גיורא אלמוג, ששישה מבני משפחתו - ביתו, בעלה וארבעת ילדיהם מכפר עזה, אומר בראיון ל-103FM שיש בליבו תקווה שלא כולם נהרגו. הוא התראיין עם קרוב משפחתו, אלוף במיל' דורון אלמוג. לפני 20 שנה נרצחו חמישה מבני המשפחה בפיגוע במסעדת מקסים. בזמן הטבח בכפר עזה שהו גיורא ואשתו יחד עם ההורים של חתנו בחופשה בבולגריה.
"עצוב אני מתאפק לא לבכות בשיחה איתכם", אומר גיורא. "יכול להיות שיש שביב של תקווה, כל הזמן יש מידע שונה ומגוון, הכאוס עצום". לדבריו שתי גופות זוהו בוודאות, של חתנו נדב, "איש מקסים מאין כמותו", לדבריו, ושל בתו הגדולה ים. "יכול להיות שחן ושלושה ילדים נלקחו", הוא אמר, "כרגע לא מוצאים את הגופות שלהם. חן זו הבת שלנו. אנחנו יכולים רק להודות ולברך על מנהלי הטיול שלקחו אותנו למקום רחוק מהתופת בקיבוץ. הכאוס עצום. אנחנו כואבים בצורה מטורפת. לפני שלושה שבועות, כבר כמעט 20 שנה יש את העצב שיש למשפחה שלנו מהפיגוע, והנה שוב. נהרגו לנו בפיגוע הזה חמישה בני משפחה".
לדברי גיורא, כרגע אין שום צוות מקצועי שמזהה בוודאות את הגופות. "מי שזיהה אלו אנשים שמסתובבים כי אין חברים בקיבוץ. יש עשרות נפגעים ובתים שרופים, והכאוב עצום. לכן הווידוא מאוד לא ודאי, אנחנו צריכים לחכות בסבלנות רבה. כל חיי המקצועיים והמשפחתיים אני עם שביב של תקווה. כפר עזה זה מה שרווח בין כולנו, נחזור לשם מתישהו כשיתאפשר, אבל זו לא תהיה אותה כפר עזה. לא נחזור לאותו כפר עזה, זה ברור. כל כך הרבה נהרגו, נפלו בשבי, כרגע חוסר הבהירות והכאוס עצום".
אלוף (מיל') דורון אלמוג הצטרף לראיון. "ליבנו איתכם, אני מקווה ששגיתי לפחות בחלק מהדברים שכתבתי ושחלק מבני המשפחה נמצאים כרגע כבני ערובה", הוא אומר. אנחנו לא באמת יודעים מה קרה שם. עם המוות של ערן אחי במלחמת יום הכיפורים, אני בישרתי להורים שלי בסופו של דבר שזה אכן ערן".
גם דורון מציין שעדיין לא הגיעו צוותים מסודרים לזיהוי חללים. "עדיין יש חוסר ודאות. מי אומר שהזיהוי ודאי? אנשים מהמשק. אם רוב אנשי המשק עזבו, אז מי יזהה? תמיד יש שביב של תקווה, תמיד. אנחנו מצווים לחיות ולהעניק לעצמנו תקווה גם כשכואב מאוד. אני לא יכול להחזיר את אחי ואת בני ערן לחיים ואת אלה שנספו, אלא להמשיך קדימה. כל אחד לוקח את זה אחרת".
את אמו דורון לא ראה בוכה מעולם, לדבריו. "אחרי מלחמת יום כיפור היא ממשיכה אחר כך ארבעים שנה. לא ראיתי אותה בוכה אף פעם, היא אמרה שאצלנו במשפחה לא יהיה שכול. כשאני בכיתי ליד מיטתו של אבי ברגעיו האחרונים, היא חיבקה אותי ואמרה לי 'אל תתפרק לי פה, אצלנו במשפחה לא בוכים'. היא הייתה אישה מאוד חזקה, מאוד ריאליסטית".
דורון לא האמין, לדבריו, שנגיע למציאות כזאת. "הייתי משוכנע שאנחנו ערוכים היטב, לא תיארתי לעצמי שמשהו כזה יכול להיות. יש לקח שחייבים מיידית ליישר אותו - הגנה אזרחית. הקו הראשון של עוטף עזה, של צה"ל נפרץ בקלות. הטכנולוגיה נפרצה, נפרץ המכשול, והיה רק קו אחד. הקו השני הוא היישובים שנמצאים קילומטרים ספורים. הם היו צריכים להיבנות כמו ב-1948".
דורון מוסיף: "ביום כיפור אלתרנו תורת לחימה. בנו תורת לחימה על בסיס לקחים מיידים. היישובים בצפון כל קיבוץ ומושב לא נבנו כמוצב, אז עכשיו לעשות את זה ולארגן אותם. בסופו של דבר הצבא צריך יהיה לפעול גם בהגנה אבל לא על כל יישוב ויישוב. הצבא הוא הקו השלישי של ההגנה. בפירוש הייתה קונספציה שמניחה שחמאס מורתע. אם הם הכינו את עצמם שנה שלמה, הם התכוננו. ברור שיש פה כשל גם של איסוף והערכת המידה, והוא נובע כנראה מהנחה סמויה שלא תהיה מסה כזו ושהם מורתעים. הופתענו מהכמות ומהכישלון של הטכנולוגיה, חווינו פה מציאות נוראית ואכזרית. מעריך שצפוי לנו לפחות חודש של מלחמה. לכן אנחנו צריכים הפקת לקחים מיידית, ויישום מיידי ומהיר והתעשתות מהירה מאוד. אנחנו חייבים לנצח, יש מדינה יהודית אחת ואנחנו חייבים להבטיח את ניצחונה ואת המשך פיתוח המדינה".