בפוליטיקה הישראלית, לפעמים הפתרון הוא לדבר לקיר

סוף השבוע שעבר ותחילת השבוע האחרון חושפים טפח קטן ממה שיקרה אם ההפיכה המשפטית תעבור. מצד אחד, ניצבים חברי הכנסת של ש"ס עם חוק הכותל, ומהצד השני, עומדים לוין ורוטמן עם שוט ההפיכה מונף מעל גבו של כל עם ישראל ומאיים להכות. נראה שזהו רק הקדימון למה שעלול לקרות פה בארבע השנים הקרובות. זהו לא טור גוועאלד או מכתב פרידה מהמדינה כפי שהכרנו אותה, שהרי לא משנה מה יקרה ואיזו עוד מכה תנחית עלינו ממשלת השחיתות, אין לנו ארץ אחרת. זהו טור על הדרך לצאת מהפלונטר, לפרום את הקשר החונק ולשחרר את המדינה, לפני שהנמק יהיה חמור מדי.

אם נלך בסדר כרונולוגי, נוכל לראות שעוד קש ששובר את גב הגמל, או אם נישאר בעולם המושגים הזואולוגי, עוד עז שהכניסה הממשלה - הוא חוק הכותל המפלה, אותו ניסו חברי מפלגת ש"ס להעביר. אותו חוק, המבקש לקבוע עונש מאסר על תפילות שוויוניות בכותל או הגעה עם כלי נגינה, נועד למנוע מהזרמים הליברליים ביהדות לקיים תפילות מעורבות בכל תחום הכותל המערבי באמצעות חקיקה.
נוסף על כך, מהלך זה נעשה לקראת הדיון בבג"ץ בעתירה נגד המדינה באשר ליישום מתווה הכותל, אותו ממשלת נתניהו כבר הסכימה לקדם, אך הקפיאה, ומאז נמנעת מליישם - כבר כמעט 6 שנים. המטרה הסמויה בהצעת חוק בזויה זו היא לא רק לשנות את הצביון ברחבת הכותל ולהכריח את כל יהודי העולם לסור למרותה של היהדות החרדית, אלא לייתר את הדיון בבג"ץ בעניין זה שאמור להתקיים בהמשך החודש.

גם בהמשך השבוע, עת נשיא מדינת ישראל עמד ובידיים רועדות מיראת המעמד הקריא את תכניתו לאיחוי השבר ולפתרון המשבר החמור, לא נאותה הקואליציה לזוז ולו סנטימטר אחד לכיוון מיליוני האנשים בישראל שחוששים - ובצדק - מהרפורמה אותה היא מנסה לקדם. לוין ורוטמן, "תינוקות ביבי" - הסכימו להגיע להידברות בבית הנשיא, אך התנו זאת בהמשך הליך החקיקה. במקום להוריד את האקדחים ולהסכים להגיע לפשרה, הם מתכוונים להגיע לדיונים כשהאקדח לא מונח על השולחן, אלא בין העיניים של האופוזיציה.

אורי אורבך אמר פעם שההבדל בין חשיבות השרים נובע מהתואר אותו הם נושאים. "שר ה.." הוא החשוב ביותר. "השר ל.." הוא שר אותו אפשר למנות, אך על שירותיו גם אפשר לוותר. מעניין מה היה אומר הח"כ המנוח על דודי אמסלם, "שר ב…" שהשבוע הניף את ידיו מעל דוכן המליאה, קרא בבוז למאות אלפי האנשים שיצאו למחות מול הכנסת - מכל הזרמים, מכל העדות ומכל תפיסות העולם - "קהל של רולקסים ומרצדסים" בעודו עונד שעון יוקרה.

הקצף היוצא מפיו של אמסלם ואודם פניו לא באים ממקום כנה ואמיתי. הם נובעים מאותו מקום ממנו נובע חוק הכותל המסית, איומי סגירת תאגיד השידור וההתעקשות של הקואליציה לא לעצור את החקיקה בדרך להידברות: סוף סוף הם מבינים שמה שהם צועקים תחת כל עץ רענן - "זה מה שהעם בחר" - פשוט לא נכון. העם לא בחר בכם כדי לזרוע הרס וחורבן. אתם משרתי העם, העם לא משרת אתכם.

והרי יש פתרון, והוא נעוץ היכן שהתחלנו את דרכנו. הכותל המערבי. פשרת מתווה הכותל, עליו המדינה הסכימה - הוא זה שאמור להנחות אותנו ואת הקואליציה בבואה להסתכל על המציאות. פשרה ומתווה שהוסכם על ידי ממשלת נתניהו ושרי הליכוד עם כל זרמי היהדות, שמבטיח שהכותל יהיה בית תפילה לכל יהודי העולם מכל הזרמים והמגדרים, הסכמה על התחשבות והכלה של מי שאינו חושב כמוכם, הסכמה רחבה של כל גווני קשת היהדות על הסיבה שהעם היהודי שב למולדתו, על מה שמחזיק אותנו כאן ועל איך יש להתייחס אליו. אל לנו לשכוח את השילוב עליו נבנתה מדינת היהודים - יהודית ודמוקרטית. המתח בין שתי המילים הקדושות הללו הוא זה שמניע את הויכוחים והפולמוסים הגדולים שניטשים בישראל כבר כמעט 75 שנים. דרכנו היא לא לוותר על ערך אחד בשם ערך אחר, דרכנו היא להגן על הדמוקרטיה בשם היהדות.

הגיע הזמן לשבת ולדבר. אפשר להתווכח, אפשר לא להסכים - אך מוטלת עלינו החובה לא לזרוק את עצמנו אל התהום העמוקה אליה אנחנו כבר בחצי הדרך, אלא להשיב את המדינה לדרך המלך.

הכותבת היא מנכ"לית התנועה הרפורמית בישראל.