ההורים שלהם עזבו את ישראל לרילוקיישן שהתארך לבית קבע, פיתחו שם קריירה והקימו משפחה, אבל כנראה שהשורשים הישראליים חזקים מהכול והילדים, שגדלו לתרבות האמריקנית, החליטו לעשות את הכיוון ההפוך, להשאיר את ההורים, החברים והחיים מאחור ולעלות לישראל.
אתמול נחתה טיסת הצ'רטר ה-64 של ארגון "נפש בנפש" בשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו-JNF ארה"ב המהווה את שיאו של גל העלייה של קיץ 2023. אחת הנוסעות הייתה קרן סנדרוביץ' בת ה-18, שנולדה וגלדה ברמת גן ובשש השנים האחרונות גרה עם הוריה בעמק הסיליקון בעקבות רילוקשיין שעשה אביה לטובת עבודתו בהייטק.
היא עלתה לישראל ותתגייס בקרוב לצה"ל כחיילת בודדה לחיל המודיעין או לתקשוב במסגרת התוכנית לחיילים בודדים של "נפש בנפש" ו-FIDF לא לפני שתעביר את חודשיה הראשונים בקיבוץ עם גרעין צבר.
שניים מאחיה גרים בארץ, האחד, שלא עבר לארה"ב עם המשפחה עקב שירותו הצבאי בעת מעבר המשפחה ואחות נוספת שעלתה ב-2019 ושירתה גם כן כחיילת בודדה. "ההורים שלי היו בשוק כשאמרתי שאני הולכת לצבא", היא מספרת. "כבר הגשתי בקשות להתקבל לקולג'ים ונסעתי לראות מקומות".
במהלך הביקורים בקולג'ים נפלה עליה ההבנה שזה לא המקום שבו היא רוצה להיות ושפחות נכון לה. כך נפלה ההחלטה: לחזור לישראל ולשרת בצבא. "תמיד ידעתי שארצה לגור בארץ. עכשיו זו תקופה טובה מבחינתי לעשות את המעבר ומרגיש לי נכון כרגע. זו תחושה נהדרת לחזור הביתה", היא סיפרה.
קרן עוקבת אחר החדשות שזורמות מישראל בחודשים האחרונים, אך היא אופטימית. "המצב לא אידיאלי, אבל גם בארה"ב יש קשיים ובעיות, כמו בכל מקום אחר. מדינה שונה, בעיות שונות, אבל זה לא מדאיג אותי. הקושי העיקרי מבחינתי הוא החברים שלי שנשארים מאחור, בארה"ב, ולומדים בקולג'. אבל יש לי משפחה. וחברים בארץ, וישראל זה הבית שלי. המדינה הזו לא דומה לשום מקום אחר בעולם, אז אני אנסה להפיק ממנו את המקסימום. אחת הסיבות שאני חוזרת לישראל היא להילחם על הערכים ובכלל על העתיד שאני מאחלת למדינה הזו".
לצד קרן, בטיסה היה גם אלי ספילמן, שעלה הבוקר עם אשתו שירה ושני ילדיו למודיעין. שירה, העובדת כעמיתת רופא בשביל חברה במרילנד שמתמחה בגסטרו, שאיתם עבדה במהלך 13 השנים האחרונות. בזכות הכרתו של מקצוע עמית הרופא שעבר בכנסת לאחרונה, היא תוכל להמשיך את עבודתה כאן בישראל. אלי הוא אדריכל ענן ודאטה בחברת הייטק ועובד בתחום יותר מ-13 שנה. בתחילת הדרך בישראל ימשיך לעבוד מרחוק, אבל בתפקיד שונה. יוסף, בנם בן ה-14, יתחיל כיתה ט' ואביב בן 10 יעלה לכיתה ה'. יש להם בת נוספת בשם לאה, בת 18, שתגיע לעשות סמינר.
הסבים של אלי הם ניצולי שואה מרומניה, שהגיעו לנתניה אחרי המלחמה. אביו נולד בישראל ועבר לארה"ב לפני שאלי נולד. אימו של אלי היא אמריקנית, אך גם ההורים שלה הם ניצולי שואה מצ'כוסלובקיה שהגיעו לארה"ב לפני מלחמת העולם השנייה. "הפעם הראשונה שהייתי בישראל הייתה כשהייתי בת 15 בתוכנית קיץ", מספרת שירה, אשתו של אלי. "מאז רציתי וחלמתי לעלות לארץ. במהלך החיים הגעתי לישראל לביקורים, אבל לא הרגשתי שאני יכולה לעשות עלייה לבדי".
במהלך השנים דיברו אלי ושירה פעמים רבות על עלייה, אבל הדבר לא יצא לפועל. עכשיו, אחרי שבתם לאה סיימה את הלימודים, וגם בעקבות מגיפת הקורונה שאפשרה לאלי לעבוד מהבית, הם החליטו להחזיר את נושא העלייה לשיח מרכזי בבית ועשו את הצעד.
אלי מספר כי אביו גדל בנתניה והגיע לארה"ב כשהיה בן 15 והוריו שלחו אותו לארה"ב ללמוד בישיבה בברוקלין, ניו יורק. הוא מודע לתזמון שבו הוא עולה ארצה ומוסיף: "אני כן עוקב מקרוב אחר החדשות הישראליות. זה מאוד הדאיג אותי. אני אוהב את כל היהודים ומבין שלכולנו יש ערכים שונים.. עלינו להימנע מטעויות העבר שלנו ולהתפשר כדי למנוע גורלות דומים לשל קודמינו. החדשות לא גרמו לי לפקפק בהחלטתי. יש לי אמונה שנוכל להתאחד ולהתפשר. שמעתי הרבה סיפורים על אחדות לאורך התקופה ואני מרגיש שאנחנו יכולים להתגבר על זה ולהיות אומה חזקה ביחד".
טיסת הצ'רטר של "נפש בנפש" ואל על שאיתה הגיעו אתמול בבוקר קרן ואלי לישראל, לצד 213 עולים, מהווה את שיא גל העלייה במהלך הקיץ הקרוב, שבמסגרתו כ-1,500 עולים חדשים מגיעים לישראל מארה"ב וקנדה.