התובעת בפרשת האונס הקבוצתי בקיבוץ שמרת בשנת 1988, רלי גוטמן, ספדה היום (שני) ליעל גרינברג, שהותקפה אז מינית על ידי חבורת נערים, והלכה אתמול לעולמה. "היא מתה בעצם בגיל 14 בשדות של הקיבוץ וקברו אותה אתמול", אמרה גוטמן. "היא ידעה חיים קצרים ומלאי סבל".
גוטמן סיפרה כי היא ויעל לא נשארו בקשר אחרי אחרי המשפט, "כנראה שהיה לה קשה לראות אותי", הסבירה. התובעת סיפרה כי יעל "הייתה ילדה אמיצה", ושחזרה את אירועי המשפט: "היא עמדה מול שבעה סניגורים של התוקפים שלה, היא נחקרה בחקירה נגדית במשך חמישה ימים מבוקר עד ערב ועברה מדורי גיהנום שם - ויכלה להם".
"כואב לי עליה היא נשארה מצולקת, עכשיו היא נחה. אחרי המקרה היא לא טופלה כי לא מצאו לה את התשובות לבעיות שלה", הוסיפה גוטמן. "אני יודעת שהיא נאבקה כלכלית ונאלצה לעבוד בעבודות קשות כדי לפרנס את הבנות שלה. היא נשארה מצולקת לכל החיים. מאז המקרה שלה, נעשה שינוי בחוק ופסיקה. פסק הדין ההוא היה אבן דרך במאבק באלימות המינית ועשה שינוי רציני מאוד".
אתמול הלכה לעולמה יעל גרינברג בגיל 49. גרינברג נאנסה בברוטליות על ידי חבורת נערים כשהייתה בת 14 בלבד, הם התעללו בה פיזית ונפשית במשך ימים ארוכים. מאז היא נאבקה לקיים שגרת חיים נורמטיבית, אך ללא הצלחה. גרינברג הותירה אחריה חמש בנות.
רוני ליבנה, שניהלה את "קו הידידות" שהפעילו אורלי וילנאי וגיא מרוז ביחד עם הקרן לידידות, הייתה בקשר עם יעל גרינברג. היא סיפרה ש"מצבה של יעל היה רע ומר מאז שהייתה בת 14. היא מעולם לא קיבלה עזרה נפשית או מימון לצורך טיפול. היא סיפרה שאחרי מסכת ההתעללות שעברה היא נפגשה עם פסיכולוגית שאמרה לה: 'כל הגברים חארות', ובזה הסתיים הטיפול. היא הייתה אומללה. אישה שחיה בחושך, תרתי משמע".
עוד סיפרה ליבנה כי "היא הייתה במצוקה כלכלית שנגרמה אחרי שבן זוג שלה לשעבר חילק צ'קים על שמה. נפתחו לה 49 תיקים בהוצאה לפועל. כשפנינו לנושים, שליש מהם הסכימו למחוק את החוב, אבל השאר לא ויתרו וכל הקצבאות שקיבלה נסחפו בזרם העיקולים. אנשים היו אדישים ואטומי לב למצוקה שלה".