בגלל תנובה או בגלל התורה: למה באמת אוכלים גבינה ומאכלי חלב בחג שבועות?

מאיפה בא המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות? יש לפחות 9 אחוז של תשובות.

אז בואו נתחיל ממה שאנחנו יודעים על החג. חג השבועות הוא השני מבין שלוש הרגלים וחל ביום שלאחר סיומה של ספירת העומר. התאריך בו חל חג השבועות מזוהה ביהדות עם מתן תורה ולפיכך, הוא נקרא גם "חג מתן תורה" וקבלת התורה מצוינת דרך תפילות מיוחדת וקריאה בפרשת מעמד הר סיני ועשרת הדיברות". החג נודע גם כ"חג הקציר", שכן בסמוך אליו היה מתבצע קציר החיטים שהובא כמנחה לאל. שם נוסף הוא "חג הביכורים", על שם קורבן הביכורים שהיה מובא לבית המקדש במהלך החג. כיום יש לחג השבועות מספר מנהגים המלווים אותו: תיקון ליל שבועות, אשר במהלכו נשארים ללמוד תורה במשך כל הלילה (זאת על פי המסורת הטוענת שבני ישראל לא התעוררו בזמן למתן תורה ומשה היה צריך להעירם), קריאת מגילת רות (שהתגיירה וממנה נולד דוד המלך), קישוט הבית בצמחים ואכילת מאכלי חלב.

אבל רגע - למה דווקא חלב? האם מדובר במצווה שמקורה בתורה? אולי זה מנהג שהשתרש ביהדות במשך אלפיים שנות הגלות? או שאולי (כמו שטוענים רבים שזוכרים שכשהיו ילדים שבועות לא היה
"חג מאכלי החלב") זה בכלל קנוניה של יצרניות החלב שהשתלטו על החג ומיסחרו אותו?

בנימין (בוז'ה) יוגב, מ"שיטים - מכון החגים הקיבוצי" אומר שכאשר יש כל כך הרבה תשובות, סימן שאף אחד לא יודע את התשובה הנכונה, אבל בכל זאת הוא היה מוכן לנסות. לדבריו המנהג שהשתלט על שבועות מקורו דווקא בפסח: על פי המסורת אוכלים בפסח שתי ארוחות - חלבית ובשרית - וכך גם בשבועות, אבל במהלך הדורות החלב השתלט על הבשר.

לא כל כך משכנע? יוגב מנסה שנית. בישול גדי בחלב אמו היה פולחן שאפיין חגי קציר עתיקים של עמים פגאנים, שישבו בארץ לפני בואם של בני ישראל - וכיוון ש"לא תבשל גדי בחלב אימו" הוא הבסיס לחוקי הכשרות, העבירו בני ישראל את הגדי ליום העצמאות, ונשארו רק עם חלב אמו בחג הקציר.

לא נשמע לכם צידוק דתי מספיק חזק? יהודה דוד איזענשטיין, מחבר הספר "אוצר דינים ומנהגים", קשר את מנהג אכילת החלב להמשלת התורה לחלב ולדבש ולהר סיני, שכמו שבטח ידעתם נקרא גם "הר גבנונים", מלשון גבינה.

בא לכם משהו חלבי? פה תמצאו או כל המתכונים השווים לשבועות >>>

הרב שרגא סימונס מ"אש התורה", אחד הארגונים הגדולים בעולם ששמו להם למטרה לענות על השאלה "מהי משמעות היהדות" טוען שיש לא פחות משישה טעמים להסבר המנהג הרווח לאכול מאכלי חלב בחג השבועות.

הטעם הראשון - כשעם ישראל קיבל את התורה בהר סיני היא כללה הנחיות מיוחדות כיצד לשחוט ולהכשיר את הבשר לאכילה. עד אז, לא נהגו בני ישראל על פי הלכות אלה, ולכן, כל הבשר שלהם - יחד עם סירי הבישול - הפך מרגע קבלת התורה ללא-כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה לאכול מאכלי חלב, שאינם דורשים הכשרה מיוחדת. מדוע לא שחטו בני ישראל בהמות חדשות, הכשירו את הסירים במים רותחים (הגעלה) ובישלו בשר טרי? התשובה היא שמעמד הר סיני חל בשבת, שבה אין לשחוט או לבשל.

הרב סימונס אף טוען שאותו יום בהר סיני היה הפעם הראשונה שבני ישראל אכלו מאכלי חלב. יש איסור כללי של "אכילת איבר מן החי" (חלק מחיה שלא מתה), שלכאורה כולל גם חלב, תוצר הנובע מבהמה חיה. 'איסור איבר מן החי' הוא משבע מצוות בני נח, שאותן שמרו בני ישראל גם לפני מעמד הר סיני (ואשר חלות על כל בני האדם מאז ימי נח).

בכל אופן, עם קבלת התורה שתיארה את ארץ ישראל כ"ארץ זבת חלב ודבש" הותרה לבני ישראל אכילת מוצרי חלב. במלים אחרות, באותו יום שהבשר שלהם נאסר - החלב הותר. הם אכלו מאכלי חלב באותו חג שבועות ראשון, ולכן גם אנחנו אוכלים זאת היום.

הטעם השני - כמו שכבר אמרנו התורה נמשלה לחלב, כפי שאומר הפסוק: "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד, יא). בדיוק כפי שהחלב יכול לסעוד ולקיים את הגוף האנושי כך גם התורה מספקת את התזונה הרוחנית הדרושה לנשמת האדם.

הטעם השלישי - הגענו למחוזות הגימטרייה. המילה חלב היא 40 בגימטרייה ואנחנו אוכלים מאכלי חלב בשבועות לזכר 40 הימים שבהם שהה משה על הר סיני. לערכו המספרי של חלב, 40, יש משמעות נוספת והיא 40 הדורות שחלפו ממשה שהעלה את התורה על הכתב, עד לדורו של רבינא ורב אשי שכתבו את המהדורה הסופית של התורה שבעל פה, התלמוד. בנוסף לכך, התלמוד נפתח באות מ' - גימטרייה 40 - ומסתיים באות מ'. מלבד זאת. גימטריית המילה גבינה היא 70, והיא מזכירה את 70 הפנים של התורה.

הטעם הרביעי - על פי ספר הזוהר, כל אחד מ-365 הימים בשנה מקביל לאחת משס"ה (365) מצוות לא תעשה שבתורה. איזו מצווה מקבילה לשבועות? התורה אומרת: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלקֶיךָ; לא-תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". מכיוון שהיום הראשון להבאת הביכורים הוא שבועות (התורה קוראת לשבועות "חג הביכורים"), חציו השני של הפסוק - הימנעות מאכילת בשר בחלב - הוא מצוות ה'לא תעשה' המקבילה לחג השבועות. כך, בשבועות אנחנו אוכלים שתי סעודות, האחת חלבית והשנייה בשרית, ונזהרים שלא לערבב בין השניים, ובכך מקיימים את המצווה הזו.

הטעם החמישי - כמו שאמרנו לכם כבר - הר סיני נקרא גם "הר גַבְנוּנִים" מלשון גיבנות - פסגות. הר של שיאים נעלים. "גבינה" מזכירה לנו את הר סיני.

הטעם השישי - משה נולד ביום השביעי בחודש אדר, ונשאר בבית במשך שלושה חודשים עם בני משפחתו, לפני שהונח בתיבה על הנילוס ביום השישי בחודש סיוון. כזכור, משה ניצל על ידי בת פרעה, שאימצה אותו ולקחה אותו לבית פרעה. אבל מיד עלתה הבעיה: במה להאכיל את התינוק? באותם ימים לא היו תחליפי חלב לתינוקות, אז כשהאם היולדת לא הייתה בנמצא או שלא יכלה להניק, היו שוכרים לו מיינקת. במקרה של משה, הוא סירב לינוק מהנשים המצריות. התלמוד מסביר שפיו היה חייב להישאר טהור, מכיוון שהוא עתיד לדבר עם השכינה. לבסוף מצאה בתו של פרעה אישה אחת שממנה הוא הסכים לינוק - יוכבד, אמו הביולוגית. אכילת מאכלי חלב בשבועות מנציחה את התופעה המופלאה הזאת בחייו של משה, שהחלה בשישי בסיוון, היום שבו חל חג השבועות.

אבל אולי התשובה האקטואלית ביותר היא הזיהוי ההולך ומתקבע בחברה הישראלית בין החגים לבין תרבות הצריכה. הרי מה שמבשר את פסח כבר אינו האביב, אלא הכתבות באתרים שמגלות איפה אפשר להשיג את סל החג הזול ביותר, ובראש השנה אומרים שנה טובה ומתוקה בצורת עוגות דבש שנקנו במיטב המאפיות ויום העצמאות הפך מקומזיץ עם כמה תפוחי אדמה לאודיסיאה בשבילי הקצביות בחיפוש אחרי הסטייק המושלם. לא מופרך להניח שגם את שבועות הצליחו, בעבודה עקבית, להפוך לטורניר עוגות גבינה בין הקונדיטוריות המובילות ודרך למיטב המחלבות בארץ לקנות עוד ועוד פרסומות ולנסות למכור לנו עוד ועוד מוצרי חלב.

למעשה, הקשר בין שבועות לגבינת ברי דומה לקשר שבין יום העצמאות לשיפודי פרגית - בשני המקרים מדובר בתרגיל שיווקי שיצא משליטה. "הקשר השולי בהחלט לחלב בחג השבועות נהפך למיתוס מאז שתנובה החליטה להפוך אותו לפרסומת", טען העיתונאי, החקלאי ואיש האוכל הדיי עפאים, ממקימי משק עפאים לחקלאות בת קיימא. "אין לו אזכורים של ממש עד לפני כמה דורות, כשהחברות המסחריות החליטו להשתמש בו למיתוג שבועות כחג החלב".

וזה משתלם להם - ד"ר חזי גור מזרחי, מנכ"ל המכון לחקר הקמעונאות, מזכיר שמוצרי החלב ברשתות השיווק מהווים נתח מכירות של כ- 11% מכלל מקררי המוצרים המצוננים. מעדניות הגבינות מהוות יותר מ- 2% ובתקופת השבוע לפני ערב החג נתחי השוק מזנקים עד לנתח מכירות של 25% מכלל מכירות רשתות השיווק.

בשורה התחתונה, אנחנו כבר לא ממש זוכרים מה משמעות החג - אנחנו רק יודעים מה צריך לקנות בשבילו, וזה לא ידע שקיבלנו בירושה מאבותינו, אלא שטיפת מוח שקיבלנו במתנה מפירסומאינו. החגים הפכו לתירוץ למבצעי מכירות, וכל מי שבילה חג מולד אחד בחו"ל כבר יודע עד איפה עוד אפשר להגיע.

אז עד שגם אצלנו יהיו סיילים ליום הזיכרון נישאר עם הקושיות המקומיות - מה, עדיין לא קניתם את עוגת הגבינה שזכתה במצעד של וואלה? עדיין לא קניתם את הגבינה המיוחדת ללזניה של תנובה? עוד לא קניתם לפחות מוצר חלב אחד שלא הייתם קונים בדרך כלל? שכחתם מה זה להיות יהודים? לכו מהר ותקנו!