שר הביטחון ה-22 של מדינת ישראל, האלוף במיל' יואב גלנט שנכנס לתפקיד בדצמבר 2022 כקונצנזוס במערכת הביטחונית, הוגדר כ"אי של יציבות וניסיון מבצעי" בממשלת "ימין מלא מלא", ואפילו קיבל ברכות ודברי שבח משר הביטחון היוצא ומי שירש את תפקיד הרמטכ"ל על הראש שלו, רא"ל במיל' בני גנץ, אך מהר מאוד הפך לאכזבה גדולה וכמי ש"הולך מסביב" ולא טובל את ידיו בבוץ הפוליטי העמוק למען האינטרסים הביטחוניים הטהורים והמאמץ להותיר את צה"ל מחוץ לסערה הפוליטית.
כבר עם כניסתו לתפקיד הוכיח גלנט ירידה לפרטים, הבנה של המרחב הגיאופוליטי והביטחוני, העניק גיבוי לפיקוד הבכיר, ודחף ליצירתיות, אך לדברי גורמים במערכת הביטחון, משהו השתבש בתוכניות שלו אחרי הנאום המפורסם ב-25 במרץ שבו קרא לעצירה מיידית של המהפכה המשפטית שמובילה הממשלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו, הגיב בהחלטה שלא מומשה לפטרו לאלתר, אך הציבור יצא לרחובות, הביע מחאה, בתוך הליכוד, נשמעו חילוקי דעות, ונתניהו נכון לעכשיו חזר בו מהפיטורים.
גורמים במערכת הביטחון, טוענים כי מאז הוא מתנהל כ"שר ביטחון מוגבל" ויש לכך מספר סימנים מעידים ברורים. הראשון והבולט הוא העברת הסמכויות מידיו לידי השר השני במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' כולל הקמת המנהלת החדשה שמשמשת נכון לעכשיו כאבן ריחיים על צווארו של צה"ל מאחר והיא משבשת את הערכת המצב הביטחונית והמאמצים לייצב את השטח. זה בא לידי ביטוי למשל בנושא האכיפה של המבנים הלא חוקיים בצד הישראלי והפלסטיני באיו"ש.
בסוגיות המאקרו, מאז הנאום לא נקט גלנט ביוזמות פורצות דרך ולא העמיק את שיתופי הפעולה עם בעלת הברית הגדולה ביותר של ישראל: ארצות הברית, אלא הלך בתלם של גנץ והרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי. ייאמר לזכותו שהוא היום מהווה גשר משמעותי לשיח רציף עם האמריקנים בצל המשבר המחריף בין נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לנתניהו.
בנושא החיכוך עם חיזבאללה בגבול והקמת האוהלים בשטח ישראל מול הר דב, לא נקט יוזמה, לא הפגין יצירתיות, דחה את ההצעה של מפקד פיקוד הצפון האלוף אורי גורדין לפעולה נגד האוהלים של פעילי חיזבאללה והעדיף את המישור המדיני.
גם במבצע בית וגן הוא העדיף את החלק הרזה של התוכנית שקרא להעמקת ההישג בלב מחנה הפליטים והסתפק בפגיעה בתשתיות והחזרת חופש הפעולה במרחב. בשלב זה חמושי המחנה נערכים מחדש נגד צה"ל והטרור באיו"ש צובר תאוצה בגלל כסף גדול מאיראן, חיזבאללה ומפקדות חמאס בחו"ל. בנושא רצועת עזה הוא לא הרחיב את מחיר ההפסד של חמאס ברצועת עזה באמצעות הגדלת מכסת הפועלים הפלסטינים העובדים בישראל.
אך מעל בולטת המדיניות שלו נגד המחאות של חיילי המילואים ובמוקד טייסי המילואים וקציני חיל האוויר שמטילים צל כבד על מוכנות וכשירות צה"ל למלחמה בכמה חזיתות במקביל. לפי גורמים בכירים במערכת הביטחון, כבר בראשית המחאות הוא התיישר ל"מדיניות ההכלה" של הרמטכ"ל הרצי הלוי ולמרות שעדיין לא ניתן לקבוע האם היא נכונה או נכשלה, בכל אופן הוא הצטייר בתוך המערכת הביטחונית כ"מובל ולא כמוביל". אחרי ההודעה על הכוונות לפטרו והפיוס הזמני עם נתניהו הוא הפך להיות "פרווה". בטח לא מוביל, תמיד מגיב לפרובוקציות מימין ומשמאל, ונוטה יותר לאינטרס הפוליטי של מפלגתו מאשר לאינטרסים הביטחוניים המובהקים בזמן שהרמטכ"ל ושאר אלופי המטכ"ל מתריעים מפני סכנה ברורה ומיידית בכל מה שקשור לכשירות הצבא למלחמה.
במערכת הביטחונית קיוו שגלנט יהווה שכפ"ץ לצה"ל ולשאר גופי הביטחון כ"מבוגר האחראי" בקבינט אחרי נתניהו ובעל הניסיון הרב, אך ככל שנקף הזמן מאז הנאום, התברר כי הוא נעדר אומץ ויצירתיות פוליטית, מהסוג שמאוד אפיינו אותו כשלבש מדים. המצב שאליו נקלע צה"ל, שבו חובטים מימין ומשמאל, והתחושות הרעות שמלוות את ראשי המערכת הביטחונית, הגבירו את רמת המתיחות בינו לבין הרמטכ"ל ואלופי המטכ"ל, שניתן להעריך כי היו מצפים ממנו ליותר מאשר לגיבוי ב"טוויטר" מאחר ואתגר הלכידות עוד לפניהם והחשש בצה"ל כשיידרשו לקבל גב חזק בעת שהאדמה תרעד, הוא עשוי להפתיע בגישה לא מפויסת ולהתיישר באופן לאינטרס הפוליטי והרבה פחות לאינטרסים הביטחוניים.
כנראה שאת הכול ממסגרת העובדה שגלנט הוא שר ביטחון עם כוכבית, ברווז צולע שמחכה לרגע שראש הממשלה נתניהו ידיח אותו מתפקידו, מאחר ונתניהו, בדיוק כמו שתיאר המדינאי ניקולו מאקיאוולי בספרו "הנסיך". נתניהו לא נוטה לסלוח לאף אחד אלא רק לדחות את הקץ ולכן הציפיות מגלנט בהתאם.