חברה שיתפה אותי שהשבוע בעלה והיא החליטו להפסיק להיפגש עם זוג חברים קרובים שחושבים הפוך מהם לגבי הרפורמה המשפטית שמקדמת הממשלה. לא הופתעתי. הקולות הולכים וגוברים לכאן ולכאן. ההסתה גוברת, ואוחזי המיקרופון מרשים לעצמם לומר דברים ככל העולה על רוחם, באחריות מינימלית להשלכות סיסמאות הנוקבות כמו חיצים בלב האחר. "חיים ומוות ביד הלשון" נשכח מזמן, אך מה לגבי החברות הקרובה. האם זה באמת שווה?
אז בהנחה שלמדנו את הפרטים הקטנים של העניין המדובר, ואנו לא רק מופצצים בסיסמאות רגשניות מהכותרות, הנה חמישה כלים ותובנות מעולם קבלת ההחלטות שיש בכוחם להאיר את עינינו הלכה למעשה, לגבי השינוי המדובר ולגבי ניהול שיח בנושא בוער שהוא בקונפליקט באופן כללי, בדגש על ניהול שיח ולא ביצוע של מונולוג קולח.
1. מיקוד, מיקוד, ועוד מיקוד - לזכור מהי המטרה העיקרית של השינוי שאנו רוצים להוביל או של ההתנגדות שרוצים להביע, ולהיזהר מלהיסחף "לפתוח ענפים" שקשורים קשר רעיוני מאולץ ומבוססים על רגשות סוערים בלבד. למשל: התנגדות לכפייה דתית = התנגדות לרפורמה = התנגדות להדרת נשים. וכן להיפך: בעד הרפורמה = בעד הדתיים = נגד צה"ל = נגד המשטרה.
2. זהירות משלטון האגו - כשמנהלים מחלוקת אחד הדברים המסוכנים ביותר הוא להפוך לשחקנים קטנים של אגו גדול. האגו מתגבש כאשר נותנים לבהמתיות לקחת את השרביט ולא ללמידה ולשכל. דרכו של האגו היא להיסחף אחר עולם התוכן המתיש - של "מי אמר למי", "מי פנה למי קודם", "מי מוכן להיפגש ומי לא". בכך אנו רוויים לרוב ואף מתקשים לעקוב. עולם התוכן הוא מלכודת סבוכה שפוגעת בכלל הראשון שהזכרנו. מיקוד במטרה העיקרית.
3. להבין את הפרטים הקטנים לפני שמדברים - אומרים ש"הדוויל נמצא בפרטים הקטנים". רבים לא נוהגים באמת ללמוד את כל הפרטים הקטנים שמסתתרים בכל נושא בוער ואת משמעותם בטווח הקצר והארוך, וכך יוצא כי רבים שומעים ומגיבים בעיקר לאנשים, לחדשות לאמצעי התקשורת שמעצמם מוטים לצד כזה או אחר. ההזמנה כאן היא שלפני שאנו מגיבים, בהסכמה או בהתנגדות, חובה עלינו להבין את כל הסיפור, בדגש על הפרטים הקטנים.
4. להסביר את השינוי - כל ארגון מסודר, כולל משפחה נורמטיבית, חברה עסקית או מוסד חברתי, אשר רוצה להוביל שינוי משמעותי בחיים בעבודה, בחינוך ובזוגיות, צריך לקחת בחשבון שאף אחד לא אוהב שמזיזים את הגבינה שלו. על מנת להוביל את השינוי עם שותפים חזקים לדרך חשוב לדברר אותו, לגייס אליו אנשים, להסביר, לענות על שאלות, ובעיקר להתמודד עם התנגדויות בגובה העיניים, בלי פחד ובלי התנשאות. וכן ברמה המוסרית - לוודא שהכול מובן עוד לפני שיוצאים לדרך, לפני שבוחרים.
5. מנהלים שיח ענייני במודל סכ"ה - נוסחת קסם לשיח פרודוקטיבי וענייני: סקרנות, כבוד , הקשבה. וכך זה עובד: סקרנות - לאמץ שתי דקות של פתיחות בשיח, לאמץ עמדת אי ידיעה. סקרנות יכולה לבוא לידי ביטוי בשאלה הגבוהה שאך מעטים מסוגלים ליישמה בזמן אמת: "למה אתה מתכוון כשאתה אומר ש..." כאמור, לאלופים בלבד.
כבוד - להבין מי האדם שעומד מולך. מיהו? מאיזה מקום מדבר? מה הסיפור שלו? 100 שניות של כבוד אמיתי לסיפור של האדם השני יכולות לעשות את ההבדל. ו-הקשבה - המיומנות הגבוהה מכול. הקשבה זוהי אומנות. כבר כתב סטיבן קובי חוקר המנהיגים המצליחים בעולם "הבן תחילה ורק אחר כך תדבר". הקשבה היא מתנה יקרה לנותן ולמקבל. כשמנהלים ומפקדים בכירים לומדים להקשיב, חייהם משתנים ממש. ויש לכך מדד תועלתני לצדה.
כדי להפעיל סכ"ה צריך לתרגל ולהתאמן בכמה שיותר הזדמנויות, גם בנושאים פשוטים שהם לא בקונפליקט. חשוב לזכור שלא חייבים להסכים בכלל, ובנושאים רבים - גם לא חייבים להתפשר. מטרת השיח משתנה ממאבק כוחני להחלפת מחשבות ועמדות. מקסימום נלמד משהו חדש. נזקק את עמדתנו, את מטרתנו, נכיר אדם או רעיון חדש, ונבין מהם הקווים האדומים שלנו, ומהם לא.
לסיכום. צדק מי שאמר "עברנו את פרעה נעבור גם את זה". עברנו חילוקי דעות קשים בעשרים שנים האחרונות, ההתנתקות, הקורונה והחיסונים. נסיים בשתי המלצות לזהירות ולשמירה: הראשונה מפני המלעיטים ומבעירי הבתים. נוכל לזהותם ולהיזהר מהם אם רק נקשיב למילים המסוכנות והבטוחות שבפיהם, בתוספת סימפטומים של אגו, ביטחון יתר, לרוב בקול רם ובבוטות. הם נמצאים בכל מקום - בשטחי ההפגנות, בבתי ספר, בבתי כנסיות ובתורים לקניות. והשנייה היא אנחנו. לשמור על עצמנו שאנו לא הופכים להיות כמותם ממש. שגרירים של בהמתיות ובורות על מדרון חלקלק. לא מקשיבים, פוסלים, מכלילים, ואז בקלות - גם שונאים. נזכור את המטרה העיקרית. אנו ממשיכים הלאה ביחד, כאשר רב המחבר והמקשר על המנוגד והמפריד.
הכותבת היא מומחית לקבלת החלטות במצבי קונפליקט, ומייסדת מכון מב"ת למנהיגות בינתרבותית.