התצפיתניות בגבול עזה עובדות לילות כימים כדי לשמור על הגבול הדרומי, וביומיים האחרונים הן עוברות תקופה קשה בעקבות המתקפה של חמאס על ישראל. אחת מהן, שהיתה במשמרת אתמול, חושפת את השעות הקשות שבהן נאלצה להתמודד עם אי הוודאות, חברים שנפגעו ועם זאת הצורך לתפקד באחד התפקידים הכי חשובים בגזרה.
"חברים שלי אני בסדר ברוך ה', תודה לדואגים. הגעתי לסגירת שבת האחרונה שלי בצה"ל ובחלומות הכי רעים שלי לא דמיינתי דבר כזה. קמתי למשמרת 4 בבוקר, משמרת שהתבררה כסיוט. לא חשבתי בחיים שאני אראה דבר כזה בתצפית. עשיתי כמיטב יכולתי עד שצלפו לי בפסקל.
"כולנו נלחמנו הכי טוב שאפשר, גדוד 51 שאני משתחווה בפניו עשה הכל כדי להגן עלינו. כן, הם הפתיעו אותנו ולא היינו מוכנים לזה, חצי סד"כ (סדר כוחות) בבית ב'רגילה' של סוכות, סד"כ של סופ"ש, ושום מידע מודיעיני בנוגע לזה. שתי דקות לפני, שרנו שירים במשמרת. ערב לפני ישבתי עד השעות הקטנות של הלילה עם חבריי הלוחמים, והיום חלק מהם אינם.
"טיפלתי בפצועים תוך כדי שמחבלים מסתובבים בבסיס שלי, בבית השני שלי, ורוצחים לי חברים. שנתיים התכוננתי לרגע הזה, אבל שום דבר לא מכין אותך לרגע האמת. רעש מטורף, דם בכל מקום, בזמן אומרים לך שידיד שלך 'הרדוף' (מת בשפת הצבא) את צריכה להתעשט ולעשות הכל כדי שהמורל בחמ"ל לא יירד, שהתקווה תישאר כי זה כל מה שהיה שם. 16 שעות נעולות בחמ"ל קטן עם הרבה תקווה ותפילות. איזה נס. סוף הזוי לשנתיים מדהימות. ועכשיו בבקשה תתפלו לשלום החיילים, שנגיע בשלום הביתה".
