שבטים מבודדים אמנם מנותקים מהציוויליזציה אבל לרוב מעודכנים במה שקורה סביבם, אולם יש משפחה אחת שגרה במדבר הסיבירי ולא היה לה שמץ של מושג מה קרה בעולמנו בכמעט 100 השנים האחרונות. לבני משפחת לייקוב אין מושג שהייתה מלחמה עולם שנייה, אין מושג על המסעות בחלל ונחיתת האדם על הירח, לא יודעת על קיומם של כלי התקשורת ועל פלאי הרפואה המודרנית. היא פשוט חיה לה בבקתות רעועות באמצע שום מקום (מה שעוד הצליח לשרוד), מנותקת מכל מה שבני האנוש יצרו והרסו.
ב-1978 הייתה הפעם הראשונה שצוות של גיאולוגים עשה את דרכו עמוק לתוך יער האורנים של הטייגה הסיבירית במסוק כדי לחפש נקודות עם עושר מינרלי. ממש במקרה, הטייס הבחין בקרחת יער במרחק 250 קילומטרים מכל עיירה או כפר, שנראתה דומה להפליא ליישוב אנושי. כשצוות יצא לחקור את המקום, הם מצאו שם את בני משפחת לייקוב ששרדו את החיים בטמפרטורות קפואות וכמעט רעב במשך יותר מ-40 שנה. המשפחה אפילו אכלה את עור הנעליים שלהם באחד מהחורפים הקשים ביותר. הם נמצאו בגובה 1.8 קילומטרים במעלה הר, בשממה שבה בדרך כלל נמצאים רק דובים, זאבים והחיות הקשוחות ביותר שיכולות לשרוד את האקלים הקיצוני.
מנותקים מכל מגע עם האנושות, הם לא היו מודעים לחלוטין למה שקורה בעולמנו. הגיאולוגית גלינה פיסנסקאיה, שחיפשה עפרות ברזל, נזכרה ברגע שמצאה את המשפחה. היא אמרה: "הגבר נראה מפוחד והיה מאוד קשוב. היינו חייבים להגיד משהו, אז התחלתי: 'שלום, סבא! באנו לבקר!' הזקן לא ענה מיד, אבל לבסוף שמענו קול רך ולא בטוח אומר: 'ובכן, מכיוון שנסעת עד לכאן, את יכולה באותה מידה להיכנס'".
בני הזוג קארפ ואקולינה לייקוב היו חברים בכת דתית רוסית אורתודוקסית בשם "המאמינים הישנים", שברחו לסיביר בעקבות המהפכה הרוסית והחיים תחת המשטר של סטאלין. המצב החמיר ובשנת 1936, לאחר שהקומוניסטים ירו באחיו הצעיר, קארפ לייקוב נמלט ליער עם אשתו אקולינה, בנם סאווין בן התשע ובתם נטליה בת השנתיים. הם הביאו איתם מעט רכוש ונסוגו עמוק יותר לתוך הטייגה, שם בנו לעצמם סדרה של דירות גולמיות. שני ילדים נוספים נולדו להם בטבע - דמיטרי ב-1940 ואגפיה ב-1943. האיאמ אקולינה מתה ב-1961 והילדים שלהם ידעו שיש מקומות שנקראים ערים ומדינות מלבד רוסיה, אבל לא ממש יכלו להבין את העולם שבחוץ.
עוד בנושא:
"רובינזון קרוזו" האיטלקי שחי באי בודד 32 שנה אולץ לנטוש אותו
הצצה לחייהם של שבטים מנותקים מהעולם החיים באמזונס
המדענים התיידדו לאט לאט עם הלייקובים ועד מהרה שידלו אותם לבקר במחנה שלהם, שם הם גילו את ה"ניסים" של החיים המודרניים. הכתב וסילי פסקוב אמר: "מה שהדהים את קארפ יותר מכל היה חבילת צלופן שקופה. הוא אמר: 'אלוהים, מה הם המציאו - זו זכוכית אבל זה מתקמט!'".
כשהציווליזציה מצאה אותם - היא גם הרגה אותם
למרבה הצער, כשהליקובים יצרו מחדש קשר עם העולם החיצון - חלקם גם חרצו את גורלם. בסתיו 1981, סאווין ונטליה מתו מאי ספיקת כליות, אך ייתכן שהדבר נבע מהתזונה הקשה שלהם לאורך השנים שהשתנתה לפתע. דמיטרי מת מדלקת ריאות, שהתפתחה מזיהום שדבק בו מחבריו החדשים.
כאשר שלושת הלייקובים נקברו, הגיאולוגים ניסו לשכנע את האב קארפ והבת אגפיה לעזוב את ביתם ביער, אך הם לא הסכימו. קארפ ליקוב מת בשנתו ב-16 בפברואר 1988, 27 שנים לאחר מות אשתו, בדיוק באותו היום.
אחות אחת נשארה לחיות במקום - כבר 80 שנה
בכל חייה אגפיה יצאה מהטייגה רק 6 פעמים והעדיפה תמיד לחזור כיוון שהיא טוענת שהאוויר והמים מחוץ לטייגה גורמים לה בחילה. היא גם אמרה שהכבישים העמוסים מפחידים אותה. ב-2014 היא כתבה מכתב שפורסם באינטרנט, ובו ביקשה מכל אחד שיכול שיבוא לביתה כדי לעזור לה שכן "הכוח שלה הולך ואוזל". היא טענה במכתב זה שיש לה "גוש על השד הימני שלה", סימן אפשרי לכך שפיתחה סרטן.
בינואר 2016 דווח כי היא הועברה במסוק לבית חולים עקב כאבים ברגליים, אבל ל לפי ה-The Siberian Times, נכון לאמצע 2019 היא עדיין גרה בטייגה לבדה. בשנת 2021 דווח כי האוליגרך אולג דריפסקה שילם עבור בניית בקתה חדשה עבורה עקב ההידרדרות במצב של ביתה הקודם.
במשך 18 שנים היה לה שכן, ירופיי סדוב (אחד הגיאולוגים שביקרו באזור). סדוב אמר לעיתונאים שהוא הגיע לטייגה כדי לעזור לה. אולם בשל גילו המבוגר ונכותו, היא הייתה זו שדאגה לו למזון ועצי הסקה במהלך שהותו. בעוד שהשניים היו בדרך כלל ביחסי ידידות, היו שני מקרים שבהם היא אמרה שסדוב איים עליה ו"התנהג בחטא".סדוב נפטר ב-3 במאי 2015, בגיל 77 ומאז לייקוב חיה לבדה לגמרי.
נכון למרץ 2023, אגפיה עדיין חיה בטייגה, בה ממוצע הטמפרטורה השנתי מגיע עד 25− מעלות, כבר 80 שנה, הרחק מהאנושות.