"המלאכים הקדושים", כך מכנים את אנשי זק"א מאז נכנסו לקיבוצים בעוטף עזה, לערים הסמוכות שדרות ואופקים או לכביש 232 שזכה בפיהם לכינוי "כביש הזוועה", זאת כדי לאסוף את גופות הנרצחים והחללים במלחמת "חרבות ברזל" שנמשכת זה היום השביעי. יותר מ-100 מתנדבים עובדים בכל זמן נתון במלאכת איסוף הגופות, סך הכל כ-400 מתנדבים במשמרות מתחלפות. ועל דבר אחד כולם מסכימים, ותיקים או חדשים כאחד: מה שראינו בשבוע האחרון לא ראינו מעולם. זוועות. זוועות. זוועות, חלקם אומרים.
לכל העדכונים מהמלחמה
מוטי בוקצין הוא מתנדב בזק"א כבר 27 שנים, מכהן כראש צוות מתנדבים וכדובר הארגון. "אני כל דקה נשבר, כל בית שנכנסנו אליו נשברתי מחדש", הוא מספר. "זה פחד פחדים. זוועות שמעולם לא הכרנו. תינוקות, ילדים, קשישים, הורים ומשפחות שלמות. אתה רואה דורות שלמים נמחקו". בוקצין, שטיפל בחייו בזירות של פיגועים, תאונות דרכים ואסונות כמו אסון מירון שבו נהרגו 45 בני אדם, טוען כי זה משהו "שלא ידענו ולא הכרנו". לדבריו, "במירון הייתה משאית אחת מלאה בגופות, חשבנו שהגענו לשמיים, ופה זה עוד משאית ועוד משאית ועוד משאית".
המתנדבים עוד פועלים בשטח, לדברי בוקצין: "גם אנחנו מתפרקים, לא מצליחים להתמודד מול הזוועות האלה. אנחנו בוכים ועובדים יחד. מי שלא מסוגל ונשבר, אני מבקש ממנו לצאת מהבית ולהתאושש עד הבית הבא. יש ריח של מוות בכל מקום. אתה מרגיש שאתה בגיהנום וזה פחד אימים. הדבר היחיד שאתה שואב ממנו תקווה הוא כשאנחנו יוצאים החוצה ואנחנו רואים את האחדות בעם ישראל. זה מחזק אותנו".
לעתים המתנדבים של זק"א פועלים סביב השעון תחת ירי של רקטות או היתקלויות עם מחבלים. "טיפלנו בגופות במפלסים שהיו על הכביש, ופתאום נאלצנו לברוח הצידה כי כוחותינו נתקלו במחבלים. אנחנו ממש מסכנים את החיים". מלאכת איסוף הגופות עוד צפויה להימשך גם במהלך סוף השבוע הקרוב ולדברי בוקצין, "אנחנו מקווים לסיים, אבל בראש שלנו ובמחשבות שלנו זה לעולם לא ייגמר. זה יישאר שם לעד ולעולם".