כל הסימנים המעידים שהובילו לתוצאה הקשה היו על הקיר, בנתוני האקסל של סקרי דעת הקהל ובסיכומי קבוצות המיקוד שהיו כאן למכביר. מפתחות הניצחון היו גלויים. המחדלים רשמו את עצמם באותיות קידוש לבנה. איש ואישה מראשי המחנה לא ינוקה.
הרכבה של הקואליציה הפשיסטית-פונדמנטליסטית של בנימין נתניהו הבהיר לכל מי שעיניו בראשו את שטחי ההשמדה שהונחו לפתחה של הדמוקרטיה הישראלית הצעירה. המהפכה המשטרית, חוקים עוקפי בג"ץ, הסדרת העבריינות, החרבת עצמאות בית המשפט, פגיעה בעקרונות יסוד, המשך החלשת שומרי הסף, יוזמות לחקיקת אפרטהייד ומתן כוח עצום בידי מי שמבקשים לכונן כאן דמוקרטיה טוטליטארית אנטי ליברלית - כל אלה שרטטו את עמק הבכא של דורנו.
החברה האזרחית התארגנה מהר. תשתיות המחאה בבלפור היוו קרקע פורייה לצמיחה אורגנית רחבה של מחאה אוטנטית. ציבור אזרחי גדול התאושש מהטרגדיה הפוליטית ויצא אל הרחובות, אל מקומות העבודה ואל אתרי השיח הדיגיטלי. ציבור שלא המתין לנבחריו, שלא חיכה למפלגות הגוש, שלא המתין למסרים או לקריאות הגיוס.
הפרטה של שיח פוליטי היא חלק בלתי נפרד מהשינויים העמוקים הנובעים מהאבולוציה של מנגנוני ההשפעה ושל שיח רשתי בקוד פתוח. ההפרטה הזו מנוגדת לניסיון הכושל לריכוזיות מפלגתית, שליטה ובקרה מלאים על תכנים ואמצעי הפצה. ביסוד הפרטת המחאה עומדת ההכרה הדמוקרטית העמוקה, שנציגי ציבור ומפלגות הם כלי שרת בידי הציבור. הם אינם הסיבה אלא המסובב.
הכישלון האלקטורלי הביא לתמורה חיובית בהעברת המשקל אל אסיפת בעלי המניות עצמה. הציבור. מחאה בקוד פתוח מאפשרת לרבים מאוד להצטרף על בסיס של השתייכות ארגונית או מקצועית שאינה בהכרח מפלגתית או פוליטית.
עוד בדעות ופרשנויות
ניתוק המחאה ממוקד מפלגתי מהווה צעד חשוב והכרחי. הנכסיות הרעיונית והציבורית שהמחאה מייצרת ואוגרת תשרת את מי שיוכיח שיש ביכולתו לשרת את הערכים המגולמים ברצון הציבור. הנכסים התודעתיים ונכסי ההשפעה שייכים לרעיון ולא למפלגה. מדובר בתשתית ערכית שתעמיד את המפלגות במבחן המעשה המתמשך ולא רק בימים שלפני הבחירות. המחאה מצמיחה רעיונות, משתפת ציבור, מייצרת אהדה וגבולות גזרה וגם מעמידה את המנהיגות במבחני התאמה ומסוגלות. התרחבותה של המחאה מוכיחה, שהיעדרותם של ראשי המפלגות ממנהיגות אינה פוגעת במחאה.
שיקולי אגו, עיוורון פוליטי, ריכוזיות של בעלי עניין וחשיבה אישית צרה נדחקים מפניה של מחאה רעיונית הנלחמת על זהותה ונשמת אפה של מדינה הנמצאת על פי תהום. הפירמידה התהפכה וטוב שכך. לא מדובר באירוע נקודתי או זמני. זוהי חשיבה ארגונית מעודכנת שנובעת מאכזבה מתמשכת מהתפקוד המפלגתי-פוליטי.
יש למחאה תפקיד בהשבת הרוח של ציבור עצום שחש נבגד, מרומה, נאנס ונרמס. אבל, תפקידה העיקרי של המחאה הוא הנעת שינוי. השינוי הראשוני כבר נעשה באמצעות החזרת המושכות לידי הבוחרים. כעת יש להבטיח שהזעם המוצדק יופנה ליצירת תשתית פוליטית רחבה שתעגן את זכויות היסוד של הציבור ולא את זכויות ההישרדות של נציגיו.
במובנים רבים, ההשתייכות הרעיונית מקבלת קדימות על פני ההשתייכות המפלגתית. המצביעים מייצרים מכנה משותף רחב בהרבה מאלה שהצליחו לייצר מנהיגי המפלגות בינם לבין עצמם.
הקמתה של כחול לבן הגדולה הייתה נקודת מפנה חיובית ביצירת אלטרנטיבה שלטונית משמעותית בגוש השינוי. הצטרפות חלקים ממנה לממשלת נתניהו ופירוקה של האלטרנטיבה השלטונית המשמעותית ביותר של העשור האחרון תהיה לדיראון עולם. ספיחי האירוע הזה משבשים את יכולות המחנה עד היום. גם ההתייחסות לשותפות היהודית-ערבית, משל היתה פילגש בגבעה, משבשת את יכולות ההכרעה. רק העברת הכוח והשבתו לידי הציבור יכולים להניע תהליכים הכרחיים שהמפלגות עצמן מתקשות לממש. על הגירעון המנהיגותי יפצו גם הפעם, המשקיעים עצמם.
ליאור חורב הוא יועץ אסטרטגי ומומחה בינלאומי לתודעה