ריכוז כוח שלטוני רחב היקף ובלתי מרוסן בידי רשות שלטונית אחת הוא אינו אלא הפיכה משטרית, כזו אשר לא יכולה להתהדר עוד בנוצות של משטר דמוקרטי.
בדמוקרטיה פרלמנטרית, הרשות המבצעת נהנית בלאו הכי מכוח משטרי רחב היקף ועצום. בדמוקרטיה הפרלמנטרית בישראל, הרשות המחוקקת, כרשות מפקחת על הממשלה, נשלטת כולה על ידי הרשות המבצעת. הקואליציה מורכבת מחברי כנסת, ועדות הכנסת נשלטות על ידי יושבי ראש הנמנים עם הקואליציה - וחקיקת חוקים, נשמת אפה של העשייה הפרלמנטרית, נשלטת גם על ידי העיקרון בדבר משמעת קואליציונית, וגם על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה. כל אלו הם רק מקצת ממגרעות הדמוקרטיה הפרלמנטרית ככלל, וזו של ישראל בפרט.
הדברים נכונים שבעתיים בהיעדר חוקה כתובה, ונכונים אף יותר כאשר מפעל חוקי היסוד טרם הושלם, רחוק מלהיות מושלם - וכן מעמדם המשפטי של חוקי היסוד לוט בערפל. זאת בעוד שניים מעמודי התווך של מבנה חוקי היסוד אינם משוריינים כל עיקר (חוק-יסוד: השפיטה וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו), מה שמאפשר לרשויות הפוליטיות לרמוס אותם ברגל גסה בכל רוב פרלמנטרי מזדמן.
דווקא במשטר כזה, לרשות השופטת ולשומרי הסף תפקיד אקוטי בפיקוח על הרשויות הפוליטיות בכלל ועל הממשלה בפרט. תפקידם לשמור על עקרון שלטון החוק המהותי. חוק אינו הוגן וצודק רק משום שנחקק על ידי כנסת שנבחרה בבחירות כשרות, והוא ההפך מכך כאשר הוא מבטא אבסורד משטרי, הכרוך בשימוש לרעה בסמכות ועושק של קבוצות מיעוט מוחלשות. תפקידם גם לשמור על עיקרון הפרדת הרשויות המהותי. הם מבטיחים כי רשות אחת (הממשלה) אינה דורסת, שלא לומר רומסת, את הרשות האחרת (הכנסת).
כדי שאלה ימלאו את תפקידם נאמנה - קיים הכרח שיהיו עצמאיים. אסור שיהיו תלויים ברשויות הפוליטיות - ובמיוחד לא ברשות המבצעת. הם לא צריכים להיבחר לפי אמות מידה פוליטיות, ובמילוי תפקידם הם לא אמורים לשקול שיקולים פוליטיים.
עיקר ה"רפורמה המשפטית", כפי שהוצגה על ידי שר המשפטים יריב לוין, הוא סירוס הרשות השופטת ושומרי הסף מכוחם המפקח על הרשויות הפוליטיות, ובמיוחד על הממשלה ששולטת בכנסת. אם כך אכן יהיה, אזי לא ייוותר לא סף ולא שומרי הסף, ואם אלה הם פני הדברים - אזי לא ניתן לכנות "רפורמה משפטית", אלא הפיכה משטרית.
אל תפספס
"רפורמה משפטית" השוללת מבית המשפט את הסמכות לבטל חוקים, ולמעשה קובעת תנאים בלתי אפשריים לאפשרות השימוש בסמכות זו - מהווה איום ממשי על עצמאות הרשות השופטת. רפורמה השוללת מבית המשפט את הסמכות לבקר חוקי יסוד, אשר כל שמייחד אותם הוא כותרתם כחוקי יסוד, רפורמה המאפשרת לכנסת, ובעצם לממשלה באמצעות הכנסת, להתגבר על פסיקת בית המשפט באמצעות רוב פרלמנטרי פשוט, רפורמה השוללת מבית המשפט את הסמכות לבטל החלטות ממשלה בלתי סבירות - מהווה איום ממשי על עצמאות הרשות השופטת.
רפורמה כזו היא איום ממשי על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. כמו שלא מתפשרים על ביטחון זה, לא מתפשרים על עצמאות הרשות השופטת ושומרי הסף. זאת כי בהיעדר עצמאות זו, אין לאלה כל זכות קיום.
מאמצי נשיא המדינה, שיש לברך עליהם, צריכים להתמקד לא בהשגת פרשה, אלא בגיבוש הסכמה רחבה ביחס ליחסי הגומלין בין רשויות השלטון. עיקרון שיש לעגנו בחוק יסוד: החקיקה. בעוד שבית המשפט הסכים בכמה הזדמנויות בעבר לכינונו של חוק יסוד זה, היו אלה דווקא הרשויות הפוליטיות שהתנגדו לו, דווקא מתוך הבנה שיש בכוחו להגביל את כוחן, ואגב זאת לעגן בחקיקת יסוד את מעמדם החוקתי העל חוקי של חוקי היסוד, ואת סמכותו של בית המשפט לבטל חוקים. כוחו של מוסד הנשיאות הוא לא בסמכויות האופרטיביות שאין לו, אלא דווקא במעמד הממלכתי שיש לו. משכך, ראוי לתת לו את זכות ההובלה בגיבוש הסכמה רחבה זו.
יש רגעים בהיסטוריה בהם הזכות הופכת לחובה
כל אזרח במדינת ישראל רשאי לממש את זכותו לחופש ביטוי, לרבות להתאסף ולהפגין נגד ההפיכה המשטרית הנגזרת מה"רפרומה המשפטית". ישנם רגעים בהיסטוריה של האומות הדמוקרטיות בהם הזכות הופכת לחובה. אנחנו נמצאים בדיוק ברגע הזה. זוהי חובתם בהכרח, אך לא רק, של כל מי שנמנה עם קבוצות מיעוט, לרבות המיעוט הערבי. אם המיעוט הערבי יישאר אדיש ולא יתעשת, לא ינקוף אצבע ולא יקח חלק במחאה נגד ההפיכה המשטרית - זו תהיה בכייה לדורות.
הכותב הוא דיקאן בית הספר למשפטים ומ"מ סגן הנשיא לעניינים אקדמיים במכללה האקדמית צפת, וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי