שר הרווחה יעקב מרגי מש"ס עורר בשבוע שעבר סערה כשהודיע לבג"ץ כי הוא מתנגד "לכל פרשנות" שמאפשרת מסירת ילדים לאימוץ לזוגות חד-מיניים, וזאת "מטעמים של טובת הילד". עמדתו של מרגי גררה תגובות נסערות ממגוון כיוונים: החל מאגודת הלהט"ב, המשך באיגוד הפסיכיאטרים, הורים מאמצים לילדים להט"בים וכמובן פוליטיקאים יריבים.
מרגי הוא מטרה קלה לתקיפה בנושא היחס לקהילת הלהט"ב, בוודאי באווירה החברתית הנוכחית. אבל האמת היא שמרגי רק ממשיך את המדיניות שהתוו השרים הקודמים במשרד, רובם ככולם חילונים גמורים, אחד מהם (איציק שמולי) אפילו הומו מוצהר בעצמו.
חוק האימוץ מאפשר רק ל"איש ואשתו" לפתוח בהליכי אימוץ ילד. החוק נחקק לפני 40 שנים ולאורך שנים, סעיפיו עברו הליכי פרשנות יצירתיים בכל הערכאות השיפוטיות, כולל בית המשפט העליון, והכול במטרה למצוא פתרונות ליחידים, לזוגות לא נשואים וכן לזוגות חד-מיניים לממש את רצונם להרחיב את משפחותיהם באמצעות אימוץ.
כתוצאה מהמאבקים המשפטיים והתקשורתיים ארוכי שנים, כיום המדינה אוחזת בעמדה, כי חוק האימוץ מאפשר לזוגות גאים לאמץ ילדים רק בתנאים של אימוץ על ידי יחידים. מצב זה יוצר אפליה מובהקת בהליכי אימוץ בין זוגות הטרוסקסואליים לבני זוג מאותו מין.
במצב הנוכחי מתקיימות שתי רשימות המתנה נפרדות, אחת לזוגות של גבר ואישה, ואחת לזוגות חד-מיניים. העדיפות ניתנת קודם לזוג הטרוסקסואלי, וזוגות גאים נמצאים בתחתית של רשימת ההמתנה, עם סיכוי קלוש להיות בסוף הורים מאמצים. במילים אחרות, למעשה, בני זוג מאותו המין יוכלו לאמץ ילד רק כשלא נמצא זוג אחר שביקש לאמץ את הילד.
על אף ניסיונות רבים לשנות את המציאות באמצעות תיקון החוק, המצב נותר על כנו. רק בחודש פברואר 2023 עלתה הצעת החוק המאפשרת זכות לאימוץ ילדים שווה בין כל הזוגות, אולם ההצעה נפלה בהצבעה. בנוסף, כבר שש שנים ממתינה להכרעת בג"ץ עתירה המבקשת לתקן את האפליה, ורק לאחרונה התקבלה ההחלטה כי ייקבע מועד לדיון ראשון בעתירה, לאחר דחיות רבות.
בזמן שהליך האימוץ בארץ הוא ארוך ומסובך (חשוב לציין, לא רק, אבל בעיקר עבור זוגות גאים), אחת הדרכים לאימוץ הייתה האופציה של אימוץ ילד מחו"ל - אופציה שנכון להיום נחסמה גם היא (בתקווה שבאופן זמני) בשל התמקדותו הבלעדית של שר המשפטים במהפכה המשפטית. אימוץ ילד מחו"ל הוא אפשרות מוכרת בחוק, והפסיקה הכירה בכך, שגם הורים חד-מיניים שאימצו ילד כדין בחו"ל יירשמו כהוריו גם בישראל, ולמדינה אין שיקול דעת בעניין.
אין מחלוקת כי משפחות גאות מסוגלות להעניק אהבה, דאגה, ביטחון, יציבות וטיפול לילדים שזקוקים למשפחה מאמצת, ברמה לא פחותה ממשפחות אחרות. החסמים שעומדים כיום בפני זוגות גאים בדרך לאימוץ הם ביורוקרטיים בלבד, ואין ספק שבחברה הישראלית קיימת כבר שנים רבות הסכמה רחבה, כי את הבעיה הזו צריך לפתור.
אלא שלצורך הפתרון נדרש שחברי הכנסת, המגדירים עצמם כידידי קהילת הלהט"ב, בקואליציה ובאופוזיציה, יפעלו בכלים שניתנו בידיהם, יחד עם ארגוני הקהילה והגורמים המשפטיים, לפתרון הבעיה ולא רק יתקפו את השר המכהן. דווקא הישירות של שר הרווחה, שאמר בפירוש את מה שבמשרדו מגמגמים כבר שנים ומנסים לעטוף בטיעונים שקריים מעוררת תקווה. אולי נדרש דווקא שהשר הש"סניק יגיד בקול את מה שהשרים הקודמים לחשו, כדי שמשהו בנושא הזה יתקדם.
הכותב עומד בראש משרד עורכי הדין ארתור שני ושות', העוסק בדיני משפחה וירושה. לשעבר מנהל המחלקה המשפטית באגודת הלהט"ב