במוצאי יום הכיפורים האחרון משהו בי נשבר. סיימתי את הצום, יצאתי מתפילת הנעילה ביישוב, והלכתי לאכול את הארוחה לאחר הצום. במהלך הארוחה פתחתי את הטלפון וחשכו עיניי נוכח מבזקי המהומות בתל אביב. האם לא נשאר לנו משהו מאחד?
כבר תקופה ארוכה שאני מזכיר בנאומים שלי בכנסת את ההבדל שבין כפייה לבין רשות. את העובדה שבישראל יש חובה להתחתן ברבנות, ועדיין אחוזי הזוגות היהודיים שמתחתנים ברבנות הולכים ופוחתים. לעומת זאת, אין חובה חוקית למול את הבנים במשפחות יהודיות, אך בפועל 97% מההורים בוחרים לעשות ברית מילה לבניהם. מבחירה.
הניסיון של קבוצה דתית מסוימת לאכוף את אמונותיה במרחב הציבורי בלב ליבה של עיר שחרדה לחופש שלה כפי שאותה קבוצה דתית חרדה לאמונתה, נידון לפיצוץ מראש. זה היה ברור למארגני התפילה, שחלק ממשתתפיה הגיעו בכלל מחוץ לעיר רק כדי לעורר פרובוקציה ביום שמבחינה דתית אמור לסמל פיוס. האם חסרים בתי כנסת בתל אביב? מה היה הצורך לקיים את התפילה בחוץ, ביום חם אם לא כדי לעורר ריב ומדון? הם עשו זאת מתוך כוונה ורצון לייצר עימות ובכך חיללו שם שמים ואת יום הכיפורים, ואת כל מה שהיהדות מסמלת. גם ביום הכיפורים אין חובה חוקית להימנע מנסיעה, אך כלל הציבור מכבד את קדושת היום, גם מי שאינו מקיים את המצוות.
אם היה ספק בליבי, הוא הוסר. הרצון להפוך את ישראל למדינת הלכה עבר משלב החלומות לשלב הביצוע. הדרך היחידה שבה מדינת ישראל תוכל להישאר גם יהודית וגם דמוקרטית היא אם נפריד את הדת מהמדינה. אם לא נעשה זאת בהקדם, לא תהיה לנו דת וגם לא תהיה לנו מדינה. הדת, האמונה הדתית היא אישית. כל אחד מאמין בדרכו, מי אדוק יותר ומי פחות, מי נוהג במנהג ספרד ומי במנהג אשכנז, מי אומר הלל ביום העצמאות ומי שלא. 70 פנים לתורה ועוד עשרות או מאות מנהגים שונים בין קהילה לקהילה.
שוו בנפשכם שמחר ימנעו האשכנזים מהספרדים לאכול קטניות בחג הפסח באמצעות חקיקה בכנסת או לחילופין שאשכנזים יחויבו להתפלל בנוסח ספרד ביום הכיפורים. החקיקה תעבור בשלוש קריאות ובכל דיוני הוועדות רק כי לצד אחד יש רוב רגעי כזה או אחר. הפתרון היחיד הוא לקבוע שבמדינת ישראל משום שהיא יהודית ודמוקרטית, לכנסת ולמוסדות המדינה אסור ואין להם חלק בכפיית האמונה הדתית. כל אחד במרחב הפרטי ישמור את אמונתו כפי שהוא רוצה, המרחב הציבורי יישאר פתוח, דמוקרטי, שוויוני באופן מלא ואת הסממנים הדתיים הקהילתיים תנהג כל קהילה בביתה פנימה.
יבוטלו מוסדות החינוך העצמאיים, המשויכים למפלגות וממומנים על ידי המדינה. יהיה חינוך ממלכתי במימון המדינה (דתי, חילוני או חרדי), גיוס ממלכתי (לכולם, שירות צבאי או לאומי), נישואים בהתאם לבחירת בני הזוג, בתי דין רבניים שיפעלו ללא מימון המדינה ובהסכמת שני הצדדים בלבד. יהדותה של המדינה תישמר באמצעות רוב יהודי (בהתאם לתפיסת הציונות), השפה העברית, ימי המנוחה הרשמיים ולוח השנה של חגי ישראל, חוק השבות וחוק הלאום. חייבים להפריד בין דת ומדינה, כדי שתישאר לנו מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית.
עודד פורר הוא חבר כנסת מטעם ישראל ביתנו