"בשורה חשובה", כך בישרה עיריית קרית שמונה לפני כמה ימים אחרי שנודע לה כי יועברו 440,000 שקלים שיאפשרו את הפעלת המוקד הרפואי בעיר למשך החודשיים הקרובים. אחר כך, מקווים בקריית שמונה, המוקד הרפואי יתוקצב באופן קבוע ובהחלטת ממשלה ייעודית.
כך, כמחזרים בפתח, תושבי הצפון מאושרים שזרקו להם פירור ומייחלים שהמובן מאליו יינתן להם באופן קבוע. קשה לי להבין איך נוכח זלזול מופגן כל כך של השלטון המרכזי בתושבי הפריפריה, מצליחים לתדלק את קמפיין "אני אזרח סוג ב'" דווקא על רקע הרצון לקדם או למנוע הפיכה/רפורמה משפטית בישראל. זה באמת הנושא שהופך את תושבי הצפון והדרום לאזרחים סוג ב'? בחיים עצמם, למדיניות משרדי הממשלה ביום-יום, השפעה גדולה בהרבה על חיי התושבים, זו המדיניות שהופכת אותם לאזרחים סוג ב', לעומת תושבי המרכז.
במהלך השנים הוקמו משרדי ממשלה שונים ומשונים שנועדו לספק תפקידים לנבחרי ציבור נעלבים שנדחקו לפינה ושלא זכו במשרדים נחשקים. כך קמו משרדים לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל, שוויון חברתי, התיישבות ומשימות לאומיות ועוד היד נטויה. הבהרה: "עוד היד נטויה" הוא עדיין לא משרד ממשלתי.
ככל שהוקמו יותר משרדים שנועדו לקדם את תושבי הפריפריה, הפער בין המרכז והפריפריה בישראל רק הלך וגדל. איך ייתכן שבמדינה קטנה כל כך, שבנסיעה של חמש שעות מגיעים בה מאילת למטולה, תוחלת החיים של תושבי הדרום והצפון נמוכה בארבע שנים מתוחלת החיים של תושב המרכז?
איך ייתכן שבכבישים רבים בצפון עדיין נתונים הנהגים והנוסעים לחסדי "כבישים לא סלחניים"? איך ייתכן שעדיפות קטנה שניתנה למכללות האקדמיות בגליל ובנגב על פני אלו שבמרכז, נלקחת מהן?
למה תושב הצפון צריך לשלם יותר כסף על שימוש בכבישים? שהרי תושב הצפון שצריך להגיע למרכז הארץ, שהוא מרכז העסקים, התרבות והרפואה - נדרש לשלם על נסיעה בכבישי אגרה. למה תושבי מזרח המדינה צריכים לממן את מסילות הברזל שמשרתות בעיקר את תושבי מישור החוף? ולא, רכבת מבית שאן ועפולה לתל אביב דרך חיפה, היא לא פתרון תחבורתי רציני.
למה התחבורה הציבורית בפריפריה דלילה כל כך ומחייבת משפחות רבות להחזיק שני רכבים כדי לצאת ולשוב לבתיהן בצורה ראויה? למה רשת האינטרנט מקרטעת ושירות דואר ישראל גרוע כל כך (מהשירות הצולע של דואר ישראל יתכן שסובלים באופן דומה כל אזרחי ישראל)?
לו הייתה המנהיגות המקומית בפריפריה מלוכדת וחכמה, היא הייתה מצליחה לשלב ידיים ולהיאבק ביחד עם התושבים על זכותם ליהנות מבתי חולים טובים, מרשת כבישים ומסילות ברזל מודרניות, משירותי תקשורת מתקדמים, וחינוך טוב. חיזוק הפריפריה היה יוצר מוטיבציה להישאר לגור בצפון או בדרום ולא להגר לתל אביב, ליסבון או ברלין. עד שזה יקרה, תושבי הפריפריה ימשיכו להתקוטט בינם לבין עצמם ויקימו מתרסים זה מול זה, להנאת השלטון המרכזי המעודד את מדיניות "הפרד ומשול".
אם ההפיכה/הרפורמה המשפטית תתממש או תתאדה - הדבר לא ישפיע כמעט על חייו של תושב חצור הגלילית, מושב דישון או קיבוץ גדות. אם הגליל או הנגב יזכו להשקעות משמעותיות של הממשלה ולמדיניות מתקנת, יפסיקו התושבים שגרים בפריפריה להיות אזרחים סוג ב'.