מבקר המדינה מתניהו אנגלמן פרסם השבוע דו"ח שבו קרא לבחון את הוצאת המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) מהפרקליטות. בדו"ח שפורסם מצא המבקר ליקויים במח"ש וטען ש"ישנן השפעות לשיוך המוסדי של מח"ש לפרקליטות המדינה ושל מחלקת משמעת במשטרה לאגף משאבי אנוש של המשטרה, על יכולתן להבטיח עצמאות תפקודית מלאה".
הביקורת, ראוי לומר, נוקבת יותר ונחרצת בשל המוניטין הצונן שצברה לעצמה מח"ש, במיוחד בשנים האחרונות. המחלקה לחקירות שוטרים קיימת, במתכונת הנוכחית, כ-30 שנה. לפני כן, היא הייתה כמחלקה בתוך המשטרה, האחראית על חקירת שוטרים. בשל ביקורת על אופן התפקוד שלה וחוסר עצמאות, הועברה המחלקה לחקירות שוטרים מחסות המשטרה ועברה להיות תחת משרד המשפטים. הצעד הזה היה מבורך, אך משהו עדיין לא עובד כמו שצריך.
"במשחק" מול מח"ש, יש שני סוגים של שחקנים עיקריים. מצד אחד אלו השוטרים שנחקרים בחשד לביצוע עבירה. מצד שני, המתלוננים או קורבנות העבירה. מדובר לרוב באזרחים שנפגעים מפעולות של שוטרים.
באופן מוזר, שני השחקנים הקבועים במשחק, לא מרוצים מעבודת מח"ש. ראוי להבהיר: בקרב עורכי הדין הפליליים נהוג לומר, שאם ניתן על ידי שופט פסק דין ושני הצדדים לא מרוצים, כנראה בית המשפט עשה עבודה טובה. זה אינו המצב. הביקורת שיש על עבודת מח"ש קשורה באופן שבו החקירות מבוצעות, ונשמעת משני צידי המתרס.
מהצד של נפגעי העבירה ניתן לשמוע קולות שטוענים שמח"ש לא חוקרים ברצינות עבירות של שוטרים או שיש התעלמות. כך למשל, תלונות רבות של אזרחים שטוענים שהותקפו על ידי שוטרים נסגרות ללא חקירה כלל או לאחר חקירה לא מספקת.
גם בצד של השוטרים, ישנה ביקורת חריפה על עבודת מח"ש. כך למשל, שוטרים טוענים שחוקרים אותם בצורה שאינה רלוונטית (בקשת מעצר שלא לצורך, שאלות לא ענייניות בחקירה וכד') או שרודפים אותם.
המבנה הנוכחי של מח"ש, מייצר קושי רב בעבודה האובייקטיבית שלה. כך למשל, בחקירה פלילית "רגילה", יש גוף חוקר שמייצר חומרי חקירה וראיות ויש את הפרקליטות אשר בוחנת את התוצרים ומחליטה על בסיסם אם יש מקום להעמיד לדין. המבנה הזה של הפרדה בין הגופים, מייצר מקבילית כוחות וכל צד מבקר את עבודתו של השני.
במח"ש המצב הוא שונה. אמנם יש חוקרים ויש פרקליטים, אך הפעילות במח"ש מאופיינת בצורה כזו שאין ניתוק ממשי וניתן לראות פעמים רבות מעורבות של גוף התביעה של מח"ש בחקירות פעילות שלא רואים בתיקים שאינם של מח"ש. המצב הזה מייצר חוסר אובייקטיביות וחוסר ביקורתיות של הגוף החוקר כלפי הגוף התובע ולהיפך.
בעיה מוכרת בתיקים פליליים נעוצה ב"התאהבות" של החוקרים או הפרקליטים בתיק מסויים, שלעיתים גורמים להם לקבל החלטות שאינן בהכרח הכי נכונות בהתחשב בכל הנתונים בתיק. הפרדת הכוחות גורמת לכך שיהיה איזון בין הגופים והם יאירו את עיני השני.
האינטרס שלנו כחברה הוא שגוף של חקירת שוטרים יהיה חזק דיו כדי להוות גורם מרתיע כלפי שוטרים שימנע מהם לעשות שימוש לרעה בכוח הרב שניתן להם מנגד, ההרתעה של מח"ש לא צריכה להיות כזו שגורמת לתחושה של רדיפה. ההצעה של המבקר עשויה "לשפוך את התינוק עם המים". פשרת ביניים יכולה להיות פיצול מח"ש לחוקרים ותובעים שביניהם "קיר ברזל", מבלי להפריד אותה מהפרקליטות.
עורך דין עומר בללי הוא מומחה למשפט פלילי