ביום רביעי שעבר, ישראלים רבים צפו בשידור חי באחד מהאירועים המטלטלים בתולדות ישראל. הכותרת בערוץ 14 שבישרה על "ניסיון לינץ' באשת ראש הממשלה בת"א", העבירה רק חלק מזערי מהדרמה. בשורת סקופים מטלטלים, ציירו בכיריו תמונה מבעיתה. המון זועם ומוסת שמבקש לקפד את חייה של שרה נתניהו נטולת ההגנה - תוצאה של קנוניה שבה שותפים ראש השב"כ ומפקד מחוז תל אביב, בשיתוף ה-CIA שעודנו מקבל פקודות מברק אובמה, נשיא ארה"ב האמיתי אם תהיתם.
למרות שהדמוקרטיה והגברת השלישית של ישראל כמעט אבדו ביום האיום ההוא במספרה בכיכר המדינה, רוב האזרחים חוו את האירוע בעצימות נמוכה יותר. שכן כפי שאבחנה שרת התעמולה "מרבית הישראלים נמצאים באשליה של ידע. במציאות של מטריקס. הכוח הכי גדול של השמאל הישראלי הוא הונאת האזרחים באמצעות התקשורת…". כן, לפי גלית דיסטל אטבריאן מי שמחפש אמת צריך ללכת למקום אחר: "כסף גדול מושקע בכך שלא תהיה לכם גישה למציאות. או לאמת. מהבחינה הזאת עליית הרייטינג הדרמטית של ערוץ 14 היא נכס אסטרטגי ענק. לא עבור הימין. אלא עבור המדינה".
בימים אחרים אפשר אולי היה לפטור את האפיזודה הזו, שחוזרת מדי ערב באופן כזה או אחר, כמשעשעת ומגוחכת. אבל בימים אלה היא תמרור אזהרה שחובה להתעכב עליו, לא רק בגלל הזניית המילים תקשורת וחדשות, אלא כי הוא חושף את זרמי העומק המסוכנים והאוטוקרטיים של רבים בקואליציה, ואת האופן שבו הם תופשים גופים קריטיים לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת.
בשעה שפוליטיקאים מימין מפליגים בהבטחות על דמוקרטיה אידילית שתשרור כאן ביום שאחרי אישור הרפורמה, ומתנגדיה מזהירים מגלישה לדיקטטורה, כל שנותר לאזרח התוהה שמופצץ במסרים סותרים ומתקשה להבין איך כל סעיף ברפורמה ישפיע על חייו ועל דמות המדינה, הוא לחפש רמזים מטרימים במציאות לאופן שבו תעוצב מערכת המשפט המתוקנת. והרמז הגדול ביותר בימים אלה נמצא מרחק לחיצה בשלט - באפיק 14 בטלוויזיה שלכם.
הרי התקשורת, מבחינת יחסם של נתניהו ונאמניו, היא אחותה הקטנה של מערכת המשפט. במשך שנים, עוד בימים שבהם היה מגינו האמיץ של בג"ץ, ראש הממשלה נלחם בה בחמת זעם. צריך להיות עיוור כדי לא לראות כיצד השיטות, הרטוריקה והצעות התיקון שמופנות למערכת המשפט נוסו קודם בהצלחה על הדמון הקודם. אותה האשמה בשמאלנות, אותן טענות לקיפוח והיעדר ייצוג, אותה הצגה מניפולטיבית של השתיים כחותרות תחת רצון העם, מונעות משנאה פרסונלית והיותן כלי בשירות האופוזיציה והאויב.
אותו סימון אויבים - מוסדית ואישית. בג"צ, היועמ"שים והפרקליטות - חדשות ו-13 ו-12, הארץ והתאגיד. אהרן ברק, שי ניצן ואביחי מנדלבליט - רביב דרוקר, אמנון אברמוביץ וגיא פלג. אך כל אלה הם רק הקליפה. המהות מצויה במודל האלטרנטיבי שאליו שאפו בימין בראשות נתניהו לתקשורת במדינה דמוקרטית ומגולם בערוץ 14 הנוכחי, וממנו אפשר לגזור לגבי כוונותיהם האמיתיות בנוגע לעתידה הרצוי של מערכת המשפט.
בשום שלב במאבקו בתקשורת לא פעל נתניהו עבור האינטרס הציבורי, זכות הציבור לדעת או ניתוק עיתונים וערוצי טלוויזיה מאינטרסים זרים שמצויים בהם לרוב. הוא לא ביקש תקשורת שחושפת שחיתויות, מסננת את הררי הזבל והפייק מהרשתות החברתיות, ומבקרת את מוקדי הכוח כפי שהיא אמורה לעשות. מאחורי רצונו המזויף לתיקון הסתתרו מטרות הפוכות לגמרי: הקמת עיתונים וערוצים נעדרי מודל עסקי מתפקד, שיפעלו למען האינטרס האישי שלו, תוך החלשת מתחריהם, נטרול חושפי שחיתויות וקידום גופים שמהדהדים את הררי הזבל והפייק, שלחלק גדול מהם הוא היה אחראי.
נתניהו, בנו, שרת התעמולה ורבים אחרים מקדמים את ערוץ 14 במרץ: באינספור ציוצים מלאי סופרלטיבים על איכותו, בראיונות "בלעדיים" שנערכים עם מי שנשא ונתן מטעמו במשא ומתן קואליציוני וששיאם שאלות מאתגרות כ"למה אתה מתחפש אדוני ראש הממשלה", וֿבקריאות לצרוך את שירותיו (ראו שורת דוגמאות) ובהכתרתו כערוץ החדשות הטוב בישראל. גם אם קצרה היריעה מלמנות את כל חוליי התקשורת הישראלית, התקשורת שרוצה ומקדם נתניהו מאפיינת משטרים דיקטטוריים. מי שינסחו בקרוב חוקי יסוד, ימנו שופטים ויזכו לכוח עצום, נשבעים בשמו של ערוץ טלוויזיה שהיה מאומץ בשמחה על ידי מנהיגים כמו פוטין, ארדואן וקים ג'ונג און.
ערוץ 14 יכול היה להיות דוגמה מביכה לאיך עושים תעמולה שמתחפשת לחדשות, אבל הרוח הגבית שלה הוא זוכה מהקואליציה הופכת אותו לדוגמה מפחידה לאופן שבו חבריה מעדיפים עוצמה ושליטה על פני האינטרס הציבורי, יכשירו כל שרץ ויאמצו כל נורמה פסולה בדרך לשליטה במוסדות מפתח.
האם מי שמתרפקים ופועלים לחיזוקן של תרבות שקר, קונספירציות מוטרפות שמסתתרות מאחורי "העלאת שאלות", זלזול בנתונים והיעדר סטנדרטים עיתונאיים בסיסיים, עשויים להתגלות כלוחמים למען משפט צדק ועצמאות בתי המשפט? האם מי שעבורם העיתונאים הטובים והמומלצים ביותר לצפייה בישראל הם ינון מגל, יעקב ברדוגו ושמעון ריקלין, ימנו שופטים עליונים ויועצים משפטיים שהוכיחו הצטיינות בתפקידם, או שיסתפקו במקורבים, חנפנים ומשרתים?
הערוץ שחרט על דגלו זלזול במושג מומחיות, שמקדם בגאון פופוליזם, עילגות ודיווחי שקר הוא בסך הכול השתקפות של השלטון, שבז בכוונת מכוון למומחים הגדולים ביותר, ושנציגיו מפיצים שנאה ובורות, ומקדמים הצעות מושחתות חדשות לבקרים. כל מה שצריך זה לפתוח את אולפן הפטריוטים ("השעה הטלוויזיונית הכי מהנה בטלוויזיה הישראלית בפער", לפי גלית דיסטל אטבריאן), ולדמיין איך תיראה מערכת המשפט, כשהקואליציה תבקש לקדם לעמדות מפתח את תאומיהם המשפטיים של כוכבי ערוץ 14. אפילו לא צריך לדמיין, הם כבר יושבים שם כחברי פאנל.