אחרי ההייפ על חוק האימוץ של יעקב מרגי צריך להגיד: גם יחידניות נדחקות אי שם יחד עם להט"בים לתחתית הרשימה של אימוץ ואומנה. זו עובדה ידועה ומוכרת ואין אפילו ניסיון להתנצל או להסביר אותה. איך אמר השר, זה פשוט יותר מורכב.
אז רציתי לבדוק בסולם ריכטר למורכבות איך זה בדיוק עובד. למשל, זוגות שנשחקו עד דק ושכחו מזמן איך לאהוב זה מורכב? הורים סטרייטים עם נטיות לנוקשות ומחסור רציני בחמלה - כמה זה מורכב מאחת עד עשר? זוגות מרופדים בכסף שאין להם מושג מי הם בלי זה איזה מדד זה? מיניות ותשוקה שנעלמה בזוגיות זה מורכב או כזה דרגה מינימליסטית של אחד וחצי? אה ועוד שאלה: הורים מקובעים שלא מבינים מורכבות זה מורכב?
וכן כן, אני כבר אומרת, אני קלאסיקת מורכבות מהלכת לכל הדעות. החלמתי מסרטן, איבדתי את הפוריות שלי אחריו ואני בהמתנה כיחידנית לילד באומנה. אבל אם יש משהו שגיליתי זה שאין לאף אחד בעלות על המונח מורכב.
המסעות שלנו במדבריות החיים חשפו שלכולם מורכב פה על הפלנטה. עם ובלי זוגיות, עם ובלי ילדים, עם ובלי מאבקים כלכליים. ילד עם סיפור מורכב צריך מבוגר שמבין מורכבות שיודע איך זה להסתובב בעולם עם סיפור שונה, איך זה לא לענות על הגדרות ברורות, ואיך זה לעמוד מספיק זמן נגד הזרם בלי שיכאב.
ועוד כלל שלמדתי והאמת והוא דווקא די פשוט: ככל שהמדבר ארוך יותר, ככל שהדרך מתסכלת ומורטת והקצוות בה מרעידים את תוכך והופכים את כולך, קורה שם משהו. הרצון מתגלה.
אז לכל מי שמסתכלת ומסתכל על כרס מתוקה וקטנה שמרוחה עם פירורי פתי בר ומפזרת אותם בחלל בחוסר מודעות, לכל מי ששם על הבוקר את השיר "ילדים" של אביתר בנאי בלי שיש לו ילדים ועוצר נשימה ב-"ליבי כורע ומשתחווה". לכל מי שנעצר ליד לול מלא ילדים שיצא מהגן עובר במעבר חצייה ולא עובר במעבר חצייה. להט"ב סטרייט. מרובה יחידני. מה זה בכלל משנה. אנחנו הכי ראויים שיש.
אומרים שהמחזאי ברכט אמר פעם שאם אנשים רוצים לראות רק את הדברים שהם יכולים להבין, הם לא יצטרכו ללכת לתיאטרון - הם יצטרכו ללכת לשירותים. אולי לא צריך להבין אחד את השני. אולי לא חייבים להזדהות ולגלות אמפתיה לעולמות ואנשים שלא פגשנו בחיים, אבל צריך להבין שלא מבינים. כבוד השר מרגי, וכל חובבי התבניות האחרות. תניחו. שחררו. תציצו מעבר לחומת הקיבעונות שלכם. גם ככה מורכב פה. לכולנו.
הדס פרץ היא כותבת ויוצרת תוכן