שר החינוך יואב קיש הכריז השבוע שהמחלוקת סביב הרפורמה המשפטית תשולב בתוכנית הלימודים. זו כביכול עלולה להיות סוגיה קשה מאוד - האם התלמידים בכיתה יושפעו מדברי המורים בעד או נגד הרפורמה/ההפיכה המשפטית? האם בכלל ראוי לעסוק בבית ספר בתפוח אדמה לוהט כל כך? ואני אומר - כן וכן.
הרעיון של שר החינוך הוא בהחלט רעיון ראוי: הסוגיה המשפטית והמחאות הן סוגיה חינוכית מהמעלה הראשונה. המצב מציב אתגר גדול לכל העם וכמובן למחנכים ולתלמידים. לא יהיה זה נכון לטאטא את הסוגיה אל מתחת לשטיח, ולברוח אל לימודי המתמטיקה והאנגלית.
השאלה בעיני היא לא האם לחנך את התלמידים בהקשר של השינויים המשפטיים המוצעים - אלא איך להעביר את החינוך הזה בבתי הספר. מה נכון לעשות? לפעמים כדאי לקחת רעיונות גם מהעבר. נזכרתי שכאשר אני הייתי תלמיד בתיכון - משרד החינוך הוציא מדי תקופה חוברת שנקראה בפשטות: "בעד ונגד". שם יכולנו לקרוא על סוגיות ציבוריות שהיו במחלוקת את שני הצדדים והמורים יכלו לנתב ולקיים דיון על הנושאים הללו משני הצדדים.
ההבדל בין אז לבין היום - שהיום מורים ומנהלים רבים מרגישים חובה לעצמם להביע את עמדתם האישית בפני התלמידים. המורה יהיה בר הפלוגתא של התלמיד, שעמדתו שונה מזו של המורה. סליחה על הגעגוע ל OLD SCHOOL - אני לא רוצה לדעת מה דעתו האישית של המורה, כי זה הופך את כל השיעור-דיון בכיתה למוטה. בנוסף, למורה יש לרוב סוג של אוטוריטה על התלמידים ורבים בכיתה יכולים להיות מושפעים מדעותיו.
אני מאמין שמורה ומחנך טוב צריך להיות מסוגל לנהל בכיתה דיון שבו הוא, המורה, משמש רק כמתווה דרך, כזה שמציג באופן הוגן את הדילמות, כזה שמעורר דיון ומאתגר את התלמידים בשאלות ובעובדות שהם לא חשבו עליהם - כזה שמאתגר את התלמיד בעל השקפת העולם הימנית ובאותה מידה מאתגר את התלמיד בעל השקפת העולם השמאלנית. המורה-מחנך צריך לעודד את הויכוח בין התלמידים לבין להפרות את הדיון, אבל לא להיות השופט.
וכן, המורה-מחנך יכול לעודד את התלמידים להציע פתרונות לפיוס. כן, בעניין הפיוס אני חושב שזו מטרה לאומית חשובה מאין כמותה, שיש לגביה הסכמה של מרבית העם, למעט גורמים קיצוניים משני הצדדים. וכן, חשוב למשל לדון בכיתה האם הפסקת התנדבותם של הטייסים ואנשי מילואים אחרים היא לגיטימית או לא. זו שאלה כבדה בוודאי לתלמידים שחלקם עתיד להתגייס לצה"ל כבר בשנה הבאה. אפשר להעלות גם סוגיות נוספות המצויות במחלוקת כמו למשל גיוס חרדים. אולי אפילו להביא לכיתה איש ציבור חרדי שהתלמידים יוכלו להתעמת איתו, או אולי להבין אותו. אגב, גם בסוגיות המשפטיות הייתי שמח אם אישי ציבור היו מגיעים לבתי הספר ומתעמתים אחד עם השני אל מול פני התלמידים, עימות כמו שעורכים בבתי הספר לפני בחירות. בכך תהיה לתלמידים נגיעה בחיים הפוליטיים, בחיים האמיתיים. כן, בתי ספר זה לא רק תעודת בגרות - אלא בגרות ממש. ברוכים הבאים לחיים האמיתיים.
רוני רימון הוא יועץ אסטרטגי מומחה בניהול משברים שותף במשרד "רימון-כהן"