ע', בת 16, חוותה החודש התקף חרדה. החשודים המיידיים - קשיים חברתיים, משבר במשפחה, החזרה המתקרבת לשיעורי בית ומבחנים - לא היו הסיבה. "אני בלופ של מחשבות רעות על מה שקורה במדינה, חולמת על זה בלילות", היא משתפת. לדבריה, הפחד הוא בעיקר מאיבוד שליטה. "הכול נראה חסר טעם. אני לא מצליחה להתחבר לתקווה".
חינוך במבחן: לפרויקט המיוחד בוואלה לקראת תחילת שנת הלימודים - לחצו כאן
בחודשים האחרונים מוצפים מוקדי עמותות הסיוע הנפשי בפניות דומות לשלה. נערה שחוששת מ"השתלטות דתית על החיים במדינה" בעקבות סערת האוטובוסים, עולה חדש שלא מבין למה השאיר מאחור את חייו במולדתו כדי להגיע לארץ, נער שחושש מכוונת הוריו לעזוב את המדינה עד כדי כאבי בטן קשים - וגם נערה שנחשפה לשבירת חלונות מכונית במהלך הפגנה, והבכי של ילד שהיה עד למקרה נשאר איתה. ילדים ובני נוער מעידים על מצוקה שנובעת מהמהפכה המשפטית והכאוס שנוצר סביבה וגיל הפונים נמצא בירידה.
שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית בעמותת ער"ן, מזהה שני סוגים מרכזיים של פונים: אחד שמעורב בעצמו או דרך הבית, ילדים להורים פעילים שמנהלים שיחות סלון דוגמת "הלכה המדינה" ויונקים מהם תחושת חוסר אונים, ואחד שבא מהרשתות החברתיות, כמו חשיפה לטוקבקים קיצוניים וסרטונים כמו הנערות שנדרשו להתכסות בדרך לכנרת. "אלה חווים את זה כאילו זה קרה להם", היא מסבירה.
בסך הכול, במחצית הראשונה של השנה התקבלו בעמותה קרוב ל-8,000 פניות מילדים ובני נוער, יותר מ-200 מתוכם בני פחות מעשר, 6 אחוזים מהסך הכולל. מאות מהפניות מתייחסות באופן ישיר או עקיף למצב הפוליטי-חברתי והשלכותיו על מצבם הנפשי.
"אנו למדים כי הגורמים המהווים מניע לפנייה לסיוע בטלפון ובאינטרנט כוללים חרדה כתוצאה מחוסר הוודאות, אווירה פסימית שמשדרת חוסר תקווה, וחשיפה לאלימות פיזית ומילולית - בייחוד של נוער מעורב ואקטיביסט שנחשף למצבים מאיימים שעלולים להיות טראומטיים באופן ישיר, או דרך אמצעי התקשורת שגם עלול לייצר טראומה", אומרת דניאלס.
"בעידן הדיגיטלי, גם הרשתות החברתיות הפכו לפלטפורמות של הקצנה, ביטול ופגיעה המעצימות את האקלים רווי הכעס, התוקפנות והחרדה", היא מוסיפה. "ישנן פניות המגיעות גם מנערים ונערות העוסקות בחשש גדול לאור האמירות הקשות הנשמעות וההקצנה בעמדות הפוגעות בנערות ובנשים וכן בקהילת הלהט"ב".
"נוצר עומס נפשי"
באופן טבעי, לקיחת חלק בהפגנות מעצימה את התחושות. בני נוער רבים עומדים בחזית המאבק, עם ההורים או בלעדיהם. נוח טאוב גולן מכרמי יוסף, שעולה לכיתה ט', לקח את ההשתתפות צעד אחד קדימה. "אני ממובילי ארגון המחאה 'עכשיו הנוער'. אני יוצא כל שבת לרחובות, משתתף בפעולות מיוחדות", הוא מעיד על עצמו. "כמובן שיש לזה השפעה. המצב קשה נפשית מהמון בחינות. גם העבודה בתוך זה, גם המצב בעם וברחובות, וגם בבית ספר".
המחלוקות שמפלגות את העם נכנסות גם לתוך הכיתות. "בבית ספר מדברים על זה, מדי פעם זה עולה בשיעורים ומתווכחים, אבל הרוב לא מבינים על מה מדובר ולא מעורבים. הנוער ניזון מטיקטוק, שטויות ופייק ניוז, משני הצדדים", מספר טאוב גולן. "חלק אומרים רק ביבי, או רפורמה עכשיו, או רק בן גביר, וקוראים לשאר שמאלנים. המילה נהייתה קללה. לא רק לי, בכלל, ואני שומע דברים דומים מעוד בתי ספר. אולי גם פעם זה היה, אבל עכשיו זה התגבר. בסוף זה יוצר קרע בכיתה. אנשים מתרחקים וחברויות נפרדות".
"בתור נער שמעורב צריך להמשיך ללמוד, אבל זה קשה, נוצר עומס נפשי. אין לי רצון ללכת לחוגים ולתחביבים. אני מפחד על העתיד שלי. מרגיש שאנחנו נפרדים לשני עמים", הוא מוסיף. "אני לא יודע מה יהיה אם החוקים יעברו. לא יהיה מי שירסן את הממשלה, לא יהיה את שומר הסף שיגיד בסוף 'זה לא סביר, תעצרו פה כי מה שאתם עושים לא חוקי'. מה שהיה עם הנערות (המקרה שבו נערות נדרשו על ידי נהג אוטובוס להתכסות - א"ס), למשל, מי יגן עליהן? מי יבטיח שלא יעבירו חוקים שמפלים נשים ולהט"ב, ערבים או כל אוכלוסייה מוחלשת? זה לא עוזב אותי". עם זאת, טאוב גולן מדגיש: "אני לא עושה את זה כי משעמם לי. אני רואה את סבא וסבתא שלי, ששנים שירתו את המדינה, קשה להם מול זה, וגם לי".
האווירה הקשה מחלחלת גם למעגלים רחוקים יותר ממוקדי החיכוך. רומי אלמקיס, תלמידת תיכון ברמת השרון, אומרת כי "המצב מורגש בחיים של כולנו. כמתבגרת, אני חווה את השפעותיו בהרבה צורות: יותר התבטאויות פוליטיות מהמשפחה והחברים בבית ספר, חסימות של כבישים ופחד להתבטא ולהביע את הדעות שלי במצבים מסוימים".
אלמקיס מספרת כי היא מתעניינת בהתפתחויות הפוליטיות ומנסה להקפיד להתעדכן, אך אי-היציבות חצתה את גבולות הפוליטיקה. "חברים רבים שלי דואגים לעתיד המדינה שלנו, ועם כל עדכון מהחדשות הם מאבדים עוד תקווה. כואב לי לשמוע אותם מדברים. כנוער, אנחנו דואגים לעתיד שלנו, ועכשיו הוא נראה עגום", היא מסבירה. "ההתבטאויות הקשות והשנאה שמופצת פוגעות מאוד בדור שלי ובי. אני שומעת אינספור ויכוחים בין החברים. אפשר ממש להרגיש את השיח משתנה ונהיה אלים יותר בגלל כל השנאה שמופצת. בבית ספר שלי עשו אפילו גרפיטי מהסוג הזה. נהיה מפחיד לחיות במציאות כזאת שאי אפשר לדעת מה יהיה מחר - פיגועים, התבטאויות אלימות ומחאות ענק. איך שנפעל ונתבטא בתקופה הקרובה ישפיע מאוד עלינו המתבגרים - וגם על הדורות העתידיים".
שיעור בדמוקרטיה
במשרד החינוך מזהים את התהליכים המתרחשים ומתחילים לשנות גישה. בתחילת השנה ניסה שר החינוך יואב קיש להשקיט את השיח הפוליטי בבתי הספר, כולל מכתבי נזיפה שנשלחו ממשרדו למנהלים שבחרו במחאה פעילה. המחשבה הייתה שהשארה מלאכותית של המחלוקת מחוץ לכיתה באמת תשאיר אותה שם. בפועל, רבים מהמנהלים הבינו שאין להם אפשרות להתעלם מהמצב. אם לא ייכנס בדלת הראשית, הוא יחדור דרך האחורית. המשתנה הוא רק מידת השליטה בניהול השיח.
כעת, קיש כבר מבין את הטעות בקריאת השטח. בדיון ועדת החינוך החודש, הוא הכריז על נושא שנתי נוסף במערכת החינוך: "המחלוקת בחברה הישראלית - לכידות חברתית ומנהיגות בזמן משבר". "אנחנו רואים את המורכבות שזה מייצר לתלמידים, למורים, לכל מי שנמצא במערכת. לא מתעלמים מזה", הבהיר קיש בדיון. "עברתי בכל המחוזות והנושא הזה עלה".
מנגד, שר החינוך הנחה את המורים לא להביע עמדה בשיעורים, בניגוד לכתוב בחוזר מנכ"ל. זאת אומרת, לדבר על המחלוקת, בלי פוליטיקה. הצוותים החינוכיים גיחכו. או זעמו. "חבל ששר החינוך לא מכיר את החוק. נמשיך לקיים שיח מכבד וסובלני ונדגיש: אנו בעד דמוקרטיה ליברלית, שוויון, זכויות אדם ועילת הסבירות", הגיבו ב"מאבק החינוך".
בקשתות החינוך לא חיכו לבשורה שתגיע או לא מלמעלה. שבועיים לפתיחת השנה, ההודעה הגיעה כשבתי הספר מוכנים עם תוכניות מגובשות לעיסוק בנושא. "נתמקד השנה בזהות שלנו כרשת ממלכתית ודמוקרטית", מצהירה מנכ"לית עמל, קארן טל. ברשת שהיא מנהלת, היא מספרת, מתכוונים לרכז מאמצים הן בהיבט המושגי והן בהיבט הרגשי של המחלוקות שעומדות במרכז השיח, דרך סדרת שיעורים על זכויות נשים, הגברת המפגשים בין אוכלוסיות שונות ובניית שיחות לפי התחושות העולות מסקרים שיעברו בקהילות. "נפתח כלים שישמשו לעבודה משותפת של הצוות הרגשי והפדגוגי. אנחנו לא עובדים על זה מהיום, אנחנו אחרי חודשים של היערכות והתאמות. הנושאים האלה יהיו הדבר המרכזי בשנה הקרובה".