. הוא לא חשב שיגיע לגולני, אך כששמע הרצאה של האב השכול ברוך בן יגאל על בנו עמית, שינה את דעתו וידע שזה המקום בשבילו. אורי נפל, ביחד עם הלוחמים שאיתו, סמוך לגדר המערכת בעת שניסה למנוע ממחבלים חמושים לפרוץ לעבר ישראל.
לכל העדכונים מהמלחמה
אמו אורית מספרת לוואלה! שגם כשהיה ילד קטן, תמיד רצה לפרוץ קדימה ראשון: "לאורי יש תאום זהה בשם תמיר. כשנולדו, תמיר היה צריך הנשמה ועבר ישירות לאינקובטור, לעומתו אורי נשם עצמאית מהרגע הראשון. הביאו לי אותו, חיבקתי וישר קראתי לו בשם אורי כי הוא בא ממני - אורית. האור של חיי והאור שלי כבה. בילדות הם רבו כל הזמן, אבל בסוף היום תמיד היו מתחבקים".
"אורי היה ילד אהוב ומאוד שובב", מוסיפה האם. "שניהם היו עושים מעשי קונדס אבל אי אפשר לכעוס עליהם, היו קוראים להם ביחד - הלוקרים. אורי היה ילד של הכל כאן ועכשיו, ותמיר תמיד היה מוותר לו. אני יודעת שלתמיר מאוד היה קשה לגדול לצד אורי, עכשיו אני לא יודעת איך הוא ימשיך בלעדיו".
לקראת סיום בית הספר התיכון התלבט אורי להיכן להתגייס לצבא, ואז ברוך בן יגאל, אבא של עמית, הגיע להרצות בבית הספר. מאז אורי ידע שהוא יילך לגולני. "לא הבנתי מה לנו ולגולני, אבל אם הוא רוצה אז מעולה", מספרת אמו. "כשהוא חזר מהצבא היה לו לו"ז טיולים, מסיבות וחברים. הוא אהב את המדינה, את השבילים שלה. הוא אהב את החיים".
אורית משחזרת את רגעי האימה: "ביום שישי עשינו שיחת וידאו וכל הזמן הוא אמר, 'משעמם בעזה, לא קורה פה כלום'. אמרנו לו שזה שקט מתעתע. הוא היה נראה נהדר. אמרנו לו לשמור על עצמו. בבוקר התעוררתי מכל ההודעות. שמענו שהרבה חיילים יצרו קשר אבל אורי לא. אף אחד לא נתן לנו מידע והתחלנו לפחד. בעלי יצא לחצר, הוא אמר לי 'הם לא ידפקו לי בדלת, אני אקבל אותם'".
את הידיעה על גבורתו של אורי הם שומעים מהמוני החברים שמגיעים לבקר: "ממה שאנחנו, מבינים המפקד אמר לו לבוא איתו לסיור לכיוון הפרצות בגדר. הבנתי שהם הצליחו להרוג כמה מחבלים, אבל אז הגיעו עוד מאות מחבלים שהם כבר לא יכלו עליהם לבד - כל מי שהיה איתו נפל בקרב. אני שמחה שהוא לא מת לבד ושהיו איתו שם. אני יודעת שהוא הגן על המדינה".