"לסיכומו של דבר לא הוכח כי הנאשם אנס את המתלוננת ללא הסכמתה, לא הוכח כי המתלוננת אמרה פעם אחר פעם 'לא ולא' ולא הוכח כי המתלוננת גילתה התנגדות פסיבית כזו או אחרת, שממנה יכול היה הנאשם ללמוד שהמתלוננת מסרבת לקיום יחסי המין שתואמו ביניהם", במילים אלו נחתמת הכרעת הדין שנכתבה על ידי סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר קולה שמוכר לציבור בשל זיכויו את רומן זדורוב, אליה הצטרפו השופטים דני צרפתי ורננה גלפז מוקדי.
הכרעת הדין הפכה כמובן להיות כר פורה לתומכי ומתנגדי המהפכה המשפטית כאחד. יו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן שיתף ציוץ של עו"ד דוד פטר חוקר בפורום קהלת שכתב על קריסת התיק בגלל הפרקליטות ולא הרפורמה - אך רוטמן כן התייחס אליה וצייץ בעצמו: "אין ספק שנדרשת רפורמה במערכת המשפט, רק שכאן לא מדובר ברפורמה במינוי שופטים. מדובר באותם חלקים של הרפורמה שלא ניתן יהיה לקדם ללא הטיפול בעילת הסבירות ובמעמד היועץ המשפטי. כל גוף ביקורת או פיקוח על הפרקליטות יהיה מסורס ללא שינוי יסודי בתחומים הללו".
מנגד, היוזר האנונימי אור כרמי שמרבה להזדהות עם עמדת הפרקליטות בציוציו צייץ: "הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת בראשות סגן הנשיאה אשר קולה זיכה היום נאשם שהואשם באונס. אני מניח שעוד אכתוב על כך, אבל בינתיים אשמח לעזרה: מתי זיכוי של אותו הרכב שופטים הוא הוצאת האמת לאור (ולכן "חייבים רפורמה"), ומתי הוא מוכיח שמערכת המשפט רקובה (ולכן "חייבים רפורמה")?"
תסלחו לי שאיני רוצה לקשר בין הכרעת הדין לבין הרפורמה (נכון לעכשיו אין קשר, שכן הרפורמה לא עוסקת בכלל בדין הפלילי) אלא בסיפור עצמו. בית המשפט לא קיבל את גרסת הפרקליטות שמדובר באונס והעדיף לבכר את גרסת הנאשם שמדובר ביחסי מין בהסכמה. הסיבה המרכזית לכך היא קביעת בית המשפט שעדותה של האישה הייתה בלתי מהימנה בעיניו ובלתי קוהרנטית.
לא אלאה אתכם בכל הפרטים אבל אני כן מבקש לעמוד על עיקרון משפטי אחד: במשפט פלילי די בהצבעה על ספק סביר על מנת לזכות נאשם. את הספק הזה למדו השופטים, בין היתר, מכך שהנאשם חשף את איבר מינו בפני האישה בעבר ולכן לא ייתכן שהיא לא התלוננה על כך. "בלתי סביר שאישה בת 81, שנחשפת ברחובה של עיר לחשיפת איבר מינו של גבר זר בפניה, וכדבריה 'באמצע הכביש', תעבור על כך לסדר היום, לא תצעק, לא תפנה לעוברי האורח האחרים ותתריע בפניהם, תתקשר למשטרה, לילדיה ועוד. תמוה מכך, כלום יעלה על הדעת שאשה ושוב בת 81, תכניס בהמשך לביתה מישהו שהתערטל בפניה, ולטענתה שלא בהסכמתה ואחר שנדהמה מהדבר הזה?"
כך כתב השופט קולה אך בעיניי, סביר גם סביר שייתכן שהאישה רצתה לקיים יחסי מין בהתחלה והתחרטה לאחר מכן או שלפנינו עומדת אישה חלשה (ניצולת שואה) שלא הצליחה לעמוד בלחץ.
בניגוד לדבריו של השופט קולה שכתב: "טענותיה אלו של המתלוננת הינן בלתי סבירות בעליל. איני מתעלם כמובן ממצבן הנפשי של נפגעות עבירות מין ועוד אדרש לזה להלן, אבל בשלב זה למעשה לא נעשה למתלוננת דבר, היא גם לא נראית "קפואה" או חסרת אונים והתנהגותה לעניין זה נותרה ללא הסבר של ממש". העדות של האישה כפי שהיא מתוארת בהכרעת הדין מציגה מצב של אישה במצב נפשי לא פשוט, ובעיניי סביר גם סביר (שאישה וגם גבר אגב) שנמצאת בהלם מהסיטואציה יקח לה זמן להבין מה בכלל קורה. זהו תפקידה של הפרקליטות, להסביר בצורה ברורה לבית המשפט את הסיטואציה - ובזה היא כשלה.
תגובת פרקליטות מחוז צפון: "כתב האישום בגין אונס הוגש על פי עדותה המהימנה של האישה המתלוננת, ובהתאם למכלול הראיות התומכות. נלמד את הכרעת הדין ונשקול את צעדינו".