בעיר אוסקה, קבוצה של כ-60 גברים ונשים התאספו לאחרונה ל"אומיאי", מציאת שידוך - כדי למצוא אהבת אמת. לא בשבילם, אלא עבור ילדיהם הרווקים, שאותם הם מקווים לחתן.
אישה אחת, בשנות ה-60 לחייה, דיברה בגאווה על בנה בן ה-34, מורה בבית ספר יסודי. גבר בשנות ה-80 לחייו סיפר בחיבה על בנו הקרייריסט בן ה-49, העובד בחברת אלקטרוניקה.
כל אחד מההורים שילם 14 אלף ין - כ-96 דולר - כדי להשתתף באירוע, שאותו אירחה סוכנות השידוכים "אגודת ההורים למידע על הצעות נישואים". הם מקווים למצוא מישהו כמוהם - הורה שבתו או בנו הפנויים יכולים להתאים לילד הרווק שלהם.
היוזמה הלא שגרתית הזו היא ניסיון נוסף, ונואש, של יפן לעודד את הדור הצעיר להתחתן ולהביא ילדים אחרי שספיד דייטינג ישיר בין צעיריה לא הצליח לשנות את המגמה. בשל יוקר המחייה, העתיד הכלכלי הלא מעודד ותרבות העבודה האובססיבית במדינה, יותר ויותר יפנים נותרים לבדם. ולכן, הוריהם, המודאגים מכך שלא יזכו בנכדים, נכנסים לפעולה.
"הרעיון שזה בסדר שההורים יעזרו לילדיהם להתחתן בצורה הזו הפך לנפוץ יותר", אמרה נוריקו מיאגושי, מנהלת החברה המארגנת מפגשי שידוכים במשך כמעט 20 שנה, לרשת CNN. לדבריה, בעבר היו מי שחש בושה להגיע לאירועים כאלו, "אבל הזמנים השתנו".
"עכשיו או לעולם לא"
יפן, הכלכלה השלישית בגודלה בעולם, חווה משבר דמוגרפי חריף. אוכלוסייתה, המונה כיום 125.5 מיליון איש, הולכת ומצטמצמת כבר שנים ארוכות. בשנה החולפת, לפי הנתונים הרשמיים, היא סבלה מצניחה היסטורית ואיבדה 800,523 איש. זו נובעת מהירידה הגדולה יותר במספר הזוגות הנישאים והלידות.
ב-2021, ירד מספר הזוגות הנשואים החדשים הרשומים ל-501,116, המספר הנמוך ביותר מאז תום מלחמת העולם השנייה ב-1945, ורק מחצית מהנתון שנרשם בשנות ה-70. וגם כשהיפנים מתחתנים, הם עושים זאת בשלבים מאוחרים יותר של החיים, כך שנותר להם פחות זמן להביא ילדים לעולם.
ב-2021, הגיל החציוני לנישואים היה 34 לגברים, לעומת 29 בשנת 1990, ו-31 לנשים, לעומת 27. לצד הירידה בשיעור הנישואים, חלה גם ירידה בשיעור הפריון, שהגיע בשנה שעברה לשפל של 1.3 - הרבה מתחת ל-2.1 הנדרש לשמירה על אוכלוסייה יציבה.
כל זה הותיר כאב ראש הולך וגובר לממשלה, שחייבת למצוא דרך לממן את שירותי הבריאות והפנסיות של אוכלוסייתה המזדקנת במהירות של יפן, כשבמקביל פוחת מספר משלמי המסים הצעירים. מוקדם יותר השנה, ראש הממשלה פומיו קישידה חשף תוכנית של טריליון ין שמטרתה להגביר את שיעור הילודה, והזהיר כי מדובר במקרה של "עכשיו או לעולם לא".
בין התמריצים שהוצעו להורים היו קצבה חודשית של 15 אלף ין (כמאה דולר) לכל ילד שיש להם עד גיל שנתיים, ועשרת אלפים ין לכל ילד מגיל שלוש ומעלה.
עם זאת, ג'יימס ריימו, מומחה ללימודי מזרח אסיה מאוניברסיטת פרינסטון, אמר כי הניסיון להגביר את שיעור הילודה לא צפוי לעבוד מבלי להעלות תחילה את שיעור הנישואים. "זה לא באמת עניין של זוגות נשואים שיש להם פחות ילדים, אלא אם אנשים מתחתנים מלכתחילה", אמר ריימו.
הסוציולוג שיגקי מאטסודה, מאוניברסיטת צ'וקיו באייצ'י ביפן, אמר כי לכישלון בטיפול בנושא יהיו השלכות חמורות. "החשש העיקרי הוא ירידה בחוסן הכלכלי הכולל של המדינה ובהון הלאומי, קושי לשמור על ביטחון סוציאלי ואובדן הון חברתי בקהילות מקומיות", אמר.
לדבריו, זה לא שליפנים יש פחות חשק להתחתן באופן כללי - כ-80% עדיין רוצים בכך, לפי סקר שנערך בשנה שעברה על ידי המכון הלאומי לאוכלוסייה ולביטחון סוציאלי. הבעיה היא שהם מאמינים שאין בכוחם להתגבר על המכשולים העומדים בפניהם.
הוא הצביע על כך שהדור הצעיר עומד בפני פוטנציאל תעסוקה נמוך וקיפאון בשכר מאז שנות ה-90. לפי ה-OECD, ההכנסה השנתית הממוצעת ביפן עלתה ב-5% בלבד מ-1991 ועד 2021 - לעומת עלייה של 34% במדינות אחרות החברות בארגון ה-G7 כמו צרפת וגרמניה.
"זה פגע ביכולת הכלכלית שלהם להתחיל בנישואים", אמר מטסודה.
"למי שעובד 70 שעות בשבוע אין זמן לפגוש את הפרטנר המתאים"
ריימו השמיע עמדה דומה, ואמר כי יוקר המחיה וימי העבודה הארוכים להחריד ביפן רק החמירו את המצב. "אם אתה עובד 70 שעות בשבוע, אז ודאי שלא יהיה לך פרטנר מתאים, משום שאין לך זמן לפגוש אותו", אמר.
הוא הוסיף כי על עומק המשבר אפשר ללמוד ממדפי הסופרמרקטים וחנויות הנוחות, המלאים בארוחות מוכנות עבור אדם אחד, או ברחובות המלאים בדירות זעירות המיועדות ליחידים. "זאת מדינה שעוצבה כדי להקל כמה שאפשר על חייהם של יחידים", אמר.
עבור הנשים ביפן, העלויות הכלכליות הן לא הדבר היחיד שמרחיק אותן מזוגיות. החברה המקומית נותרה פטריארכלית מאוד, ומנשים נשואות מצופה לעתים קרובות לדאוג לילדים, חרף המאמצים של הממשלה לערב יותר את הגברים.
"אף שביפן יש שוויון בין גברים לנשים לפי חוק, במציאות, יש אמונה רווחת בקרב גברים ונשים שעל הנשים לשאת את הילדים ולגדל אותם, בעוד שהגברים צריכים לעבוד מחוץ לבית", אמרה מיאגושי, השדכנית.
באותו אירוע שידוכים בהשתתפות הורים שארגנה, התנגנה ברקע מוזיקה קלילה להקל על האווירה, כזו שבמקרים אחרים הייתה מרגישה כפחות מתאימה למציאת זוגיות.
חלק מההורים כבר השתתפו בכמה מפגשים, עבור אחרים היה זה מפגש בכורה, כשהרבה מונח על הכף. כל אחד מהם הגיע חמוש ברשימת שאלות, כולל האם הם יהיו מוכנים לעבור דירה אם הדברים יסתדרו ביניהם. ההורים נושאים עמם גם תמונות של ילדיהם, שרבות מהן צולמו באופן מקצועי. בחלקן נראו נשים צעירות לבושות בקימונו מסורתי, שאמור להרשים את הרווקים.
רוב התמונות הן של רווקות ורווקים בשנות ה-30 וה-40 לחייהם; הצעיר ביותר היה בן 28 והמבוגר ביותר בן 51, והם בעלי מגוון מקצועות, מרופאים ואחיות ועד עובדי מדינה ומזכירות.
זוג אחד, בשנות ה-80 לחייו, אמר כי בנם בן ה-49 מבלה יותר מדי זמן בעבודה מכדי שיהיה פנוי לחיי זוגיות. הם תמיד רצו נכדים, ולכן הם החליטו להשתתף באירוע שעליו הם קראו בעיתון מקומי.
זוג אחר, בשנות ה-70 לחייו, סיפרו שבתם בת ה-42 לא יוצאת לדייטים כי היא רוצה להיות חופשיה להסתובב עם חבריה מהלימודים מתי שהיא רוצה. הם רוצים מישהו שיכול לטפל בבת שלהם, ואומרים שהיא שמחה שהם הלכו לחפש לה בן זוג.
אחרים התבקשו על ידי ילדיהם להשתתף באירוע. אם אחת, בשנות ה-60 לחייה, סיפרה שבתה בת ה-37 נלחצה כשראתה חברים בגילה מתחתנים ומביאים ילדים לעולם. היא אמרה שהיא מתחרטת על כך שלא דחפה את בתה למצוא בן זוג כשהייתה צעירה יותר.
סוכנות השידוכים מעריכה שכ-10% מאלה שהיא מתאימה להם בני זוג מתחתנים בסופו של דבר, אם כי היא ציינה שייתכן שהמספר האמיתי עשוי להיות גבוה יותר מכיוון שההורים לא בהכרח מאפשרים להם לדעת כיצד מערכות היחסים של ילדיהם מתקדמות.
אם אחת, שבתה התחתנה בסיוע שירות השידוכים, זוכרת שעמדה בתור לפגוש הורה של מועמד פופולרי והופתעה כשקיבלה טלפון בחזרה לשאול אם ילדיהם יכולים להיפגש. ממבט ראשון, היא אמרה, "הבת שלי פשוט התחילה לבהות בו ואז ידעתי שהיא מצאה את השידוך שלה". השניים נשואים כעת.
לדבריה, יש יתרונות בכך שרק ההורים מעורבים בהתחלה. הם יכולים להיות גלויים יותר בהבעת רצונותיהם של ילדיהם, שמהם נחסכות אותן "שיחות מביכות".
מיאגושי אמרה כי עבור רבים מההורים, הרצון בנכדים הוא שמושך אותם למפגשי השידוכים. לעתים קרובות היא נתקלת בהורים לגברים בשנות ה-40 לחייהם שמחפשים נשים בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 לחייהם.
"הילדים חייבים להיות בעניין"
היא הזכירה אב אחד שהתלונן כי לא הצליח למצוא שידוך לבנו בן ה-40 למרות שהחליף את הפרופיל שלו עם עשרה הורים אחרים. כשבחנה את המקרה שלו לעומק, היא גילתה שהאב דחה את כל הנשים באמצע שנות ה-30 לחייהן ואת אלו שהיו משכילות יותר מבנו. הוא גם דחה מישהי שלא היו לה אחים - נשים כאלו נתפסות כנטל בעיני הורים יפנים מסורתיים, שמאמינים שדעתם תוסח על ידי הצורך לטפל בחותנים שלהם כשיגדלו.
מיאגושי אמרה שהיא תמיד מדגישה בפני ההורים שילדיהם צריכים להיות במקום הראשון, למרות רצונם בנכדים. "לא חשוב איך ההורים מרגישים ביחס למישהו אחר, הילדים שלהם חייבים להיות בעניין. לא משנה עד כמה ההורים רוצים נכדים, הילדים חייבים לרצות בילדים", אמרה.
היא עדיין מאמינה בתפיסת ה"גו-אין", שמתייחסת לזוגיות המתחילה מפגישה באדם הנכון בזמן הנכון. "לא משנה כמה מאמץ תשקיע בזה, לפעמים זה לא יעבוד. אלו הם הנישואים", אמרה.