בדיוק לפני שנתיים הכריזה שרת התחבורה דאז מירי רגב על תוכנית לאומית רב שנתית לבטיחות דרכים, שתוריד את מספר ההרוגים ב-50%. "חיי אדם הם הערך המקודש ביותר, וכולנו מחויבים לעשות הכל כדי לשמור עליהם", הכריזה. "אני רואה את קידום הבטיחות בדרכים כאחד התפקידים החשובים ביותר של משרד התחבורה, ואפעל בכל כוחי למען מטרה נעלה זו", התחייבה רגב. תג המחיר לתכנית עמד אז על עשרות מיליארדי שקלים.
אבל אחרי יומיים שבהם נהרגו בכבישי ישראל שישה בני אדם, והקטל בדרכים זינק ב-18% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, עם 52 הרוגים מתחילת 2023, רגב העדיפה דווקא להתבטא בענייני אישור ההפיכה המשפטית. וזה לא סימן טוב לחשיבות שמקבל התחום המדמם הזה כעת ממי שאמורים לקדם אותו.
התוכנית של רגב מעולם לא התקדמה מעבר להחלטת ממשלה. מרב מיכאלי שהחליפה אותה במשרד העדיפה לקדם בתחילת את תגבור התחבורה הציבורית לפני שהתפנתה לנושא, ומינתה צמרת חדשה, מקצועית ולא מזוהה פוליטית לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים: אבי נאור, מייסד עמותת אור ירוק, ומי שבנו רן נהג בתאונת דרכים, עצר את פעילותו כאיש עסקים כדי להתמנות ליו"ר. ארז קיטה, מנכ"ל אור ירוק, מונה למנכ"ל הרשות.
נאור וקיטה הציגו תוכנית קצת שונה, זולה משמעותית, ומהירה יותר ליישום. הם ביקשו לבחור 11 אשכולות ברחבי בארץ, ולא להתמקד כמו תמיד בערים גדולות ובכבישים מהירים מרכזיים: אזורים שכוללים מספר יישובים יהודים וערבים, דרכים עירוניות ובין עירוניות, שיעברו טיפול מקיף של הסברה, אכיפה ושיפורי תשתית קלים.
אשכול המפרץ נבחר לשמש כפיילוט בעלות של כ-80 מיליון שקל, על כ-450 אלף תושביו ביקנעם, הקריות, טירת כרמל, שפרעם, תמרה ומועצות מקומיות כמו אעבלין, ביר אל מכסור, דליית אל־כרמל, קריית טבעון, בסמת טבעון ועוספיה. משרדי התחבורה והאוצר גירדו את הכסף לאשכול הראשון מפה ומשם, כדי שיתחיל עוד לפני אישור התקציב וישמש כפיילוט לתכנית כולה, ושם הפרויקט נעצר.
התקווה להשיק אשכול חדש בכל ארבעה חודשים קרסה יחד עם ההליכה לבחירות. גם כעת לא ברור מה יהיה התקציב לתכנית שנה, והוא תלוי ביחד עם תקציב משרד התחבורה כולו במו"מ עם האוצר. רגב מצידה סימנה כמו מיכאלי את תחום התחבורה הציבורית כחשוב ביותר, הכריזה חד צדדית על ביטול חלק גדול מרפורמת המחירים שהובילה מיכאלי עם האוצר, ועל דרישה לקבל 2 מיליארד שקל בשנה כתוספת לתחום. העובדה שבאוצר עודכנו על התכנית ממסיבת העיתונאים של רגב לא ממש קידמה את המו"מ בין שני המשרדים, שכרגע די תקוע יומיים לפני גיבוש הצעת התקציב.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמנם שימש כשר תחבורה לפני רגב ומכיר היטב את המצוקות, אבל כעת הוא שר האוצר שתפקידו בעיקר לסרב לדרישות השרים האחרים, ויש לו נושאים משלו לקדם. היחסים בין רגב לסמוטריץ' לא היו טובים גם לפני כן, ולרגב כמו לשרים אחרים בליכוד, יש כרגע פחות מנוף פוליטי לבוא לאוצר בדרישות.
עוד בעת הקמת הממשלה הוחלש משרד התחבורה, כאשר האגף האחראי לתכנון פרויקטי תשתיות עירוניים הועבר לשליטת משרד הפנים, כדי שתקציבו בסך כ-400 מיליון שקל יועבר לאחריות אריה דרעי. דרעי נפסל מכהונה בידי בג"ץ ופוטר בידי ראש הממשלה נתניהו, אבל המהלך לא חיזק את הפעילות המקצועית של האגף, ואת החיבור שלו עם הרלב"ד והתחשבות בנושאי בטיחות בדרכים בפעילותו.
בינתיים לא שמענו ממשרד התחבורה גם על קידום מהלכים שאין להם משמעות תקציבית גדולה אבל נמצאים על השולחן כבר כמה שנים, כמו חובת לוחיות רישוי לאופניים וקורקינטים חשמליים, הסדרת השימוש בכלים שמגיעים למהירות של 45 קמ"ש והגברת האכיפה נגד רוכשים משתוללים. רגב אמנם הבטיחה עם כניסתה לתפקיד להאיץ סלילת שבילי אופניים, אבל בקדנציה הקודמת שלה דווקא עיכבה אותם מנימוקים פוליטיים, ודרישה להסיט תקציבים משבילים באזורים הצפופים במרכז, לפריפריה.
נפילת ממשלת בנט-לפיד עצרה מהלך שנוי במחלוקת שקידם שר המשפטים הקודם גדעון סער, להפוך את עבירות התנועה למנהליות, מה שיקל על המדינה להאיץ את ההליכים נגד נהגים ויקשה עליהם להתגונן בבית משפט. התורים למשפטי התעבורה נמשכים כרגיל, בזמן שגם אגף התנועה במשטרה ממתין לאיוש עשרות רבות של תקנים פתוחים. כמו שלרגב יש עדיפויות אחרות, גם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר שאחראי על המשטרה, מעדיף רגע לעסוק בדברים אחרים וספק אם תקציבים שישיג יגיעו בכלל לתגבור האכיפה.
כך שנכון לעכשיו 2023 נפתחה רע מאוד מבחינת הבטיחות בדרכים, ולא נראה שלממשלה החדשה יש עניין לעשות משהו בנדון. המאבק למשילות ימשיך להתמקד בבג"ץ - לא בכבישים.