שאלת תם: שבועות - קנוניה של יצרני הגבינות?

מאיפה בא המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות? יש לפחות 9 אחוז של תשובות.

בנימין (בוז'ה) יוגב, מ"שיטים – מכון החגים הקיבוצי" אומר שכאשר יש כל כך הרבה תשובות, סימן שאף אחד לא יודע את התשובה הנכונה, אבל בכל זאת מוכן לנסות. לדבריו המנהג שהשתלט על שבועות מקורו דווקא בפסח: על פי המסורת אוכלים בפסח שתי ארוחות – חלבית ובשרית – וכך גם בשבועות, אבל במהלך הדורות החלב השתלט על הבשר.

לא כל כך משכנע? יוגב מנסה שנית. חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי, טען שבישול גדי בחלב אימו היה פולחן שאפיין חגי קציר עתיקים של עמים פגאנים, שישבו בארץ לפני בואם של בני ישראל. כיוון ש"לא תבשל גדי בחלב אימו" הוא הבסיס לחוקי הכשרות, העבירו בני ישראל את הגדי ליום העצמאות, ונשארו רק עם חלב אימו בחג הקציר.

דורעם גונט ציטט ב"הארץ" את יהודה דוד איזענשטיין, מחבר הספר "אוצר דינים ומנהגים", שקשר את מנהג אכילת החלב להמשלת התורה לחלב ולדבש ולהר סיני, שכמו שבטח ידעתם נקרא גם "הר גבנונים", מלשון גבינה.

ותמיד אפשר לנסות גם את עניין הארץ זבת חלב ודבש, אבל אולי התשובה האקטואלית ביותר היא הזיהוי ההולך ומתקבע בחברה הישראלית בין חגים לבין צריכה. הרי מה שמבשר את פסח כבר אינו האביב, אלא הטבלאות בעיתונים, שמגלות איפה אפשר להשיג את סל החג הזול ביותר, ובראש השנה אומרים שנה טובה בצורת ערימות של סלסלות קש, רפיה, פרחים מיובשים וצלופן, ויום העצמאות הפך מקומזיץ עם כמה תפוחי אדמה לאודיסיאה בשבילי טיב טעם. וגם את שבועות הצליחו, בעבודה עקבית, להפוך לטורניר עוגות גבינה בין לחם ארז לרולדין.

אנחנו כבר לא ממש יודעים מה משמעות החג, אנחנו רק יודעים מה צריך לקנות בשבילו, וזה לא ידע שקיבלנו בירושה מאבותינו, אלא שטיפת מוח שקיבלנו במתנה מפירסומאינו.

השנה הוציאה תנובה כמליון דולר על פרסום בטלוויזיה ובעיתונות לקראת החג, כך על פי מדד "יפעת בקרת פרסום". שטראוס מדדה מאחור עם 350 אלף דולר ואילו מחלבות טרה וגד לא פרסמו משמעותית בשני האפיקים הללו. אם ניסיתם להתקרב למקרר הגבינות בסופר בימים האחרונים, הבחנתם היכן עוד ניגר הכסף.

החגים הפכו לתירוץ למבצעי מכירות, וכל מי שבילה חג מולד אחד בחו"ל כבר יודע עד איפה אפשר להגיע. ועד שגם אצלנו יהיו סיילים ליום הזיכרון נישאר עם הקושיות המקומיות. מה, עדיין לא קניתם את עוגת הגבינה שזכתה לציון 8.5 בידיעות אחרונות? עדיין לא קניתם את הגבינה המיוחדת ללזניה של תנובה (תיכף גם תגידו שזה נראה לכם מקרי שהמופע לזכר אהוד מנור, במימון תנובה, נערך דווקא בשבוע שלפני שבועות)?, עוד לא קניתם לפחות מוצר חלב אחד שלא הייתם קונים בדרך כלל? שכחתם מה זה להיות יהודים? לכו מהר ותקנו!