לפני כארבעה חודשים נערכו הבחירות בישראל. במסגרתן, כל מפלגה הבטיחה לבוחריה הבטחות לשינויים ורפורמות כאורך הגלות. חלקן הבטיחו חקיקה שמשנה את מערכת המשפט, חלקן הבטיחו שינוי בתפיסת הביטחון וחלקן הבטיחו שינויים וחקיקה שמחזקות את הזהות היהודית של המדינה על פני זו הדמוקרטית.
אין ספק שקיים קו שמנחה את כל מפלגות הקואליציה והוא מלחמה במערכת המשפט, השופטים ובמיוחד בבית המשפט העליון ובג"ץ. במסגרת ההבטחות לבוחרים, המפלגות החרדיות קבעו שהן רוצות להילחם בפסיקת בג"ץ שקובעת שחל איסור למנוע הכנסה של מזון חמץ לבתי חולים בפסח.
אם נלך מעט אחורה לפסיקת בג"ץ, ניתן לומר שהשופטים לא קבעו שמותר להכניס חמץ ואף לא קבע שראוי להכניס חמץ לבתי חולים בפסח - הוא רק קבע שאין איסור חוקי להכניס חמץ ומשכך לא ניתן למנוע זאת מאנשים שחפצים בזה.
קביעת בג"ץ נובעת מעיקרון פשוט ומוכר לכל משפטן - "עקרון החוקיות". בתמצית, העקרון קובע כי האדם רשאי לעשות ככל העולה על רוחו, כל עוד הדבר לא נאסר עליו (אדם חופשי ובן חורין). מנגד, גופים ציבוריים ורשויות (ביניהם בתי חולים) לא יכולים לעשות שום פעולה כל עוד היא לא הותרה להם במפורש. מכאן, שפסיקת בג"ץ מבחינה משפטית הייתה נכונה, שכן אין חוק שאוסר על אנשים להיכנס עם חמץ לבית חולים (מבלי להיכנס לשאלות של סטטוס קוו והאם הדבר ראוי).
מכאן, שהדרך לקביעת חוק שאוסר על הכנסת חמץ לבית חולים היא קצרה, כפי שאכן קורה. כך, ביום ראשון האחרון, אושר בקריאה ראשונה החוק של המפלגות החרדיות לאיסור הכנסת חמץ לבית חולים תוך קביעת מטרה להכניסו לתוקף לפני פסח בעוד פחות מחודש ימים.
על פניו, נפתרה הבעיה והחמץ יישאר מחוץ לבתי החולים בפסח הקרוב והמפלגות החרדיות רושמות לעצמן ניצחון גדול על בג"ץ, נכון? כנראה שלא ומדובר לכל היותר בניצחון פירוס. הקושי הגדול של החוק - הוא חסר שיניים ורק למראית עין, ככל הנראה כדי להציג "תוצאות" לבוחרים או ניצחון בכיפוף היד של בית המשפט. על מנת למנוע הכנסת חמץ לבית חולים, צריך סמכויות אכיפה וחיפוש אצל מאבטחי בית החולים.
בנוסח החוק שאושר נכון למועד זה, אין הענקה של סמכויות חיפוש למאבטחים. כיום, מאבטחי בית החולים יכולים לערוך חיפוש בכלי המבקרים רק לצורכי ביטחון - כלומר, לחפש חפצים שעלולים לסכן את הציבור. אין בחוק היום, וגם לא בזה שמבקשים לחוקק, שום סמכות לערוך חיפוש לצורך חיפוש חמץ. מעבר לכך, אין בחוק גם סמכות לתפוס חמץ שנתפס אגב חיפוש חפצים מסוכנים. מכאן, שהחוק בנוסחו הנוכחי והמוצע הוא למעשה עקר מתוכן ולא יכול למנוע, אפקטיבית, הכנסה של חמץ.
כפי שניתן להעריך, חברי הכנסת שמקדמים את החוק מלווים ביועצי חקיקה שיודעים היטב שהחוק המוצע חסר שיניים ואין לו שום יכולת להשיג את התוצאה המבוקשת. אז מדוע בכל זאת מקדמים את החוק? נראה כי מדובר בעוד שלב במשחקי הכוחות של המערכת הפוליטית על המערכת המשפטית, כאשר היחידים שלא מבינים שמדובר באחיזת עיניים אלו הבוחרים.
עו"ד עומר בללי הוא מומחה למשפט פלילי