מערכת הבחירות לראשות העיר חיפה היא אולי המסקרנת ביותר בארץ, על רקע ראש עיר מכהנת, עינת קליש-רותם, שכל הסקרים עד כה מנבאים לה תבוסה צורבת. זה לגמרי בניגוד למקובל בישראל ובכלל, כשראש עיר הוא בדרך כלל הפייבוריט. אבל מרגע שקודמה יונה יהב הכריז על כניסתו למרוץ, הוא הפך למוביל בה, ומערכת הבחירות הזו הפכה ל"כולם-נגד-יהב" כאשר כל מועמד מצביע על יתרונו מול הפוליטיקאי המשופשף. קליש נזנחה מאחור. כמעט לא רלוונטית.
יש האומרים כי היא משלמת את המחיר הכבד על מדיניות החמלה שלה כלפי חזירי הבר שעלו מוואדיות הכרמל, תפסו חזקה על שכונות המגורים של העיר, מסתובבים חופשי, מטילים אימה על התושבים ובכלל הגחיכו את חיפה בארץ ובעולם בתקופת כהונתה. אבל למרות חומרת הבעיה, זה הסבר פשטני מדי. הקדנציה של קליש נתפסת כתקופה של כישלון, שיתוק וחידלון כמעט בכל תחום. זה בולט במיוחד על רקע הציפיות הגבוהות שהיו מקליש-רותם שהבטיחה חדשנות, חשיבה מחוץ לקופסא ועשייה מתמדת. אולי בשל כך קמפיין הבחירות המוזר שלה בצהוב מנוכר, מדגיש בעיקר את מה שהיא עוד תעשה. כאילו לא עמדה בראש העיר חמש שנים והיא מתמודדת לראשונה בדמות חדשה שממנה נשמטו שמות המשפחה שלה והיא עכשיו רק "עינת". במקום תמונה שלה, כמקובל, מפארת את הקמפיין ספק דמות קומיקס שלה, ספק אמוג'י מחמיא מבית היוצר של נטפליקס. להתראות ד"ר קליש-רותם, שלום למועמדת עינת.
באופן מפתיע, על ההזדמנות שמייצר הוואקום הזה, לא קופצת אף מפלגה גדולה עם מועמד משלה. אפילו לא "הליכוד", שמעולם לא תפסה את כיסא ראש העיר, לא מפלגת "העבודה", שמאז הקמת המדינה נציגים שלה ושל מפלגות המקור שלה, או המזוהים איתן, כמו ראש העיר, התמודד בתמיכתה ולא יש עתיד, שפלרטטה במגעים עם לפחות שני מועמדים ובסוף ויתרה בינתיים על תמיכה במי מהם.
לזירה המוזרה שב יונה יהב בן ה-79, פוליטיקאי וראש עיר מנוסה מאוד, עורך דין בהכשרתו וחבר כנסת בעברו, מי שבראשית הקריירה שלו השתפשף אצל טדי קולק בעיריית ירושלים ושאחרי 15 שנה בתפקיד ראש העיר חיפה, הביסה אותו קליש-רותם לפני חמש שנים קליש-רותם תבוסה צורבת, שבאה לו בהפתעה ושהוא מיאן לקבל כסוף פסוק. נישא על גלי נוסטלגיה וסנטימנטים, ובהיעדר מועמד בולט שהוצנח מבחוץ, מי שנשלח הביתה בבחירות האחרונות על רקע סנטימט "רק לא יונה", הוא המועמד המוביל בכל הסקרים שפורסמו בחדשים האחרונים, ובפער ניכר.
הוא פתח בקמפיין "המבוגר האחראי", מבטיח שבתוך 90 יום מהיבחרו הוא "ירחיק את החזירים אל המקום ממנו באו", מאזכר את המגה-פרויקטים שנחנכו בתקופתו, בהם אצטדיון סמי עופר, המטרונית, מנהרות הכרמל, דרך נחל הגיבורים, שכונת נאות פרס והבייבי שלו, הרכבלית, שנחנכה בתקופתה של קליש-רותם, למגינת ליבה. "הרכבל ז"ל", כינתה את הפרויקט עם כניסתה לתפקיד. זה היה רק אחד מהסכסוכים שלה עם משרד התחבורה בפרט והשלטון המרכזי בכלל, אותו היא מכנה בלעג ירושלים DC.
"לראש רשות מכהן יש בדרך כלל יתרון מובנה לבחירתו מחדש. זאת בעיקר בשל היכולת להציג הישגים משמעותיים לעומת 'הבטחות על הנייר' של הטוענים לכתר", מסביר פרופ' איתי בארי מאוניברסיטת חיפה, מומחה לשלטון מקומי ויחסי שלטון מרכזי-מקומי, "אבל, במקרה של חיפה, היתרון המובנה הזה התכרסם באופן כפול: מצד אחד, לפי מחקרים קודמים, רבים מהתושבים איבדו אמון בממשל קליש-רותם ובמדיניות שהובילה ומנגד המתחרה המוביל שלה, יונה יהב, יכול להציג הישגים מהקדנציה שקדמה לה, שאינם 'על הנייר'. בכך, היתרון המובנה שלה בהתמודדות לקדנציה נוספת בחיפה, התאפס".
מדוע הדשדוש?
"ראש עיר אופטימלי, אידיאלי הוא בדרך כלל גם מקצוען, גם מנהל וגם מנהיג פוליטי. קליש-רותם היא אשת מקצוע בתחום התכנון", עונה פרופ' בארי. "אבל, ככל הנראה ניהול ומנהיגות פוליטית אינם החוזקות שלה. נכון שאף אחד אינו מושלם ונדיר שאדם אחד ניחן בשלושת קודקודי המצוינות האלה, אבל במקרה שלה לא נראה שהצוות שלצידה השכיל לחפות על כך".
"ראש העיר הנוכחית הייתה הבטחה נוצצת - שאכזבה", אומר היועץ האסטרטגי הוותיק אייל פרדיס, המלווה את הזירה המוניציפלית בחיפה יותר משני עשורים. "היא ניצלה טעות בעיקר של ניסיון לפסול את מועמדותה וכמה אמירות כוחניות ושוביניסטיות, הביאה ניחוח של ריח חדש מול ישן ועוצמה נשית, אבל חיפה נחלה אכזבה". הוא הוסיף כי "הזיכרון של המצביע הישראלי קצר והוא ממהר להתגעגע אל הבטוח והמוכר מול ההבטחה שהכזיבה. יהב מכיר את חיפה, מחובר למשפיעים ולקבוצות, ומכיר היטב פוליטיקה, מה שנותן לו יתרון אדיר במיוחד בשים לב שהמפלגות הגדולות לא 'נלחמות' על חיפה. המטרה של יהב צריכה להיות לעבור את 40% כדי לנצח בסיבוב ראשון והוא יכול לעשות זאת, אם כי ריבוי מצביעים וריבוי המועמדים מקשה. עיקר המאמצים של יהב יהיה לדלל את מספר המתמודדים".
לא פחות מ-11 מתמודדים
הבולט שבהם, שמכריז על עצמו במאות שלטי חוצות כראש העיר הבא, הוא דוד עציוני הנמרץ, עורך דין בן עורך דין ונכדו של שופט העליון המנוח משה עציוני. בעבר שימש כמשנה למנכ"ל הבינוי והשיכון ולשעבר סגנה של ראש העיר קליש-רותם, ויועציו ממצבים אותו כאלטרנטיבה צעירה ליהב בקמפיין גילני שבמטה של יהב סולדים ממנו ולא רק הם. במטה של עציוני בשלהם. השבוע הוא סגר הסכם קואליציוני עם "חיפה ביתנו" בראשות טטיאנה ג'ון, זרועה של ישראל ביתנו בעיר, המחזק את הפוזיציה החילונית-ליברלית שלו. בינתיים הוא במקום השני אחרי יהב, גם אם בפער הניכר.
החרדים, שכנראה כבר לא יצטרפו אליו, צפויים כדרכם ערב יום הבחירות לחבור למי שסיכוייו הטובים ביותר. הערבים טרם הביעו עמדה כקולקטיב. גם אם לא יכריזו מי המועדף עליהם, אז כדרכם שלהם בחיפה, אחרי הבחירות הם צפויים להצטרף לכל קואליציה.
לפי סקר אחרון מלפני כחודש של "הליכוד", 90% ממצביעי ראש העיר עינת קליש-רותם בבחירות 2018, לא יצביעו עבורה ב-2023: יונה יהב עם 32% תמיכה, דוד עציוני עם 14% וכל שאר המתמודדים עם אחוז תמיכה חד-ספרתי. קליש-רותם עם 8% מביכים לראש עיר מכהן. אפילו ניצב בדימוס, עו"ד יעקב בורובסקי, שכבר הפסיד שתי מערכות בחירות קודמות, ניצב מעליה בסקר עם 9%.
נכון להשבוע, 11 מועמדים עדיין נמצאים במרוץ ללשכת ראש העיר. מלבד קליש-רותם, יהב ועציוני - מתמודדים גם יעקב בורובסקי, שרית גולן-שטיינברג, אביהו האן, קיריל קארטניק, לזר קפלון, איציק בלס, צביקה ברבי, יוסי שלום ואבראהים גטאס. כל אחד מהם, כולל מי שמתמודדים כדי למנף את החשיפה לצורך הסיעה שהם עומדים כראשה, אומר שהוא משוכנע שייבחר.
התחושה הכללית בעיר היא שהיה מגיע לה משהו רענן יותר, אבל המועמדים הם רובם ככולם פוליטיקאים מקומיים מוכרים. שני מהלכים מעניינים מהשבוע שעבר הם שתנועת "חוזה חדש" של המחאה שמוציאה זה 36 שבועות עשרות אלפי חיפאים לרחוב, חברה למועמדת עו"ד שרית גולן שטיינברג שבחודשים האחרונים מייצגת פרו בונו את מערך עצורי המחאה בחיפה. המהלך יכול להביא לה אלפי קולות. ניר שובר, דמות חיפאית איקונית ומלך הרשתות החברתיות בעיר, שהיה יד ימינה של קליש-רותם ונטש אותה בטריקת דלת, פרש מהמרוץ האישי שלו לראשות העיר וחבר לאויבה יונה יהב. שובר מקבל הבטחה לכהן כסגן ראש עיר ויהב מתחזק בכך במשב רוח רענן, פרוע-מה ובעיקר צעיר.
בהתחשב במספר המועמדים הגדול, ביזור הקולות ביניהם ושיעור של כ-30 אחוז ואולי יותר שטרם החליטו, התחושה הכללית היא שהכול עוד אפשרי וגם סיבוב שני אינו חקוק עדיין בסלע. ובשורה התחתונה, אפשר לומר כבר עכשיו שכל תוצאה במערכת הבחירות הזו תיחשב לסנסציונית.