קלמן ליבסקינד גרס בתחילת החודש, על בסיס דו"ח ארגון "רגבים" שקיום ההתיישבות הבדואית בנגב לפני קום המדינה הוא "מיתוס כוזב" "ואגדה בדואית" בעזרתה הונו הבדואים את המדינה. הוא ממשיך וטוען שהדו"ח החדש "מפוצץ אותה בדקירת סיכה אחת בלי להותיר ממנו דבר". האומנם?
ליבסקינד טוען שבצילומי האוויר של 1945 קיימים רק מעט אוהלים פה ושם. אז חזרנו למקורות הבריטיים. במקום לחפש את הגבעות הריקות, כמו ארגון רגבים (ואכן, היו גם גבעות ריקות), בדקנו את כל צילומי האוויר שעובדו על-ידי הבריטים למפת אוהלים, המוצגת לפניכם כאן בהקטנה, יחד עם ציון מרכזם של 46 היישובים הבדואיים.
ליבסקינד לא הבחין, אבל הבריטים זיהו במפה כ- 8,722 אוהלים וכ-1,600 בתים וצריפים, עבור אוכלוסייה בדואית של 92 אלף איש. כל אדם שעיניו בראשו יראה פריסת התיישבות מרשימה בעיקר בצפון ומערב הנגב, אך גם ממזרח ודרום לבאר שבע -- אותם אזורים בהם ממוקמים כיום היישובים הבלתי מוכרים על אדמותיהם ההיסטוריות שנתבעות בתביעות הבעלות. לא 'אגדה' ולא 'בועה', אלא מציאות גיאוגרפית ברורה.
רוב הבדואים, לאסונם, גורשו ונהיו פליטים בין 1948 ל-1951. רק כ-12,000 מהם נותרו במדינה ורוכזו באזור "הסייג" צפונית ומזרחית לבאר שבע. מי שהיה באזור נותרו במקומם, אחרים נעקרו אך היו בעלים של קרקעות באזור ולכן התיישבו בהן אחרי הגירוש ואחרים יושבו על ידי המדינה באזור. הקהילות ששרדו היו כולן קיימות לפני 1948. ובדרך כלל (אם כי לא תמיד) על קרקעות אבותיהם.
ליבסקינד מבטל בהינף יד את היסטוריית היישובים הבדואיים ("לא היסטוריה ולא בטיח"). בדקנו שוב את המפות הבריטיות מ-1938 וגילינו כי שמותיהם של כמעט כל היישובים הבדואים קיימים כבר במפות אלה. מפות אלה אמינות בחוגים המקצועיים. להלן קטע מהמפה באזור מזרחית לבאר שבע. ניתן לראות בבירור מיקומים של 16 אזורי התיישבות הקיימים עד היום. מכחישי ההיסטוריה לא יאהבו, אך נראה ששוב - לא 'אגדה בדואית' אלא פשוט היסטוריה אמיתית.
ליבסקינד ממשיך בטענות שווא הפעם על אזור עראקיב, שבו לטענתו היו רק שני אוהלים ב-1945. היות ואזור עראקיב המשתרע דרומית מערבית ללהבים ודרומית לרהט של היום הפך לסמל של מאבק הבדואים וכמו שניתן לראות במפת האוהלים וצילום החקלאות באזור שבט אל-עוקבי ('בני עוקבה) - התמונה הפוכה. עשרות אוהלים, וחקלאות המעבדת כל פיסת אדמה אפשרית.
ליבסקינד גם חוזר לטענה שהבדואים "נדדו כאן ממקום למקום... פעם פה ופעם שם". כל המבין בבניית וטיפוח אזורים חקלאיים, יודע שאין כאן חברה נוודית, אלא שבטים שהתקבעו עשרות או מאות שנים לפני כן, ויצרו לעצמם מערך יישובי בדואי עם חקלאות ענפה. אכן, במפקד הבריטי של 1931 סווגו 89% מהגברים הבדואים כעוסקים בחקלאות.
נכון, היישובים הבדואים לא היו 'כפרים' במודל הגלילי או השוויצרי, אבל בהחלט היוו אזורי התיישבות קבועים, במקבצי אוהלים ובתים. כל המחקרים בתחום מעידים שכבר מאות בשנים חלקים מהנגבחלקים מהנגב מעובדים ומיושבים על ידי הבדואים שבמקביל גידלו גם עדרים לרעייה.
בתי המשפט בישראל אכן פסקו שוב ושוב נגד הבדואים, אך פסיקות אלה התבססו על הלכה משפטית טכנית המענישה את הבדואים על כך שלא רשמו את הקרקע בתקופה העותמאנית. עם זאת, גם פסיקות מוטעות, אכזריות ומנשלות אלה אינן משנות את ההיסטוריה הברורה.
כבר בתקופה העות'מאנית התגבשה מערכת בעלות בדואית בקרקע שהשתרעה על כשלושה מיליון דונם, עם גבולות ברורים וקבועים בין השבטים. העותמאנים והבריטים הכירו בבעלות זאת בכול עת שנסחרו קרקעות הבדואים במשרדי הטאבו - הרבה לפני קום המדינה.
הקק"ל למשל רכש מעל 100,000 דונם (!!) מאותם בדואים עבור קיבוצי הנגב כגון משמר הנגב, גבולות, רביבים וחצרים. ליבסקינד טוען גם שהבדואים "מתפרסים על שטח עצום של כ-600 אלף קמ"ר". כל תלמיד לגאוגרפיה יודע שמספר זה גדול יותר משטחה של צרפת. לפי הניתוח שלנו הבדואים יושבים על שטח של בערך 370,000 דונם, שהם כ3.5% משטח הנגב, זה הכול "שטח עצום?" לפי כל אמת מידה לגודל האוכלוסייה הכפרית זהו שטח קטן ויחסית צפוף.
מעל 300,000 אזרחים בדואים חיים בנגב, מחציתם ביישובים או שכונות בלתי מוכרות, חסרות שירותים בסיסיים. התנגדות המדינה להכרה בזכויות הקרקע והתכנון של המיעוט, היא הגורם המרכזי לכישלון התכנוני הצועק מכל גבעה בנגב. בלי אפליה עמוקה שהפכה טבע שני למדיניות התכנון בנגב, הכרה בישובים קיימים וגדולים (רובם בני אלפי אזרחים) הייתה עניין ברור וטבעי, קל וחומר כאשר הקהילה מתגוררת על אדמת אבותיה כמו רוב היישובים הבדואים.
זה הזמן לזנוח את ההתנגחויות ולהתקדם לקראת הכרה כוללת ושוויונית ביישובים, כמו שהמליצה ועדת גולדברג הממשלתית ב-2008. לפני כעשור עמדנו בראש צוות של המועצה האזורית לכפרים הבדואים יחד עם ארגון 'במקום' שהכין תוכנית אב לכול 46 היישובים הבדואים. עקרונות התוכנית - הכרה ושוויון - עדיין תקפים במלואם, והם יכולים להביא פתרון מהיר לסכסוך.