אחרי הפרסום בוואלה!, לפיו השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר יגיש הצעת חוק מעצרים מנהליים חדש, בחברה הערבית הביעו התנגדות נחרצת. על פי תזכיר החוק, במקום שלשר בן גביר בעצמו תהיה סמכות לחתום על צו המעצר המנהלי, תינתן סמכות לשופטים לחתום על בקשות לצווי מעצר מנהליים שיוגשו על ידי המשטרה, בהן תוצג הערכת מסוכנות מודעינית הנשקפת מצידם.
"אנחנו מתנגדים", אמר לוואלה! יו"ר חד"ש ח"כ איימן עודה, "משטרת ישראל ידעה למגר ארגוני פשע בקרב היהודים ללא שב"כ וללא מעצרים מנהליים. אין שמץ של אמון בבן גביר. האזרחים הערבים, כמו כל אזרחי ישראל והעולם רוצים לחיות בביטחון אישי במדינה דמוקרטית. האם זה הרבה? זהו הדבר הטריוויאלי".
"תמכנו בחוק הפרוטקשן אבל נתנגד למעצרים מינהליים, במיוחד אלה שבן גביר עומד מאחוריהם", אמר לוואלה! ח"כ אחמד טיבי,"אני תמיד התנגדתי למעצרים מינהליים, של ערבים ושל יהודים כאחד. אני חושב שמעצר אנשים בלי הוכחות הוא בעייתי מאד, ועל אחת כמה וכמה כשמי שעומד מאחוריו הוא אדם כמו בן גביר".
ממרכז עדאלה נמסר: "כל ניסיון להסדיר בחוק את הפרקטיקה של מעצרים מנהליים, שצריכה גם כך להיעלם מן העולם, הוא פסול מעיקרו. זאת, במיוחד לנוכח העובדה שהצעה זו עולה באצטלה של מתן מענה לכישלונן של הרשויות להילחם בפשיעה בחברה הערבית. ההצעות הגזעניות השונות המגיעות חדשות לבקרים מכיוונו של השר בן גביר, מלמדות רק על הכוונה להמשיך ולנסות לבסס שתי מערכות חוק נפרדות על בסיס גזעי, ולהכשיר עוד כלים פוגעניים שישמשו לצורך דיכוי של האזרחים הערבים-פלסטינים, ולא לפעול לרווחתם או לביטחונם. כך למשל, דרישתו של השר בן גביר לבטל תקציבים לחברה הערבית, מצביעה באופן מובהק שהוא אינו מעוניין כלל לטפל בפשיעה ובשפיכות הדמים בקרב האזרחים הערבים, אלא להמשיך להזין את הגורמים שמחוללים אותה. התנגדותה של היועצת המשפטית לממשלה להצעת החוק המקורית מתבקשת, שכן היא בלתי חוקתית ביסודה ומנוגדת לכל העקרונות של שלטון החוק, ואנו נלמד את ההצעה החדשה ככל שזו תקודם על מנת להתנגד לה, או לכל ניסיון אחר לייצר מערכת מובחנת של הסדרים השוללת זכויות חשודים באמצעות עקיפת הדין הפלילי. אם רשויות האכיפה מעוניינות להילחם בפשיעה, עליהן להפעיל את כל האמצעים שהחוק מעמיד לרשותם".
ג'עפר פרח, מנהל מרכז מוסאוא הגיב גם הוא להצעה: "מדובר בעוד ברווז צולע ריק מתוכן, שלא נועד להילחם בפשיעה המאורגנת, אלא לכסת"ח את הכישלון של הממשלה. כמעט כל יום שופטים מקבלים ומעיינים בחומר מודיעיני משטרתי ובהתבסס עליו הם נענים או דוחים בקשות הארכות מעצר של חשודים. שלילת חירותו של חשוד חייבת להיעשות במידתיות ולתת לו זכות להגן על עצמו. בכל העולם נלחמים בפשיעה באמצעים רגילים. רק מערכת כושלת בדיקטטורה מבקשת לשלול מאדם הזכות להגן על עצמו ולהתמודד עם חומר הראיות. במקום לפגוע בזכותם של חפים מפשע ראוי לשדרג את יכולתם של המערכות לעשות עבודה מקצועית במניעת פשיעה מאורגנת".