מפקד טייסת 201, טייסת הקרב שמפעילה את מטוסי הסופה, סיפר בראיון בלעדי לוואלה! ובגילוי לב נדיר, על המשבר שמטלטל את חיל האוויר, על התהליך האישי שעבר מהמושב הדתי בו גדל, על השינוי באורח החיים, ההקרבה האישית בבית, על השתלבות יותר ויותר נשים בטייסת, תקיפות שביצע בעומק שטח האויב ועוד. בהתאם לרוח התקופה, עיקר השיח התמקד במחאות נגד המהפכה המשפטית ששטפו את המדינה, והתנפצו על חיל האוויר וטייסות הקרב.
בנימה של ביקורת כלפי החיל, הוא סיפר שהחל לעסוק בנושא מוקדם מהצפוי, ואישר כי הטייסת שלו כשירה לתקוף באיראן.
טייסת 201 ("טייסת האחת"), היושבת בבסיס רמון, מפעילה מטוסי קרב מסוג F-16I ("סופה"), מהווה את עמוד השדרה של חיל האוויר הישראלי, ובהתאמה - אחראית על מגוון פעולות ומשימות מבצעיות, ביניהן גם תקיפת יעדי אויב במעגל קרוב ורחוק, כולל מוכנות לתקיפה באיראן. בשנה האחרונה, מפקד על הטייסת עמוסת המשימות סא"ל א' (38), נשוי ואב לשלושה ילדים בני 9, 6, ו-4 המתגוררים יחד איתו בשיכון משפחות בסיס רמון.
אפשר להגיד שהיא (אשתו) ויתרה על עצמה בשבילך? איך אתה רואה את זה?
"אני חושב שהיא עשתה לא מעט ויתורים בשבילי, בשבילנו. זו החלטה משותפת. אבל לגמרי כן. יש לה חלומות שאנחנו דוחים אותם. מתי שהחגיגה הזו תסתיים, אני מקווה שהיא תגשים את החלומות שלה".
ואם תמשיך לתפקידי תת-אלוף או אלוף, אז מה יקרה?
"אז נדע לשלב את החלומות תוך כדי. יהיה איזה שלב שהיא תהיה בפרונט".
זו הקרבה.
"זו הקרבה מלאה. היא עברה לא מעט תהפוכות, ושינויים מקצועיים בחלומות שלה".
כמה בסיסים עברת עד שהגעת לפיקוד על הטייסת?
"הייתי בחצור, חצרים, עובדה, ואז הגענו לפה. משנת 2010 אנחנו בשיכונים. במקור אני ממושב שדה אילן בצפון. מושב דתי. משפחה של חקלאים. מגדלים עגלים".
אתה דתי?
"מה זה דתי? זו שאלה טובה. אני עושה קידוש ביום שישי אבל נוסע להופעות בערב. זה דתי? זו לא תשובה של אפס ואחד. מה שנקרא 'עם זיקה'. אנחנו בונים שם בית בשדה אילן, וזה מושב סגור בשבת ואני הולך לגור שם עם הילדים שלי. לא, אני לא חובש כיפה. אני נוסע בשבת. אני מגדיר את עצמי כאדם מחובר לקרקע".
סא"ל א' התגייס לצה"ל בשנת 2003. קודם לכן, היה לו חלום לשחק כדורסל, אבל לבסוף אמר בצו הראשון שהוא רוצה לשרת בקרבי. "לא הלכתי אחרי אף אחד. אני בן יחיד בין שלוש אחיות, התגלגלתי אחרי המיונים לקורס טיס", סיפר.
בשנת 2006 סיים את הקורס כטייס F-16, עם תואר ראשון בניהול מערכות מידע מאוניברסיטת בן גוריון. באותה שנה, בטרם הוסמך לטייס מבצעי, ישב בתא השליטה ב'בור' של פיקוד צפון, וחווה משם את מראות המלחמה. "היו נפילות של שני מסוקי קרב ופגיעה במסוק יסעור על ידי טיל נ"ט. קורים דברים אבל ממשיכים להילחם", הוא נזכר באותם הימים.
"אנשים שאתה מכיר נהרגים, או נפצעים קשה. חבר מבית הספר שנפצע קשה בטנק, והיום הוא מפקד חטיבת אגרוף הברזל, אלוף-משנה יואב שניידר. הכרתי את תום פרקש שנהרג. חבר שלו מהבית, חבר ממש טוב שלי מהקורס, הוא ישן אצלי בלילה, הערתי אותו בבוקר, ואמרתי לו שפרקש נהרג".
בשנת 2008, בזמן מבצע עופרת יצוקה, תקף א' לראשונה בחייו במטס הפתיחה נגד יעדי טרור של חמאס ברצועת עזה. לאחר מכן, השתתף במבצע עמוד ענן ולראשונה חווה ספיגת רקטות בבסיס שלו.
בשנת 2014, נטל חלק משמעותי במבצע צוק איתן, ובשנים שלאחר מכן השתלב בתקיפות יעדים קרובים ורחוקים, ומילא שורה של תפקידים בבית הספר לטיסה, הצוות האווירובטי של החיל ועוד. לאחר מכן, קיבל את הפיקוד על טייסת הדרקון המעופף בבסיס עובדה, וניהל את ההתמודדות עם הקורונה.
עם קבלת הפיקוד על טייסת 201, הדגיש בפניו מפקד החיל אלוף תומר בר את החשיבות במוכנות מבצעית גבוהה של הטייסת, והשתלבות בתוכניות צה"ל לתקיפה בכמה זירות במקביל, בדגש על פרויקט הגרעין באיראן, לבנון ולצד זה - פעילות חשאית בסוריה.
מטוס ה"סופה" כבר בן 20, לא צעיר.
"בימים אלו קולטת הטייסת בלוקים חדשים של אווייוניקה (אלקטרוניקה אווירית, א"ב), חימושים ופיתוחים חדשים. השנה היא שנת מפתח. יש עומס תכנוני והנדסי".
במבט על הטייסת הוא מספר כי למרות העומס שמייצרים תהליכים מבצעיים, הוא לרוב עסוק באנשים, ובדאגה לפרט של חיילי הסדיר.
יש עלייה בהיקף החיילים שזקוקים לסיוע כלכלי?
"אני לא מזהה עלייה. כל אחד הוא עולם ומלואו. מה כן? העיסוק באנשים עלה. הצורך להסביר את המשמעות. לדאוג לרווחה, לפרט, מרגיש לי שזה עלה. יש לא מעט חיילים עם בעיות כלכליות מורכבות שבסוף אני מצפה מהם להיות חדים. למסור מטוסים ולהיות מדויקים ביום ובלילה, ובכל מזג אוויר, ומצד שני הם הולכים הביתה ואין להם מיטה".
ממש ככה?
"יש לא מעט כאלה, אבל דואגים להם. לפחות בטייסת שלי אין חייל שאין לו מיטה. היו כאלה שהיינו צריכים לפתור להם את הבעיה".
מה הייתה הבעיה החברתית המורכבת ביותר בטייסת בקרב החיילים הסדירים?
"אני מסתכל על הדברים האלה כסוג של מובן מאליו. היה לנו חייל בגף הטכני עם חוב של מאות אלפי שקלים. קיבל מיוחדת לעבודה באילת. זה לא כיסה לו את החוב אבל אמרו לו 'צא, לך תעבוד'. מדברים עם ההורים, מנסים לעזור. הטייסת היא כמו משפחה, שאם בן אדם נקלע לצרה - עוזרים לו במה שיכולים. אם חייל בא עם בעיה עוזרים. גם אם צריך לעצור את הדת"ק (דיר תת קרקעי, א"ב). הולכים ועוזרים".
מה אחוז הנשירה?
"אפס. מי שבא נשאר. לא כולם באים לפה עם חיוך בבוקר, אבל אנחנו נלחמים על האנשים. חלק לא רוצים להיות מכונאים, אבל מוצאים להם פתרונות".
מה החלוקה בין נשים לגברים בטייסת?
"יש בטייסת עכשיו למעלה מ-50% נשים בגף הטכני. מבחינתי זו גאווה. זה כן מאתגר, העבודה הטכנית. זה כבד, לסחוב דברים כבדים. אז צריך שחייל יסחוב אותם. אבל, המוטיבציה גבוהה. יש בנות שממשיכות בקבע".
מתי פוגש אותך אירוע המחאה נגד החקיקה, המהפכה המשפטית, שמובילה הממשלה?
"היה איזה מכתב, הראשון-ראשון. אני לא זוכר איך זה הגיע אליי. בכירי החיל לשעבר ניסחו, וחתמו עליו אנשים עם שמות. זו פעם ראשונה שזה מגיע אליי. עד למכתב הזה, היו שיחות צד. שם בפעם הראשונה ראיתי אנשים שאני מכיר שחתמו על המכתב הזה. זו פעם ראשונה שאני מבין שיש משהו. אני חושב שאני בין הראשונים שהתחיל להתעסק בזה בטייסות".
למה? כי זה התחיל אצלך?
"פשוט זה לקח קצת זמן עד שמפקדים התחילו להתעסק בזה. יש כל הזמן מתח. האם הצבא מתעסק בזה או לא. ואני חושב שהתחלנו להתעסק בזה בחיל קצת מאוחר. בטייסת התעסקנו עם זה די בזמן".
מה זה אומר?
"לכנס שיחת טייסת ולדבר על זה. על המורכבות של זה. על האתגר של זה. על מה שזה עלול לייצר. והמשמעויות ביחידה לוחמת. ברגע שאתה מדבר על זה מוקדם, אתה מייצר תודעה אצל האנשים על המורכבות ועל האתגר. לא אומרים מה נכון, ומה לא נכון. מי בעד, מי נגד. זה לא שיח רלוונטי".
אז מה כן?
"רלוונטי המורכבות של זה. ההבנה של מה המחלוקת הזו יכולה לעשות ביחידה לוחמת. בצבא ממלכתי, בצבא העם. ובסוף בתוך ארגון לוחם, אנחנו צריכים לצאת ולבצע משימה ביחד. אז פעם כששומעים את האנשים מדברים, ומדברים על המורכבות - זה מייצר תודעה אצל האנשים מה חשוב, ופועלים בצורה יותר שקולה ופחות אימפולסיבית. אני חושב שבגל הראשון לפני פסח היו המון אירועים אימפולסיביים שפשוט יצרו נזק. באופן כללי. אני רוצה להגיד שספציפית כאן בטייסת, גם בעקבות איכות האנשים, הבגרות, ההבנה והשיח הפתוח שיש כאן - פשוט לא היה נזק".
לא היו לך טייסים שבאו ואמר לך: "אני רוצה לפרוש"?
"לא. לא היו. בגל הראשון לא היה. בגל השני, יש אנשים שזה מעסיק אותם אבל לא הכריזו על הפסקת טיסה. אנשים מוטרדים. אנשים כן עובר עליהם משהו. ואנשים מבינים את המורכבות".
כרגע אין לך בעיה של כשירות?
"כרגע אין בעיה של כשירות".
יש טייסי מילואים שמסתובבים עם תחושת כאב על מה שקורה במדינה. ממש חשים שתלשו להם יד או רגל והם מוחים, ומנגד יש מי שקורא להם בכינויים קשים בניגוד גמור לדימוי שלהם בחברה הישראלית, עד לפני שתי דקות.
"אני יכול להגיד כלפי העלבונות שגם אני מגנה אותם. זה כן עושה נזק. אנשים לא צריכים שימחאו להם כפיים, הם מבינים את המשמעות של מה שהם עושים פה. הטייסת קיימת משנת 2008, האנשים היו פה מההקמה שלה, מילואימניקים של הטייסת חיים את הטייסת, פעם בשבועיים בממוצע פה. צריך לדעת לחיות. מה שמניע את הקבוצה זו הקבוצה, זה האנשים, זה גם המשימה והציון, ושמירה על הביטחון, אבל גם חוזק הקבוצה והביחד, יש פה אנשים בטייסת שחושבים שונה, יש פה מכל הקשת, ועדיין טסים אחד עם השני. תמיד הייתה האחריות למשימה ולחשיבות. אין פה בעיה".
ולך אין מחשבות בבוקר לא להציב באותו קוקפיט את אותו אחד שהעלה בבוקר פוסט בפייסבוק נגד המחאה, עם מי שמדבר בעד המחאה?
"אין לי את הדבר הזה. אני מבקש מאנשים ואני מצפה מהם להתבטא בשם עצמם. תדבר בשם עצמך כאזרח, ולא אני טייס בטייסת איקס, אלא דברו בשם עצמכם. אני מכבד את זה ואני חושב שזה חשוב. גם לסדירים חשוב שתהיה דעה, אבל לנסות עד כמה שניתן לשים את המחלוקת הזו מחוץ לטייסת, ולא להשתמש בסמל או בחיל, ואני שמח שספציפית אנשיי ממש מבינים את זה".
ומה קורה פה ביום-יום? אין התנגשות?
"לצורך העניין לפני חודש, במוצאי שבת כשהיו הפגנות, פגע טיל בעיר רהט אחרי ששוגר מסוריה. תוך ארבע שעות אחרי שזה פגע, אני המראתי עם מילואימניק, נווט מתל אביב ועוד זוג מטוסים, כתגובה לפגיעת הטיל וזה מה שהיה. אני עם נווט מילואימניק, ומספר 2 טייס סדיר. ואפס שאלות. עבור המילואימניק מדובר בארבע שעות נסיעה מתל אביב בלילה לפה (בסיס רמון א.ב). מילואימניק. עם ילדים. למחרת יום ראשון הוא עובד".
והוא בעד הליך החקיקה?
"למה זה משנה? זה לא משנה. המילואים הם חלק אינהרנטי מהטייסת. אין טייסת בלי מילואים. הם גדלו פה עד גיל 26-30 והשתחררו. הם חלק מהטייסת. הם כן חווים את העולם האזרח ואת המחאה, וזה בסוף נפגש. האתגר הוא שזה לא ישפיע, או שישפיע כמה שפחות. להגיד לך שזה לא משפיע? זה משפיע".
איפה אתה רואה את ההשפעה?
"המון שיחות, כל הזמן. מוטרדות של אנשים. אנשים יותר מודעים לעצמם ומעדכנים. התקשורת מזינה את זה, ולפעמים אתה נדרש להגיד 'חבר'ה חבר'ה זה לא מה שקרה. תקשיבו לי'. לפעמים אתה צריך לווסת ולהסביר.
"מצד אחד יש את החשש שמא יקבלו בעתיד פקודות לא חוקיות, שהמציאות המשפטית בישראל תחשוף אותם לתביעות על בסיס הדין הבינלאומי, ומנגד אנחנו חיל מאוד מוקפד באמצעות תהליכי תכנון בהם משתתפים מאות חיילים לפני כל תקיפה באישור של מפקד חיל האוויר. אז אותם טייסים לא סומכים על מפקד חיל האוויר שירים דגל אדום כשמשהו לא יהיה בסדר? מה קורה פה?
"הסיפור הוא סיפור של אמון, חד משמעית. בנקודת זמן הנוכחית האמון קיים, האנשים סומכים, לאנשים אין בעיית אמון עם הפיקוד הנוכחי והתהליך המבצעי הקיים, בזה אנשים מאוד מאמינים. תוך כדי המחלוקת הזו היה את מבצע מגן וחץ, שהיה פעילות מבצעית מורכבת. אז האמון קיים, אבל אנשים כן מוטרדים מהעתיד ועושים איזושהי פעולה על מנת להשפיע על העתיד. אני לא מזהה כרגע בעיית אמון. אנשים מאמינים בי, מאמינים במפקד חיל האוויר, מאמינים ברמטכ"ל. אבל מוטרדים. אני חושב שהאתגר שלנו יהיה לשמר את האמון הזה, לדאוג להסביר לאנשים למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. כדי שהאמון הזה יהיה יציב ואיתן לאורך כל הדרך".
יש לך תוכניות מלחמה. אתם חתום עליהן. איך אתה יודע להגיד מה יהיה בעוד ארבע שעות? האם תצליח להוציא אותן אל הפועל? כשכל דקה מישהו יכול להתהפך בטייסת ולהגיד לך אני לא בא?
"קודם כל. אני יכול להעריך מה יהיה בעוד ארבע שעות. יש פה הרבה עניין של אמון ותקשורת עם האנשים. אני כרגע מאמין שהם לא יפתיעו אותי, כי אני סומך על האנשים שלי. אנשים לא משתנים ככה פתאום. זה לא עובד. זה לא אנשים שקמים בבוקר ושולחים מכתב או מחליטים לא להגיע, אלו אנשים רציניים עם הרבה תהליכי מחשבה ותקשורת, ומתאמים. אני מפקד שנה בטייסת והמילואימניקים פה לנצח. זה הבית שלהם ולא נוטשים את הבית כל כך מהר ובהפתעה. אני חושב שבעוד ארבע שעות עדיין נשאר כשירים. מה יהיה בעוד שלוש שני, מה יקרה בטווח הארוך יותר? אני לא יודע".
אתה אומר "לא נוטשים", אבל יש כעס בציבור שהטייס מבחינתו היה מגן הארץ ופתאום יש שאומרים אני מפסיק לטוס. גם אם זה אחוז קטן. הוא משליך על תדמית של כל הטייסים וליבי נחמץ מהסיטואציה הזו.
"אתה צודק. גם ליבי נחמץ. אני חושב שהדבר הזה פגע ועשה נזק לתדמית. שלאו דווקא מעיד על המציאות".
מה תעשו? יש לך בכתבה הזו הזדמנות לדבר עם הציבור.
"יש לנו אתגר גדול של ביטחון המדינה, בנוסף לאתגר הפנימי שיש לנו, ואני רואה את התפקיד שלי ככזה שצריך להכין פתרון לשני האתגרים האלה. אני חושב שהמסר שלי הוא ממשיכים, כשירים, מקשיבים אחד לשני, כן מדברים, לא אומרים מי צודק ומי לא, ויודעים להילחם ביחד".
אני מביט על הבעיה המתהווה הזו מהצד. הטייסים שהרימו דגל אדום יצרו המון שיח. הם ציפו לתגובה מסוימת. התגובה הזו לא הגיעה. החקיקה התקדמה. ואז נוצר מצב שהם מאבדים כשירות. וככל שנוקף הזמן הם מאבדים עוד כשירות. אני ואתה יודעים שאתה צריך אותם. מה זה משנה אם זה בטייסת שלך או בטייסת אחרת. וככל שחולף הזמן הציבור יגיד הנה השמיים לא נפלו. אנחנו מסתדרים. אם לא תהיה פה הסלמה, מבצע, אנחנו לא באמת צריכים אותם. אני ואתה יודעים שאתה מאוד צריך אותם. בטח אם אתה רוצה לתקוף באיראן או לתקוף בלבנון 3,000 מטרות ביום.
"נכון".
איך אתה מתמודד עם הנקודה הזו?
"זה אכן מטריד. אנחנו כל הזמן מדברים עם האנשים. מסבירים להם את החשיבות ואת האחריות שיש להם על הכתפיים. ממשיכים בשגרה. ממשיכים להתאמן. שומרים על הבטיחות. כדי לשמור על עצמנו, כדי שבן אדם שעולה לקוקפיט יעלה חד. אם הוא לא חד אז שלא יעלה".
זה קרה לך בטייסת?
"כן. וגיביתי את זה. ויום אחרי זה הוא בא. אנשים באים לכאן לטייסת מוטרדים, אבל הם אומרים לי 'שמתי את הטלפון בצד, אני בא אני טס, אני פוגש אנשים שאני אוהב'. וזה מן ניתוק. הטייסת היא אי של שפיות לאנשים. זה לא מעלים בעיות ואת המחלוקות אבל זה כן מייצר כוס מלאה ומשמעות ועל זה אני צריך לשמור. הטייסת עשתה דברים מדהימים בחצי השנה האחרונה. נתתי לך דוגמה לפני חודש. זה פלא, בהקשר מבצעי. ותוך כדי הדברים מאוד קל להרוס את זה. אני חושב שאנשים מבינים את זה, אני חושב שחשובה להם גם המשימה גם האחריות גם הטייסת, ואני באופן כללי אופטימי. עם ישראל יחצה את המחלוקת הזו. זה מה שאני מאמין".
הטייסת שלך כשירה לכל מה שמצפים ממך?
"כן. חד משמעית כן. לא בלי אתגרים".
נדרשת לסוגיה של מתח בין צוותי קרקע לצוות אוויר? ביקורת שלהם על טייסים?
"לא נדרשתי לזה. אם קרו אירועים כאלה ספציפית, לא בטייסת שלי, אלו אירועים מאוד נקודתיים של אמוציות. אין את זה"
הספקת את כל מה שרצית בשנה האחרונה? זה לא צמצם אימונים? בסוף אתה עסוק יותר בשיחות, יותר ניטור, דיווחים, למה אתה מחייך?
"יש לי את התפקיד הכי טוב בעולם. אני כל היום מדבר עם אנשים. וכן, הספקתי את כל מה שאנחנו צריכים, המשכנו לטוס, התאמנו, ביצעו את כל מה שציפו מאתנו. 100%".
הכול טוב אצלך. מה זה? הקוראים שלי יגידו. ראיינת מפקד טייסת מושלם. טייסת מושלמת.
"יכול להיות שבחרת טייסת מושלמת. אנחנו לא חיים בבועה. אנחנו כן ערים וקשובים, כן יש לנו אחריות לשמור על מדינת ישראל. מינו אותי לשמור על תפקוד הטייסת. ואנחנו עושים הכול בשביל זה. חלק מזה לשמור על אנשים, לשמור עליהם גם כשהם בלבטים קשים. לדעת להגדיר גבולות, מה מותר ומה אסור, ולשמור על אמון. כרגע בנקודת זמן הזו אני חש שאם יהיה משהו שנדרש אליו אנשים יגיעו ויתייצבו באופן מלא. זה גם מה שאני ארגיש בעוד שלושה-ארבעה חודשים, גם אולי חלק מהם יטוסו פחות ונצטרך להתמודד עם הפגיעה. זה כן נגס וממשיך לנגוס".
מה באמת הנוסחה להתמודד עם המחלוקות הקשות לעתים מאוד קרובות?
"אני מצפה מאנשים להביע את מה שהם חושבים, כן לדבר על הדברים ולהוציא אותם. אבל כשנכנסים לחדר התדריכים, כשסוגרים את החופה במטוס, אני מחובר למכונה ומחובר למשימה. את כל הבעיות שיש לי צריך לשים בצד. לאו דווקא מחאה, טייס סוחב אתו הרבה דברים. לשים את זה בצד ולעסוק במקצוע ובמשימה - זה מה שנדרש מאתנו מאז שאנחנו בקורס. מי שבעת הזו לא יכול לעשות את הדברים האלה לא יעלה לקוקפיט. אני קשוב לזה, אני יודע שנעבור את התקופה הזו, הוא יחזור, ואני ארוויח אותו".
אתה לא חושש? אתה לא מוטרד שתהליך החקיקה יתקדם באופן כזה שיכביד את ידייך? שיטיל צל על המשימות שאתה מבצע? עכשיו ובעתיד? שיחשוף אותך לתביעות כאלה ואחרות?
"אני כרגע מאמין. האמון שלי לא נפגע. אמרתי לך על רקע הדתי שלי. כרגע יש לי אמון, במערכת, במפקדים שלי, בצבא, בתכלית. הערכים של צה"ל הם נכונים וחשובים, אני מדבר על ערכים של רעות, ממלכתיות, ביצוע המשימה ושל אחוות לוחמים, ואני מתעסק באתגר שאני אמון עליו שזה הביטחון, ולכן אולי התשובה שלי היא לא".
יש בך כעס כלפי מי שהחליט שהוא מפסיק התנדבות? כלפי אלו שמתערבים בשם הטייסת? כמו הטייסים שאמרו שאם תתקדם החקיקה לא נתקוף באיראן?
"אין בי כעס, כעס זו לא התחושה הנכונה. אני מבין ממה אנשים מונעים אני כן קשוב ומבין. אני נגד שכנוע, אני חושב שבן אדם צריך לבוא מכוח עצמו. אני חושב שאני נגד התופעה הזו של יצירת קבוצות וזה מה שאני יכול להגיד בהקשר הזה".
הייתה ביקורת בחודשים האחרונים על מי מגיע לקורס טיס. מי עובר את קורס הטיס. מי הם הטייסים. האם יש או אין הטרוגניות? הבן של-, הבת של-? אתה חווה את זה? מה דעתך על זה?
"אין הבן של או הבת של. יש הטרוגניות. אני לא מזהה את זה. אני הדרכתי בבית הספר לטיסה ועכשיו אני מקבל צעירים חדשים ויש לי מכל וכל. בנים ובנות. קיבוצניקים, עירוניים וכל הקבוצות שאתה רוצה בחברה הישראלית. אני לא מזהה מגמה לא לכאן ולכאן".