רבים תוהים בימים אלו בשאלת מניעיו של נתניהו לחולל את המהפכה המשפטית. הטענה הרווחת בקרב מבקריו היא שמטרתו העליונה היא לחלץ עצמו מהמשפט הפלילי התלוי ועומד נגדו. אלא שרבים מתקשים לראות כיצד הצעדים הפוליטיים המתרחשים עתה עשויים לקדם תוצאה זו - שהרי הקשר שבין הדברים אינו ברור ונגלה לעין.
כך לדוגמה, ישאל השואל: כיצד שינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, או ביטול עילת הסבירות, יביא להשפעה ישירה על תוצאות משפט המצוי בעיצומו, ומנוהל על ידי הרכב שופטים שהתמנה מזמן, ואף עשוי לידון בערכאת ערעור (ככל שכך יהיה) בפני הרכב שופטים המכהנים עתה? ובכן, הרי לכם תרחיש אפשרי שבו הדברים יבשילו לכדי מימוש מטרותיו של נתניהו לחלץ עצמו ממשפטו.
ראשית, יצירת כאוס. מלחמת גוג ומגוג של כולם בכולם, ובטורים גבוהים. מאבק שבו הממשלה ומערכת המשפט מצויים בהתנגדות חזיתית. על סף משבר חוקתי. כשהציבור חצוי והרוחות סוערות. תוהו ובוהו שלטוני, משפטי וחברתי שכזה, יחייב צעדים מרחיקי לכת, שהרי המציאות אינה ברת קיימא. על כך צפויים אפילו להסכים משפטנים בכירים נטולי אג'נדה. טובת המדינה מחייבת מידה בסיסית של אמון ושיתוף פעולה בין מערך הייעוץ המשפטי לבין הממשלה והעומד בראשה.
וכך, הכאוס שאליו חותר נתניהו, הקורם עור וגידים ומסלים מיום ליום מול עינינו, ייצר עבורו את הלגיטימציה למהלכים חריגים. אותה לגיטימציה שהוא כה זקוק לה. משיחסי האמון והשיח בין הדרג הפוליטי למשפטי יהפכו כה לעומתיים, על גבול הבלתי אפשריים, האינטרס הציבורי יוצג כזה שמשלם את המחיר. התפטרות או פיטורי היועצת יראו לפתע כסבירים. אולי אפילו מתבקשים. במיוחד כך, כשחברי ממשלה ידגישו חזור והדגש כי "אף ממשלה לא יכולה לתפקד עם יועץ משפטי עוין, המפגין חוסר אמון וחוסר שיתוף פעולה עימה".
בסופו של יום, גם בקרב מבקרי הממשלה ימצאו רבים שיסכימו שכך זה לא יכול להימשך. יש צורך אמיתי, אולי גם מוצדק, להחליף את היועץ המשפטי לממשלה. משעה שהיועצת המשפטית תפוטר או תתפטר, תתפנה הממשלה בראשותו של נתניהו למימוש הצעד הבא לביטול המשפט: מינוי יועץ משפטי חדש. אלא שהפעם, וכמי שנכווה בפושרים (עם מינויו של מנדלבליט ליועץ) נתניהו יוודא כי המינוי יופקד בידיו של גורם המסור ומחויב כל כולו למטרה שלשמה נבחר: סיום המשפט.
ואכן, עם כניסתו לתפקידו, יצהיר היועץ המשפטי לממשלה, כי נוכח "הכשלים", "התקלות", "מחדלי החקירה" הרבים בתיק נתניהו "עליהם אין חולק" (כך יטען), הוחלט על הקמתה של ועדת בדיקה בתוך הפרקליטות. ועדה זו תקבל את המנדט לבחון מחדש, "ללא משוא פנים" (כנטען) את התנהלות רשויות החקירה והתביעה בתיקי נתניהו. בדומה לתסריט שנכתב מראש, כעבור מספר שבועות ועדת הבדיקה תגיש את ממצאיה. עיקרם: בתיקי נתניהו נפלו פגמים קשים המצדיקים, אולי אף מחייבים, חזרה מאישום.
חשוב לדעת: לא מדובר במהלך דברים חסר תקדים. מהלך דומה, אף שארע בנסיבות שונות בתכלית, התקיים בעניינו של אריאל שרון ובכירים נוספים בפרשת "האי היווני" (שבו החליטה פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, על הגשת כתב אישום נגד אריאל שרון ואחרים בגין עבירת שוחד) . גם שם, וכעבור זמן קצר מעת מינויו (2004), הקים מזוז צוות בדיקה שמנה חמישה פרקליטים בכירים לבחון את התיק מחדש. עם קבלת הממצאים, הודיע היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, על החלטתו לסגור את התיק, בקובעו בין היתר: "חומר הראיות לוקה בחולשות בכל אחד מרכיבי העבירה, ואינו מתחבר גם לכדי מבנה כולל העומד על רגליו. הראיות בתיק זה אינן מביאות אותנו, אף בקירוב, לקיום האפשרות הסבירה להרשעה." (ויודגש- בעניין "האי היווני", ואולי בשונה לחלוטין מענייננו, מזוז לא פעל מתוך מניעים פוליטיים).
אכן, בעניינו של נתניהו לא מדובר בשלב החשדות אלא בתיק מתנהל שבו הוגש כתב אישום. ואולם, בהתחשב בשלב שבו מצוי המשפט, ועל-פי הוראות סעיף 84 לחוק סדר הדין הפלילי, תוצאת הכרזת התביעה על חזרה מאישום כאמור תהא זיכוי. הו אז, ומשעה שמטרתו תושג, יבקש נתניהו להחזיר עטרה ליושנה, יפעל לביטול או למצער למיתון צעדים להחלשת מערכת המשפט, ויבקש שוב לבסס את מעמדו כ"קול השפוי". כדמות האחראית. כמושיע.
אכן, במהלכים מחושבים אלו נתניהו לוקח סיכונים ניכרים. ישנן מהמורות לא מעטות בדרכו למימוש תוכניתו, ואפשר בהחלט שמלאכת המחשבת שהגה ושהינו פועל ללא לאות למימושה, תכשל ותקרוס.
אלא שמנקודת מבטו של נתניהו, אפשר שזוהי האפשרות היחידה לנסות ולשלוט בגורלו המשפטי, ולהציל עצמו מהאפשרות הממשית של מאסר ממושך (ולחילופין, להיות תלוי בחסדי נשיא המדינה ומוסד החנינה). עניין שעבורו, כך ניתן לשער, משול לחיים ומוות. להיות או לחדול.
דותן רוסו הוא ד"ר למשפטים, עורך דין, פרקליט בפרקליטות המדינה בעבר וכיום מרצה למשפט ופילוסופיה בקנדה.