שיא חגיגות שנת ה-75 ל"יחסים המיוחדים" בין ישראל לארה"ב היה צריך להיות הצהרת מנהיגים על שדרוג היחסים בין המדינות, לעבר שיאים חדשים אשר יבצרו את האינטרסים המשותפים שלהן מול אתגרי המאה ה-21, יהדקו את השותפות האסטרטגית בין המדינות ויעמיקו את הקשר בין העמים. ואכן בנאומו בקונגרס האמריקני, נשיא המדינה יצחק הרצוג קרא לעלות את השותפות בין המדינות לרמות חדשות. במקום זאת, עם ישראל עסוק בשאלה מהו הנזק של הפגיעה ביחסים בין המדינות, כפי שמשתקף ממסרי הבית הלבן בשבוע האחרון - בשיחת ראש הממשלה עם הנשיא ביידן, בפגישת ביידן עם הנשיא הרצוג ובתדרוכים שהועברו גם לפרשן וואלה! ברק רביד.
ראשית, חשוב להדגיש כי היחסים עם ארה"ב, הם אחד מנדבכי הביטחון הלאומי החשובים ביותר לישראל והשפעתם הביטחונית, המדינית והכלכלית רחבה בהרבה מהתרומה הישירה שישראל זוכה לה מכספי הסיוע הביטחוני ומהנשק האמריקני המתקדם, מהגנה מדינית מול בתי הדין הבינ"ל ובמועצת הביטחון של האו"ם ומהערבויות הפיננסיות, מההשקעות האמריקניות בכלכלה הישראלית ומהתרומה של יהדות ארה"ב מהקמתה של מדינת ישראל.
עוצמת השותפות בין הצבאות מקרינה על ההרתעה הישראלית מול אויביה באזור; היחסים בין הממשלים היוו תמריץ מרכזי לקידום "הסכמי אברהם", להעברת שגרירויות זרות לירושלים ולמדינות נוספות השוקלות נורמליזציה עם ישראל; התמיכה הפיננסית האמריקנית היא אלמנט חשוב בדירוג האשראי של ישראל. וושינגטון נהנית גם כן מהשותפות עם ישראל - אמנם לא מדובר במערכת יחסים סימטרית ואפילו לא קרוב לכך. גם מיותר להסביר שאין שום מדינה אחרת בעולם שיכולה או מוכנה להוות נכס אסטרטגי כה חשוב לישראל. השבוע הבהיר הנשיא ביידן כי מדיניותה של ממשלת ישראל בשני תחומים פוגעת בבסיס היחסים בין המדינות: קידום החקיקה המשפטית ומדיניות ישראל בזירה הפלסטינית. את הפגיעה ביחסים נכון לחלק לשלוש קבוצות:
פגיעה בפעילות הקיימת: ביידן מבהיר שמי שמצפה לפגיעה בסיוע הביטחוני לישראל או בכל אלמנט ביטחוני אחר צפוי להתאכזב - "הסל הביטחוני" מחוץ למשחק. ישראל מוזהרת מפני פגיעה בתמיכה האמריקנית בה בזירה הבינ"ל, בנוגע להתנהלותה בזירה הפלסטינית ומפני צמצום הסיוע במערכה המדינית-משפטית באו"ם ומול בתי הדין הבינ"ל. מדובר בתפנית מסוכנת, שעלולה להתרחב לפגיעה באלמנטים מדיניים נוספים (למשל קבלת ישראל לתוכנית פטור מוויזה) ולעודד פקידים המחזיקים באג'נדה אנטי ישראלית בממשל לקדם יוזמות מקומיות שיפגעו בישראל.
פגיעה ביוזמות אסטרטגיות שעל סדר היום המשותף של המדינות: ישראל זקוקה לארה"ב כדי להשיג את יעדיה האסטרטגיים שהוגדרו על ידי ראש הממשלה נתניהו - לעצור את איראן מלהשיג גרעין ולהכניס את סעודיה למעגל הנורמליזציה. ללא ארה"ב, ההישג הישראלי מול איראן צפוי להיות מצומצם מאוד והמחיר גבוה; הדרך מירושלים לריאד עוברת דרך וושינגטון וללא האחרונה לא ניתן יהיה לשכנע את יורש העצר הסעודי להסכים לנורמליזציה עם ישראל. ישראל נעזרת כבר היום בארה"ב במאמצים להרתיע את חיזבאללה מבלי להסתכן בעימות רחב וזקוקה לעגן את מעמדה כשותפה טכנולוגית מובילה של ארה"ב כדי לשמור ואף לחזק את האטרקטיביות הטכנולוגית שלה בעשורים הקרובים.
השמדת ערך מול ממשלים דמוקרטים בעתיד: הנשיא ביידן הוא ידיד אמת של ישראל וככל הנראה הנשיא הדמוקרטי האחרון שיצליח לעמוד מול הקולות האנטי-ישראלים הגוברים במפלגה הדמוקרטית. במקום לנצל זאת, הממשלה הנוכחית מקשה מאוד על ידידיה הדמוקרטים לקדם מהלכים לחיזוק היחסים עם הציבור הדמוקרטי ומאיצה את תהליך השחיקה הדרמטי במעמדה של ישראל כסוגיה הזוכה לתמיכת שתי המפלגות בקונגרס. כבר היום גוברים הקולות הקוראים לבטל או להתנות את הסיוע הביטחוני לישראל, להימנע מאישור עסקאות נשק מדויק מחוץ למסגרת הסיוע הקיים ולא להגן על ישראל מפני סנקציות באו"ם. התהליך לא צפוי להגיע לבשלות תחת ביידן, אך אחריו עלול להעמיד את הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר לישראל ביחסים עם ארה"ב, תחת סימן שאלה. כאשר ביידן מדבר מדם ליבו על הפגיעה בבסיס היחסים עם ארה"ב - זהו תרחיש הבלהות שהוא רואה וממנו הוא מזהיר את הישראלים.
לפני כשנה חתם הנשיא ביידן על "הצהרת ירושלים" - מסמך היסטורי שעיגן בפעם הראשונה במסמך אחד את הערבויות האמריקניות האסטרטגיות שניתנו לישראל לאורך השנים, לרבות ערבויות חדשות שמעולם לא נכנסו למסמך רשמי החתום ע"י הנשיא: התחייבות להשתמש בכל רכיבי העוצמה הלאומית כדי למנוע מאיראן נשק גרעיני, להרחיב את מעגל השלום ואת האינטגרציה של ישראל באזור ולחזק השותפות הטכנולוגית בתחומים פורצי הדרך הרגישים ביותר. ביקור מנהיג ישראלי בוושינגטון לרגל 75 שנים ליחסים בין המדינות היה צריך לדון בדרכים לתרגם זאת למעשים כדי לעשות "אקזיט" ביחסים המיוחדים בין המדינות. במקום זאת, אנו נחשפים להשמדת ערך ישראלי בקנה מידה היסטורי ולסיכון האינטרסים הישראלים החיוניים ביותר.
אלוף במיל' עמוס ידלין הוא נשיא ומייסד "מיינד ישראל" ולשעבר ראש אמ"ן. ד"ר אבנר גולוב הוא סגן נשיא MIND Israel. לשעבר בכיר במטה לביטחון לאומי