בשדרות מוריה בחיפה, לפני הכניסה לשכונת כרמליה, ניצבת האנדרטה לזכרם של נרצחי הפיגוע בקו 37 ב-5 במרץ 2003, היום לפני 20 שנה בדיוק. זהו ציר תנועה מרכזי בעיר המחבר את מרכז הכרמל לשכונת אחוזה, מרכז חורב, קמפוס בית בירם של בית הספר הריאלי בעברי בחיפה ואוניברסיטת חיפה, התחנה הסופית של הקו.
בשעה בה בחר המחבל לפוצץ את עצמו, 14:12, האוטובוסים בקו זה תמיד עמוסים. האוטובוס עצר בתחנה בשדרות מוריה, נוסעים החלו לעלות ואז המחבל, מחמוד עמדאן סלים קוואסמה, סטודנט בן 20 בפוליטכניקום בחברון, פוצץ עצמו במרכז האוטובוס באמצעות חגורת נפץ במשקל של כ-10 קילוגרם. הפיצוץ החריב את האוטובוס כליל ואש פרצה בשרידיו. 17 בני אדם נהרגו בפיגוע הרצחני. מוניר רג'בי, ערבי-ישראלי תושב חיפה שסייע בתכנון הפיגוע נידון למאסר עולם. היום הוא השתחרר מכלא קציעות ובצו שר הפנים לא יוכל לשוב לעיר.
הנרצחים בפיגוע מונצחים באנדרטה שהוקמה במקום הפיגוע בתחנת האוטובוס. היא בנויה מקיר אבנים בגובה 3 מטר ובו 17 חריצים המסמלים את 17 הנרצחים. על הקיר לוח מתכת עם שמות הנרצחים.
"בכל פעם שאני עושה את קו 37 אני, כמו נוסעים רבים, נזכר בפיגוע הנורא הזה", מספר לוואלה! נהג אגד עידן עזרא, שהבוקר עצר את האוטובוס שלו בתחנה, הניף דגל ישראל ועמד לצד האוטובוס שלו מול האנדרטה לדקת דומיה. "הייתי אז בן שמונה, היום אני בן 28 וזכיתי בעצמי להיות נהג הקו הזה. אמרתי לנוסעים שהיום אני עוצר לזכר הקורבנות לציון 20 שנה לפיגוע. אמרו לי כל הכבוד. אחר כך המשכנו. אז הייתי ילד אבל האירוע נצרב בי, אני זוכר את החדשות בטלוויזיה, אני זוכר את התקופה ההיא שהייתי נוסע עם אמא ואם היה מישהו חשוד היינו יורדים מהאוטובוס גם אם זה היה כמה תחנות לפני היעד. כנהג אוטובוס בחיפה המחשבה על הפיגוע הזה היא עניין יומיומי. אפשר להגיד שאישית אני מקפיד להסתכל בעירניות על כל נוסע שעולה לאוטובוס".
יוסי צור בן ה-64 ששכל בפיגוע את בנו אסף, אמר כי "יש נטייה לעשות ממספרים עגולים ימים מיוחדים, אבל הכאב היום הוא אותו כאב כמו אתמול ושלשום. המחשבות שלי כל הזמן עם הבן שלי שנהרג בגיל 17 והיום היה אמור להיות גבר בן 37. הפער בין הילד שאני זוכר לבין מה שהיה יכול להיות היום הוא כמעט בלתי נתפס. אין מילים לתאר את הכאב על הפספוס הגדול, האובדן של החיים שלו ושל המשפחה שהיה יכול להקים, של הנכדים שלא יהיו ממנו, של הקריירה שהיה עושה".
הוא הוסיף כי, "להוסיף יגון על צער, במדינת ישראל כמו במדינת ישראל הגורל צירף לנו ליום הזה את השחרור הארור של אותו מחבל חמאס שהיה שותף לפיגוע וזה רק מעצים את הכאב של היום כשאני יודע שהוא מסתובב חופשי והבן שלי בבית העלמין בקבר".
"אסף שלנו היה בכיתה י"א בבית הספר אורט חנה סנש", שיחזר היום צור, "כמו בכל יום היה בדרך הביתה מבית הספר עם עוד שלוש בנות מהכיתה שירדו במרכז הכרמל וכך ניצלו. הוא המשיך לכיוון מרכז חורב. אני באותו בוקר יצאתי בנסיעת עבודה לחו"ל. קצת אחרי שנחתנו בגרמניה התחילו הטלפונים. החיים נעצרו באותו רגע. את האזכרות שלנו עשינו ביום שישי. היום לאורך היום משפחות ניגשות לאנדרטה ומניחות פרחים. במקביל אנחנו בקשר עם השב"ס. שומעים שבחברון מתכננים לעשות למחבל מסיבת שחרור. ברור שזה צורב בלב".
"לצערנו מדינת ישראל לא מייצגת אתנו בשום דבר", מוסיף צור, "מדינת ישראל משאירה לנו את כל המאבקים מהיום הראשון, נגד עסקת הטיעון שהביאה בסוף למאסר קצר של עשרים שנה שהיום לצערנו מסתיים, ואחר כך המאבק מול הערעור שלו ובהמשך מול בקשתו לקיצור העונש והמאבק שישללו לו את תעודת הזהות ועכשיו המאבק שלנו שירחיקו אותו מחיפה ומהמשפחות השכולות שלא יצטרכו חס וחלילה לפגוש אותו בקניון או במסעדה בעיר. אלה הכול דברים שהמדינה הייתה צריכה לעשות בעצמה ועל דעתה, אבל בלית ברירה אנחנו המשפחות השכולות צריכות להוביל תמיד".
דודו פיניאן בן ה-47 הוא גיסו של אחד הנרצחים בפיגוע, דניאל הרוש בן ה-16, שוחר הפנימיה הצבאית לפיקוד שליד בית הספר הריאלי העברי בחיפה, שהיה על האוטובוס בדרכו לפנימייה. "השחרור הזה לא היה צריך להתבצע", אומר נחרצות פיניאן. עתידו של דניאל היה ברור לו - הוא שאף לסיים את הפנימייה ואת בית הספר הריאלי בהצטיינות, ולהיות טייס קרב בצה"ל. לצורך כך אף שכנע את הוריו להסכים שישרת שלוש שנים בקבע, מעבר לשירות הסדיר בצבא. חייו נגדעו בפיגוע, התכניות לא התממשו וגם עבור משפחתו הכול השתנה בפיגוע הזה. "זה יום שמחזיר אותנו אחורה. מפחיד שהדברים קרו ובסופו של דבר מחבל מרצה את המאסר וזהו. עבורו היום הכול נגמר והוא הולך הביתה, אבל המשפחות נשארות עם הכאב האיום שלא ייגמר לעולם. את הסיפור הקשה הזה המשפחה סוחבת כבר עשרים שנה ופתאום מתברר שהמחבל הזה יוכל להסתובב בישראל כאילו לא היה כלום. הוא חייב היה להיות מגורש לא רק מחיפה אלא ממדינת ישראל בכלל כי מי שקם עלינו מתוכנו אין לו מקום בקרבנו, לא אחרי עשרים שנה ולא אחרי מאתיים שנה. לתחושתי, בעניין הזה יש קונצנזוס בעם. אנחנו מבינים שזה החוק אבל יש מי שאמור לשנות אותו והגיע הזמן שמישהו ייעשה את זה. הגיע הזמן שנשדר מסר ברור שלמי שעוסק בטרור אין חלק בחברה הישראלית".
חבר מועצת העיר חיפה, ניר שובר, מלווה את המשפחות כבר כמה שנים. "הצטרפתי למאבקם השנה להרחקת המחבל מחיפה, ברגע שהבנתי שהוא עלול לפגוש את המשפחות כאן בשוק תלפיות, בחוף הים או בכל מקום אחר בעיר. סיטואציה הזויה לגמרי", אמר שובר לוואלה!, "חשוב לציין שהטרור בחיפה לא הבחין בין יהודים לערבים, בפיגועים מהקשים שידעה העיר, נפגעו ונרצחו יהודים וערבים יחד. כאנשי ציבור זאת המחויבות שלנו, לעזור ולתמוך במשפחות היקרות האלו. שר הפנים לקח את ההחלטה הנכונה".