הרשויות בהודו קראו היום (שלישי) למשפחות לעזור בסיוע בזיהוי יותר ממאה גופות שנותרו בבתי חולים ובחדרי מתים, חמישה ימים אחרי אסון הרכבות. כ-275 בני אדם נספו ומאות נוספים נפצעו בתאונה שאירעה ביום שישי במדינת אודישה שבמזרח הודו, שהייתה הקטלנית ביותר במדינה זה למעלה משני עשורים. ההתנגשות קרתה כשרכבת נוסעים פגעה ברכבת משא חונה, ולאחר מכן ברכבת נוסעים אחרת שנסעה בכיוון ההפוך.
מנהל מחלקת הבריאות של אודישה, ביז'אי קומאר מוהפטרה, אמר לסוכנות הידיעות רויטרס שהרשויות מנסות למצוא מכולות קירור כדי לסייע בשימור הגופות. "עד שהן לא מזוהות, לא ניתן לבצע נתיחה שלאחר המוות", אמר מוהפטרה. הוא הסביר כי על פי תקנות מדינת אודישה, לא ניתן לערוך את הנתיחה אלא בחלוף 96 שעות מהרגע שבו נקבע כי אין לגופה דורש.
בבית החולים הגדול ביותר בבירת אודישה, בובנשוואר, תמונות של הגופות הוצגו במסכים גדולים כדי לעזור למשפחות הנואשות שסורקות בתי חולים וחדרי המתים אחר חברים וקרובי משפחה.
גורם בכיר במשטרה אמר כי גובשה רשימה מפורטת של מאפיינים ייחודיים לכל גופה, אך קרובי משפחה יוכלו תחילה לצפות בתמונות, קשות ככל שיהיו, כדי לזהות את יקיריהם הנעדרים.
הבכיר הוסיף כי ברכבות שהיו מעורבות בתאונה היו נוסעים מכמה מדינות שונות בהודו, וגורמים רשמיים משבע מדינות הגיעו למוקד האסון כדי לעזור לאנשים לתבוע את הגופות ולקחת אותן הביתה. עם זאת, בחלק מהמקרים, זיהוי הגופה התברר כמשימה מאתגרת במיוחד.
מוחמד ניזמודין סיפר לרשת BBC כי הוא הגיע לתבוע את גופותיהם של שני נכדיו, שנסעו יחד עם אביהם שעדיין מוגדר נעדר. הסב סיפר כי הוא זיהה את התמונות של שני הנערים, טפסיר וטאוסיף אנסרי, בני 16 ו-13, אחרי שתמונותיהם הוקרנו על הקיר. לדבריו, אף שפניהם הושחתו מהתאונה, הוא בכל זאת זיהה אותם - רק כדי לשמוע מאחד הפקידים כי משפחה אחרת כבר תבעה את גופתו של טפסיר.
"איך זה הגיוני? אתם חושבים שאני לא אזהה את הנכדים שלי"?, אמר ניזמודין המיוסר ל-BBC. כדי לוודא למי אכן שייכת הגופה, שטרם נמסרה לאחת המשפחות, הרשויות יערכו בדיקות DNA.
במהלך היום, צוות של לשכת החקירות הפדרלית הגיע לאתר האסון כדי להתחיל בחקירה, בעוד שחקירה נפרדת של ועדת הבטיחות של רשת הרכבות החלה אתמול.
על פי הממצאים הראשוניים, כשל באיתות היה הגורם הסביר לתאונה. הרכבת שנסעה לצ'נאי מקולקטה עברה מהמסילה הראשית ונכנסה למסלול לולאה - מסילה צדדית המשמשת לחניית רכבות - במהירות של 128 קמ"ש עד שהתנגשה ברכבת המשא החונה.
בעקבות ההתנגשות, מנוע הרכבת וארבעת או חמשת הקרונות הראשונים שלה עפו למסילה, ופגעו והפילו את שני הקרונות האחרונים של רכבת שנסעה במהירות של 126 קמ"ש במסילה הראשית השנייה בכיוון ההפוך. לאחר מאמצים ממושכים לחילוץ ניצולים ולפינוי ותיקון המסילה, התחדשו נסיעות הרכבות בקו זה במהלך יום ראשון בלילה.
להודו יש את אחת מרשתות הרכבות הגדולות ביותר בעולם, עם כ-13 מיליון נוסעים מדי יום. ואולם, תאונות רכבות בהודו הן דבר שבשגרה, אף שהממשלות האחרונות השקיעו מאות מיליוני דולרים בשיפור התשתיות המיושנות. אסון הרכבת החמור ביותר בהודו היה בשנת 1981, כשרכבת נוסעים צפופה צנחה מהמסילה לנהר בעת סופת ציקלון במדינת ביהאר. לפחות 800 בני אדם נהרגו.