מערכת החינוך תפתח בשבוע הבא שנה נוספת בהרכב חסר. לפי נתוני משרד החינוך, 1,674 משרות הוראה נותרו לא מאוישות. המצוקה רחבה הרבה יותר: המספרים מסתירים את הפשרות הנדרשות כדי למלא את השורות, שכוללות הכשרות מזורזות והסבת מורים למקצועות שלא התמחו בהם.
חינוך במבחן: לפרויקט המיוחד בוואלה לקראת תחילת שנת הלימודים - לחצו כאן
במשרד פועלים ללא הפסקה למציאת פתרונות, ממציאים מורים יש מאין, לוקחים מפה ומקצצים משם. בין הפעולות, העסקה גמישה שתאפשר למורים לקחת עבודות נוספות, הרחבת היקף המשרה, הרחבה והכרה בוותק וגיוס מועמדים מההייטק ומצה"ל באמצעות תוכניות ייעודיות. אולם מורים, מנהלים ומומחים אומרים בריאיון לוואלה! כי פתרונות אלה רק משלימים זמנית את מערכת השעות. לכולם מסר משותף: הדרך חייבת להשתנות.
"המחסור במורים הוא רק הסימפטום. למטופל אין בעיה של חום גבוה, יש לו שפעת", קובע יובל נבו, מנהל בית הספר השש-שנתי תבל בירושלים. נבו בן ה-40, קצין לשעבר בתוכנית תלפיות, פיתח בחמש השנים שחלפו מאז שהקים את בית הספר משנה סדורה בנושא. "זו תוצאה של בעיה עמוקה במערכת: לא טוב למורים. לרבים מהם קשה הבירוקרטיה של משרד החינוך. יש לי מורה שעוזבת את המערכת כי בקשות שלה להכרה בוותק לא טופלו במשך שלוש שנים. מורים כאלה מרגישים שלא מתייחסים אליהם כראוי. אם היה במשרד החינוך גוף שמתקשר למורים שעוזבים ושואל מה קרה, מנסה להבין, אולי היה יותר טוב. אלה צעדים קטנים שלא דורשים תקציב גדול".
גורם נוסף שהוא מציין לעזיבה הוא התערבות וביקורת מצד הורים. "זו אחת התלונות החוזרות", לדבריו. "הקושי של מורים הוא פחות עם התלמידים ויותר עם ההורים", הוא טוען. עוד אומר נבו כי המורים חווים "תחושת חנק" שנובעת משעות הוראה רבות ומספר תלמידים גדול, שמצמצם את יכולת ההשפעה. "איך מורה שמלמד 250 תלמידים יכול להכיר את התלמידים שלו? אני כמנהל יכול להוריד את מספר התלמידים, גם אם מורה מלמד עוד תחום. בעיניי זה אפילו טוב שמורה בחטיבת ביניים ילמד שני מקצועות".
לשיטתו, לא רק שהפתרונות שמקדם המשרד לא תורמים - הם אף פוגעים במאמץ בטווח הארוך. הוא רואה זאת כבעיה מעגלית: חוסר שביעות של צוותי ההוראה מוביל לעזיבה ולמחסור במורים, שמביא לניסיונות של פתרונות זמניים שפוגעים במעמדם, ושם זה חוזר לפגיעה בתחושתם בתפקיד. "פתרונות כמו הכשרות אינסטנט וחוזים אישיים גורמים לזעזוע בחדר המורים", הוא מסביר. במקום לחפש בנרות מועמדים חדשים, טוען נבו, יש להשקיע בצוותים הקיימים. "המיקוד לא צריך להיות בהבאת מורים אלא בלגרום למורים לרצות להישאר. פחות ופחות מורים רוצים לחנך, למשל. אם ישנו את התנאים של מחנך כיתה, יעלו בשכר, או יקלו על ההתנהלות מול ההורה - זה יעזור".
ברכה שיננזון, מחנכת כיתה א' בבית ספר אביחי בנתניה, מזהה גם היא את אותו מעגל. "משרד החינוך מנסה לתת פתרונות לטווח קצר. לסתום חורים, להביא אנשים שבכלל לא מוסמכים להוראה, סטודנטים וכל מיני הסבות מהירות. הם גורמים לזילות מעמד המורה ומורידים את יוקרת המקצוע, גורמים לכך שמורים פחות רוצים להגיע ואז המחסור גדל", היא מאבחנת.
במקום זאת, היא אומרת, "צריך למצוא תוכנית ארוכת-טווח להעלאת מעמד המורה, לתת אופק להתקדמות. חלק מהמורים מרגישים בורג קטן במערכת. לי כמורה אין מספיק לאן להתקדם מבחינה מקצועית. פעם היו עובדים 40 שנה באותו מקצוע, עכשיו רוצים יותר להשפיע ולהתקדם. דווקא העלאת תנאי הקבלה יכולים להביא יותר מורים, למרות שזה נראה הפוך". בניגוד לאחרים, המחנכת טוענת ששכר גבוה יותר לא יביא את השינוי לבדו. "חושבים שהסכם שכר יפתור את כל הבעיות. זה לא באמת מה שמפריע למורים. אנשים לא באים למקצוע כי מעלים את המשכורת בכמה שקלים", היא מסבירה.
"זה לא קצה הקרחון, אנחנו כבר מולו"
מסמך שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת בתחילת השנה הציג את הנתונים מאחורי המגמה השלילית. מאז 2018 נרשמה ירידה במספר בוגרי המסלולים להכשרת מורים, עד לשפל של חמש שנים ב-2021 - 9,750 מסיימים בלבד. פחות מ-70% מהם משתלבים במערכת החינוך, עם ירידה מתמשכת בחברה הערבית. דו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה העלה כי מספר המורים החדשים במערכת ירד השנה ב-7.5%.
הצד השני של המשוואה הוא כמות המורים הפורשים. לעומת המורים החדשים, מספר המורים העוזבים נמדד רק בפער של כמה שנים אחורה. לפי מרכז המחקר והמידע, המספר רק עולה, אך הנתון האחרון שנבדק בלמ"ס, מ-2020, מציג עלייה לעומת שנה קודם לכן ויציבות בשני העשורים האחרונים.
עבור מנהלי בתי הספר, אלו לא רק מספרים יבשים. 77% מהם דיווחו על מחסור במורים בסקר שערך מרכז המחקר והמידע בחודש יולי שעבר, ומתוכם 54% על חור של שלושה מורים או יותר. "הגיעו השנה הרבה פחות מועמדים", מספר נבו ומודה: "לצערי הייתי צריך לקחת סיכונים שקודם לכן הייתי מנסה לא לקחת. בבתי ספר אחרים אני שומע שבכלל לא בטוח איך יפתחו את השנה ושמוותרים על מקצועות".
אמיר כהן, העומד בראש התיכון עתיד-יגאל אלון ביהוד, נתקל באתגר דומה. "השנה המחסור החריף מאוד", הוא אומר. "זה הדבר שהכי מטריד את מנוחתי בחופש. זה לא קצה הקרחון, אנחנו כבר מול קרחון. אני נאלץ לקחת אנשים עם פחות ניסיון, להוריד שעות, המון פשרות. ומדווחים שהמכללות להוראה ריקות".
המצוקה חריפה אף יותר כשמדובר על מורים מקצועיים. "חסר לי מורה למתמטיקה מהשבוע האחרון ויכול להיות שעוד אחד לא יוכל לפתוח את השנה. בחלק מהשעות נצטרך להעמיס על מורים אחרים. אני משתדל שלא, אבל במקרים כאלה אני צריך לשחוק אותם לדעת. עכשיו אני הולך לעשות ריאיון למורה בזום, דבר שאני בחיים לא עושה, אפילו כדי לקחת אותו לכמה שעות", אומר כהן.
לדבריו, "הדרך היא לשפר את האקלים עבור המורה. אם טוב להם, חבר מביא חבר", אולם "נהייתה תחרות מטורפת. ראיתי במקומות אחרים שמבטיחים למורים שכר גבוה יותר מהתקן במקצועות מסוימים כדי למשוך אותם".
ברשת אורט החליטו על מהלך מהסוג הזה. "אם אני רואה מורים בנהריה, מעלות או גבעת רם, למשל, אני מציע תוספת שכר", מתגאה מנכ"ל אורט צביקה פלג. המימון, הוא מפרט, מגיע מתרומות, מכירת תוכניות חינוך טכנולוגי ומערך של לימודי מבוגרים, בין היתר. "יכול להיות שלרשתות אחרות אין אפשרות כזאת", מוסיף פלג.
פתרונות נוספים שהוא החיל כוללים הסכמי הסבה למקצועות המדעיים והטכנולוגיים עם חברות הייטק, הכשרה להוראה במקביל ללימודי תעודת הנדסאי. הדבר הבא שהוא מקווה לעשות יהיה ייבוא מורים יהודים מארצות דוברות אנגלית, תמורת הבטחה לדיור, סל קליטה ופרנסה. זו ההצעה שהעלה בפני שר העלייה והקליטה, ש"התלהב מהרעיון", לדבריו.
יחס גרוע של המערכת
בשבועות האחרונים התחלפו שני נושאי התפקיד המרכזיים האמונים על פתרון המחסור במשרד החינוך - המנכ"ל אסף צלאל וראש מינהל עובדי הוראה איל רם. כך, בישורת האחרונה לקראת פתיחת השנה, ניהלו את המבצע שניים שנאלצו ללמוד תוך כדי תנועה. התוכניות אמנם לא השתנו, והשר יואב קיש נשאר במקומו לפקד מלמעלה על הביצוע, אך הטלטלה הורגשה.
פרופ' ענת זוהר מבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית מכירה את הנעשה במשרד החינוך מקרוב. בעברה כיהנה שלוש שנים בתפקיד יו"ר המזכירות הפדגוגית, אחת המשרות הבכירות במשרד. "הבעיה בנויה משכבות ארכיאולוגיות אחת על גבי השנייה של טיפשות ועוול שעשו למורים", היא מאשימה. "זה התחיל עם הרבה שנים של משכורות מגוחכות. אלה השתפרו יחסית בשנים האחרונות, אבל מאוחר מדי - כשהמורים חבוטים, ממורמרים ומרגישים שכבודם נרמס. על זה נוסף יחס גרוע למורים משני מקורות - משרד החינוך והחברה. אנחנו מאשימים את המורים בחולי של בני הנוער ולא מבינים שהמציאות שהם מקבלים נורא קשה. הם לא יכולים לפתור את כל הבעיות, והעליהום לא תורם להרגשה הטובה והרצון שלהם לתרום למערכת".
לעמדתה של זוהר, "הדבר הכי גרוע הוא היחס של המערכת. זה לא מקום עבודה מכבד, מפרגן, שתומך באנשים עם יוזמה ויצירתיות. במקום לתת רוח גבית למי שרוצה לעשות דברים כאלה - המערכת רומסת אותם ברגל גסה. לוקחים אוכלוסייה שמותשת משנים של מאבק על תנאים ותחושה שמנצלים אותם, שהחברה משתלחת בהם בלי רסן, ומוסיפים חוסר אוטונומיה. זה מעקר את המקצוע מהדברים הכי יפים שיכולים להיות בו והכי מתגמלים מבחינה רגשית".
גם היא סבורה שהמיקוד של המשרד אינו נכון. "הפטנט של להכשיר תוך חודש לא נכון לוגית. מה גורם להם לחשוב שאם תהיה הכשרה פחות טובה לאנשים שפחות מוכוונים להוראה הם יישארו יותר?", תוהה זוהר. "משקיעים מאמצים בפתרונות פלסטר במקום בשיפור היחס הגרוע ותחושת הערך והמשמעות של המורים. בסוף הם מצביעים ברגליים".