עסקת הענק עם גרמניה ומערכת "החץ" עצמה חייבות את קיומן במידה רבה לעקשנות של אדם אחד: מפקד חיל האוויר לשעבר, דוד עברי, ששיכנע לפני יותר מ-40 שנה את האמריקנים לממן את החץ כפרויקט מחקר, ובהמשך את ההצטיידות, מול התנגדות עזה של המטה הכללי בצה"ל. "מערכת הביטחון בכלל לא רצתה את החץ, ההערכה הייתה שצריך להתרכז בהתקפה ושאף אחד לא יעז לתקוף מטרות אזרחיות בישראל", סיפר בעבר עברי, שבהמשך מונה ליו"ר התעשייה האווירית, מנכ"ל משרד הביטחון, נשיא בואינג ישראל וסגן נשיא בואינג העולמית, שמייצרת רכיבים למערכת.
החץ החל כפרויקט מחקר עבור תוכנית "מלחמת הכוכבים" שיזם הנשיא רונלד רייגן, מול הטילים הגרעיניים הסובייטים. "ב-1985 הזמנתי לכנס בטכניון את גנרל ג'יימס אברמסון, שהיה ראש התוכנית והכרתי מתפקידים קודמים שמילא בחיל האוויר האמריקני", סיפר עברי. "הצגנו לו את איום הסקאדים ואת הקונספט של טיל נגד טילים, והרעיון התחיל להתבשל. סוכם שנצא למחקר היתכנות, ואחר כך נבנה אב טיפוס. אברמסון הסכים לממן 80% מהעליות, והתעשייה האווירית מימנה את 20% הנותרים, כי מערכת הביטחון סירבה לממן בעצמה".
אחרי מלחמת המפרץ ב-1991, שבה שוגרו לישראל 41 טילי "אל חוסיין" עיראקים ומערכת הפטריוט לא הצליחה ליירט אף אחד מהם, היה קצת יותר קל לקדם את הפרויקט. "רק אחרי שמשה ארנס מונה לשר ביטחון הוא נתן גיבוי לפרויקט והתחלנו בפיתוח המכ"ם מכסף ישראלי. האמריקנים הציעו מכ"ם שלהם, שהיה יקר יותר, אבל אנחנו העדפנו מכ"ם ישראלי, שיידע גם לאתר מטרות וגם להנחות אליהן את המיירט", הוסיף האלוף במיל'. "עד אז היה מקובל להשתמש בשני מכ"מים נפרדים בשביל זה, זה חייב פגיעה קלה בביצועים, אבל היה שווה את זה. אנחנו גם מדינה קטנה, שניים-שלושה מכ"מים הספיקו לנו".
אבל החץ לא היה עוד טיל, ולפני שהאמריקנים שפכו את הכסף הם דרשו לראות הוכחת יכולת, כך נולד "חץ-1": מערכת שפותחה רק לניסויים, כדי לשכנע שישראל באמת יודעת לבנות טיל נגד טילים. "אנחנו לא המצאנו את הטכנולוגיה", הסביר עוזי רובין, שהיה הראשון שמונה לשמש כראש מנהלת חומה במשרד הביטחון, האחראית על החץ, והיה ממקבלי פרס ישראל על ה"חץ-2".
"בשנות ה-60 האמריקנים הציבו מערכת ליירוט טילים בליסטיים כחלק מהמלחמה הקרה והרוסים. ההבדל היה ששתיהן השתמשו בטילים עם ראש נפץ גרעיני, כי המכ"מים היו פחות מדויקים, ורצו להבטיח השמדה ממרחק גדול יותר. זה היה מטורף כבר אז, ועוד יותר היום כשהמערכת הרוסית עדיין מבצעית בסוללות שמוצבות סביב מוסקבה", המשיך רבין. "אנחנו הגענו למסקנה שנוכל לבנות מיירט לא גרעיני שיגיע לקרבת המטרה, יזהה אותה באמצעות חיישן אופטי, וברגע המתאים יפוצץ לעברה מטען השמדה שיפרק אותה. החץ-1 היה טיל לא מוצלח, אבל הספיק לנו ניסוי יירוט אחד מוצלח כדי להראות לאמריקאים שאנחנו מסוגלים, ולפתוח את הדרך לפיתוח חץ-2 המבצעי".
ב-1998 החלה מסירת הטילים והמערכות לחיל האוויר וב-2000 הוכרז החץ כמבצעי. אופי הפעולה נשאר כמו בניסויים: מכ"ם שמזהה ממרחק מאות קילומטרים את הסקאד, וברגע המתאים יורה מערכת השליטה טיל מאחד מהמשגרים, שמאיץ במהירות ל-9 מאך. בתוך כמה שניות נושר ממנו הבוסטר הרקטי, שנועד להאיץ את המיירט הדו-שלבי. המיירט ממשיך במהירות לעבר המטרה, עד שהוא מתפוצץ בסמוך אליה ומשמיד אותה ברסיסי הראש הקרבי.
אחרי חץ-1 ו-2, הגיעו מהר מאוד מחשבות על חץ-3. "ב-2004 עשינו סדרה של סיעורי מוחות בפרויקט", סיפר בועז לוי, כיום מנכ"ל התעשייה האווירית, שהיה אז ראש פרויקט החץ בחברה, ממקבלי פרס ביטחון ישראל על החץ-3. "חץ-2 היה אז מערכת מבצעית שהמחשבות עליה התחילו 20 שנה קודם, אבל התחלנו לחשוב לאן הולך האיום. זאת לא הייתה חשיבה כלכלית, איך מייצרים פרויקט חדש, אלא חשיבה לאומית. חץ-2 נבנה מול איום הסקאדים, אבל כבר באותה תקופה ידענו שנצטרך בעתיד להתמודד עם טילים מתקדמים יותר. חץ-2 יכול היה ליירט גם אותם, אבל הגענו למסקנה שצריך עוד שכבת יירוט מעליו. המשמעות הייתה להתחיל לתכנן איך מיירטים מחוץ לאטמוספירה".
"בועז בא אלי אז עם רעיון שנראה ברגע הראשון דמיוני לגמרי, לבנות טיל חדש שיירט טילים בחלל", סיפר בעבר משה פתאל, אז ראש מחלקת פיתוח במנהלת "חומה" והיום ראש המנהלת. "זה נראה אז מדע בדיוני, אבל האיום העתידי כבר לא היה אותו סקאד ותיק, אלא טילים מהירים יותר, שמגיעים מטווח יותר ארוך, ועם מטען הרבה יותר מסוכן. מה שהפך אחר כך לחץ-3 נולד מהרגע הראשון כדי להתמודד עם איום גרעיני איראני. מערכת שנועדה להבטיח את קיומה של מדינת ישראל".
חץ-3 קצר מחץ-2, שוקל כמעט חצי ממשקלו, זול יותר, ועדיין מגיע לגובה רב יותר ומיירט במרחק גדול יותר מגבולות ישראל. לדברי לוי, "החידוש הגדול הוא בטיל, או המיירט כפי שנהוג לקרוא לו. גם כאן כמו בחץ-2 יש מכ"ם ומערכת שליטה ובקרה מתקדמות יותר, אבל הטיל שונה לגמרי. הוא משוגר לאוויר ובתוך שניות מאיץ אותו השלב הראשון למהירות גדולה פי כמה ממהירות הקול. אחר כך נכנס לפעולה השלב השני, שמוציא אותו אל מחוץ לאטמוספירה, ואז נחשף המיירט החללי, שנראה בכלל כמו לוויין קטן, כי אחרי שכבר הגעת לחלל אתה לא צריך צורה אווירודינמית. למיירט החללי יש ראש ביות אלקטרו-אופטי, שרואה את החום של טיל המטרה, ומכוון את עצמו לפגיעה ישירה בה".
"זה כמו שאופנוע מהיר ממשאית. כאן יש באופן יחסי יותר דלק, יותר חומר הודף, ביחס לשאר רכיבי הטיל. לטיל החדש אין מכ"ם משל עצמו שיש בחץ-2, ושיטת היירוט שלו שונה", הסביר לוי. "חץ-2 מגיע לקרבת המטרה, מפעיל את הראש הקרבי שלו, ומשמיד אותה בזרם של רסיסים מכוונים היטב. חץ-3 פוגע בה ישירות, כך שלא צריך רש"ק. זה מחייב אותנו לדיוקים מאוד גבוהים ולכושר תמרון מאוד חד כדי להגיע למהירויות שמבטיחות פגיעה, אבל חוסך משקל ומורכבות".
להברקה שמאחורי החץ-3 אחראים שני מהנדסים ותיקים בתעשייה האווירית שבאו יום אחד עם רעיון: למקם את החיישן האופטי, שנועד לזהות את המטרה ולאפשר לטיל לבצע לעברה את הביות הסופי, על גימבל, מקל כמו שזה שמרכיבים על סלולרי לצילומי אקשן. כזה ששומר על המצלמה יציבה בכל תנאי, ובטיל מבטיח יציבות ודיוק לחיישן האופטי, ומאפשר לו לסרוק שטחים הרבה יותר גדולים והרבה יותר מהר. "צחקתי כששמעתי את זה, זה היה נראה לי צעצוע", הודה בכיר לשעבר במערכת הביטחון. "אבל אז הם לקחו את זה למעבדה והתחילו לעבוד והבנתי שהם רציניים, ושזה באמת עובד. זה משהו שאף אחד לא עשה לפנינו".
חץ-3 הפך מרעיון לפרויקט לאחר סדרת בדיקות באמצע העשור הקודם, שהסתיימה בחתימה על מזכר הבנות לפיתוחו עם משרד ההגנה האמריקני ב-2008. הפנטגון הסכים לממן את הדור הבא של החץ אחרי שבחן את ביצועיו מול אלה של ה-SM3 של ריית'און, מיירט החלל האמריקני. ועדה ישראלית-אמריקנית קבעה שהטיל הישראלי עושה את אותה עבודה בתכנון הרבה יתר פשוט ובערך בחמישית מהמחיר. ראש מנהלת ההגנה האווירית במשרד ההגנה האמריקני יודה מאוחר יותר בשימוע בקונגרס: "אין לנו שום דבר דומה לחץ-3, אפילו לא על לוחות השרטוט".
התעשייה האווירית היא הקבלן הראשי של הפרויקט, שבו משתתפות גם רפאל, אלביט וחברת תומר. אלתא של התעשייה האווירית מספקת את המכ"ם, ובואינג מייצרת בארצות הברית 50% מרכיבי הטיל לפי דרישת הקונגרס כדי "להשאיר בבית" כמה שיותר מהמימון לפרויקט ולספק עבודה לכמה שיותר אמריקנים. עד היום מימנה ארצות הברית פיתוח והצטיידות בחץ ביותר משלושה מיליארד דולרים, מהם יותר למיליארד לחץ-3. אותה חלוקה תעשייתית תישאר גם בעסקה עם הגרמנים, כדי לזרז את לוח הזמנים.
בגלל המעורבות האמריקנית הגדולה, מתנהל פרויקט החץ קצת אחרת מפרויקטים ביטחוניים אחרים בארץ. המסמכים ודיונים רבים מתנהלים באנגלית, וגם התחקירים אחרי השיגור. גם שעות העבודה בהתאם. לא פעם מוצאים את עצמם אנשי הפרויקט באמצע הלילה במשרד, כדי לנהל דיונים בערוצים מסווגים עם האמריקנים בשעות העבודה שלהם. "הם לא מעבירים לנו ידע, אבל הרבה פעמים שואלים אותנו שאלות מנחות, מכוונים אותנו ומרסנים את הנטייה הישראלית לקחת סיכונים", אמר בכיר בפרויקט.
הרעיון של ייצוא החץ היה לאורך הרבה שנים מדע בדיוני יותר מהטכנולוגיות שלו. "נכנסתי לתפקיד כשביטול ה'לביא' עוד היה טראומה טרייה", אמר עוזי רובין. "תחקרתי את מה שקרה שם והגעתי למסקנה שהבעיה הכי גדולה של הלביא הייתה שהוא הלחיץ את התעשיות הביטחוניות האמריקניות שזיהו בו מתחרה פוטנציאלי. אז מהרגע הראשון אמרתי לאמריקנים שחץ נועד רק לישראל ולא יימכר בעולם. בכל פעם שמישהו בארץ העלה בקול את המחשבה על ייצוא הורדתי לו את הראש".
ובאמת החץ נתקל בקמפיין עז של ריית'און, שהתעקשה שהישראלים ישתמשו במכ"ם שלה ולא יפתחו אחד לבד. החברה האמריקנית הפעילה לחצים כבירים על הממשל בוושינגטון ועל אנשי משרד הביטחון, אבל הממשל לא נכנע הפעם. הוא אמנם סירב לאשר בהמשך עסקאות ייצוא של החץ לדרום קוריאה ולהודו, שגילו בו עניין, והסתפקו ברכש המכ"ם שלו, שפותח בכספי משרד הביטחון ולא היה כפוף לאישור ייצוא אמריקני.
העסקה עם גרמניה לא נולדה כעת, וגם לא במלחמה עם אוקראינה. גרמניה היא לקוחה ותיקה של התעשיות הביטחוניות הישראליות, רכשה טילים מרפאל ומכ"מים ומל"טים מהתעשייה האווירית. לפני כמה שנים היא חזרה על אותה בדיקה שביצע הפנטגון לפני שמימן את החץ-3 וביצעה השוואה יסודית של ביצועיו לעומת אלה של ה-SM3. גם היא הגיעה למסקנה שהטיל הישראלי עדיף.
"הגרמנים פנו אלינו בנושא החץ כבר לפני כמה שנים", גילה בועז לוי. "אלמלא הקורונה סביר שהם כבר היו רוכשים אותה עוד לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה, אבל המגפה שתתה משאבים ועכבה את התהליך. כבר כמה שנים שהם מציגים את מערך ההגנה נגד טילים שהם מתכננים, רב שכבתי בדיוק כמו הישראלי, עם החץ-3 כשכבה העליונה. לראות קצין גרמני, במדים, מעביר מצגות כאלה בכנסים מקצועיים זה רגע של מחשבה. לא דמיינו את זה כשיצאנו לדרך, גם הסבים והסבתות שלנו לא".
אז מה עכשיו? בחודש הבא צפוי להיחתם הסכם להעברת 600 מיליון דולר מקדמה מגרמניה לתעשייה האווירית, לרכישת חומרי גלם, בנובמבר צפויה החתימה הרשמית על העסקה. "התחלנו כבר ברכש חומרי גלם מתקציב החברה כי הערכנו שהעסקה תאושר", אמר בועז לוי. "ישראל נתנה הבטיחה לארצות הברית שהעסקה לא תשבש את ייצור החץ לצה"ל, וזאת ההבטחה שאני נתתי למשרד הביטחון, לכן ננייד עובדים לפרויקט הגרמני מחלקים אחרים בתעשייה האווירית ונגייס עוד עשרות רבות של עובדים חדשים. הגרמנים ביקשו שכבר ב-2025 תהיה להם יכולת יירוט מבצעית ראשונית, וזו מסגרת הזמן שחריגה מאוד ברכש ביטחוני שבה אנחנו צריכים לספק להם את החץ ונעשה את זה".
בינתיים כבר עובדים בתעשייה האווירית על הדורות הבאים. "חץ-4 יחליף את חץ-2 שהטילים הראשונים שלו כבר בני 20 שנה, וכבר הצגנו את התכנון שלו למשרד הביטחון ולאמריקנים. אבל החץ תמיד מפותח במחשבה על האיומים הבאים, ואנחנו כבר במחשבות על חץ-5, נגד איומים מהירים ובגובה רב יותר", אמר לוי, ומכוון לפתרון לאיום שמטריד כיום את הממסד הביטחוני בעולם והרוסים כבר השתמשו בו מול אוקראינה: טילים היפרסונים, מתמרנים, שעפים במהירות של מעל 5,000 קמ"ש. לחץ כבר יש אתגר חדש.