על "איש הצללים" של נתניהו באפריקה - ואיך הביא להבשלת הנורמליזציה עם סודאן

זה היה הלחם. זה תמיד הלחם. גם בדיקטטורות, הרעב מוציא את ההמונים לרחוב. הרודן הסודני, עומאר חסן אל-בשיר, הבין זאת ב-19 בדצמבר 2018. יממה קודם לכן החליטה ממשלתו להעלות את מחירה של כיכר לחם מלירה סודנית אחת (המקבילה לשבע אגורות בישראל, ב"ר) לשלוש לירות. זו הייתה הפעם השלישית מתחילת השנה שמחיר הלחם עלה - וזה לא עבר בשקט. המחאה החלה בעיר גדריף שבמזרח המדינה. מאות תושבים שיצאו להפגין התעמתו עם כוחות המשטרה. שישה מפגינים נורו למוות, והרשויות הכריזו על מצב חירום בעיר. אבל המחאה לא עצרה שם. היא התפשטה במהירות מערבה, אל הבירה חרטום, ולערים נוספות ברחבי סודאן. בתוך זמן לא רב שינו ההפגנות צורה. ממחאה כלכלית על יוקר המחיה עברו המפגינים לקרוא להדחתו של בשיר, ששלט במדינה ביד ברזל 30 שנה. בשיר הגיב בכוח. כמה שבועות אחרי פרוץ המהומות הוא הכריז על מצב חירום בכל המדינה, פירק את הממשלה האזרחית והעביר את הסמכויות לידי הצבא ומנגנון המודיעין הכפופים לו. בצר לו, החליט הרודן הסודני לבצע מהלך נואש וחסר תקדים - לפנות לישראל.

קו הטלפון היה משובש. זו תופעה מוכרת בשיחות עם אפריקה - במיוחד אם דובר אחד יושב במשרד ראש הממשלה בירושלים והשני בארמון הנשיאות שבחרטום, בירת סודאן. שני הדוברים בשיחה שהתנהלה בתחילת ינואר 2019 לא היו בטוחים אם בן שיחם שומע אותם במדויק. האחד דיבר ערבית בלהג סודאני והשני בלהג פלסטיני-עזתי. מצד אחד, הרודן הסודני, עומאר חסן אל-בשיר, ומהצד השני שליחו של ראש הממשלה נתניהו לעולם הערבי ולאפריקה, האיש המכונה "מעוז". השיחה, שנראתה דמיונית בלבד זמן לא רב קודם, לא הייתה ארוכה. כמה דברי נימוסין, היכרות קצרה וסיכום על ערוץ קשר. "אני רוצה יחסים עם ישראל", אמר בשיר למעוז בשיחה. "אני מבקש שמהיום תדבר עם סלאח גוש". אם בשיר היה הרודן, גוש היה התליין. הוא היה היועץ לביטחון לאומי וראש המודיעין הכל-יכול בסודאן. גוש היה מי שארגן את המיליציות שביצעו חלק ממעשי הטבח בדרפור, ואף היה איש הקשר עבור אוסמה בן לאדן בממשלת סודאן בשנות ה-90. הוא לא היה הרוצח הראשון שבו נתקל מעוז, אך ללא ספק הוא היה הגרוע מכולם.

כמה חודשים קודם לכן עוד הקדיש מעוז את רוב זמנו לקליינטים אחרים - אנשי הזרוע הצבאית של חמאס בעזה. הוא נולד וגדל בדרום הארץ וחי שם עד היום. כשהתגייס לשירות הביטחון הכללי לפני כ-20 שנה כרכז, תפקידו הראשון היה לגייס ולהפעיל סוכנים בפזורה הבדואית שבנגב. הוא התקדם במהירות ונודע ביכולת משובחת לקרוא אנשים וסיטואציות ולדעת על איזה כפתורים ללחוץ כדי לגרום לאנשים לשתף עמו פעולה. כשמאיר בן שבת נכנס לתפקיד ראש מרחב דרום בשב"כ, הוא גייס אותו כראש המטה המבצעי שלו. כמה שנים לאחר מכן קידם אותו בן שבת להיות ראש חטיבת עזה. מעוז הפך לד"ר חמאס של קהילת המודיעין הישראלית, וקצת אחרי גיל 40 כבר היה אחראי על כל איסוף המודיעין והמבצעים ברצועה. הוא היה במסלול המהיר לצמרת הארגון. דבר לא הכין אותו לתפנית בעלילה שעמדה לשנות את מסלול חייו.

בשלהי 2017, אחרי שהממשלה אישרה את מינויו לראש המטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, התקשר מאיר בן שבת למעוז. "בוא למל"ל. יש כאן דברים מעניינים ואפשר להשפיע", הוא אמר לו. מעוז סירב בנימוס. הוא עוד לא מיצה את תפקידו החדש ועזיבה אל הלא-נודע במל"ל האפור נראתה לו כמו בחירה בין טירוף לחוסר אחריות. בן שבת לא התייאש. אחת לכמה שבועות הוא היה מתקשר, ואחרי חמישה חודשים של חיזור מעוז נשבר. בנימין נתניהו, ראש הממשלה, ביקש אישית מראש השב"כ, נדב ארגמן, להשאיל את מעוז למל"ל, ושבועיים לאחר מכן התייצב האיש לטופס טיולים במשרד ראש הממשלה. בן שבת בישר לו כי הוא רוצה שיקים את אגף המזרח התיכון במטה לביטחון לאומי, תוך שימת דגש מיוחד על הקשרים עם המודיעין המצרי בנושא עזה, ושישמש כשליח של נתניהו למדינות ערב. מקור במל"ל סיפר לי כי מעוז לא התלהב. "עוד פעם להתעסק עם העולם הערבי? תן לי משהו באירופה או באמריקה", הוא אמר לבן שבת. היועץ לביטחון לאומי חשב כמה שניות והשיב: "אתה יודע מה - קח גם את אפריקה".

קשה להפריז עד כמה הפנייה של אל-בשיר לישראל בינואר 2019 היתה דרמטית. סודאן אינה מוגדרת בחוק הישראלי כמדינת אויב, ואולם בין שתי המדינות קיימת עוינות רבת שנים והן אינן מקיימות ביניהן יחסים דיפלומטיים. במשך שנים רבות סודאן אירחה בשטחה מפקדים של חמאס, והייתה בעלת ברית צבאית ומדינית של איראן ושל חיזבאללה. האיראנים השתמשו בה כבסיס להברחות נשק לרצועת עזה, ואף הקימו סמוך לבירה חרטום מפעל ענק לייצור רקטות ארוכות טווח עבור החמאס והג'יהאד האסלאמי. בין 2008 ל-2014 בוצעו שורה של תקיפות אוויריות בשטח סודאן על שיירות נשק שעשו דרכן לרצועת עזה, על ספינת נשק איראנית שעגנה בפורט סודאן, ועל מפעל הרקטות סמוך לבירה חרטום. ממשלת סודאן ייחסה את כל התקיפות לישראל, אך בירושלים מעולם לא לקחו עליהן אחריות.

העוינות כלפי ישראל החלה עשרות שנים לפני כן. במהלך מלחמת העצמאות ב-1948 שלחה סודאן תגבורות לצבא מצרים. גם ב-1967, במלחמת ששת הימים, שלחו הסודנים כוחות לסייע לצבא המצרי במלחמתו נגד ישראל. מיד לאחר המלחמה התכנסה ועידת הליגה הערבית בסודאן וקיבלה את ההחלטה ההיסטורית הידועה לשמצה בשם "שלושת הלאווים של חרטום" - מדינות ערב לא יסכימו לשלום עם ישראל, לא ינהלו איתה משא ומתן עמה ולא יכירו בה. כבר מאותן שנים קבע החוק בסודאן כי ישראל היא המדינה היחידה בעולם שאליה אסור לאזרחים סודנים להיכנס. סודנים שנכנסו לישראל היו עלולים להישפט עם חזרתם ולקבל עונש מאסר ארוך. במשך עשרות שנים סודאן החרימה סחורות ישראליות ואסרה על כל מגע עם גורמים ישראליים.

בסוף 2014 הסתמנה תפנית ביחס לישראל. השילוב בין ההפצצות הישראליות (על פי פרסומים זרים, ב"ר) לבין לחץ מדיני כבד וסיוע כלכלי מערב הסעודית ואיחוד האמירויות, גרם לסודנים להתחיל ולצנן את יחסיהם עם איראן. בשלב הראשון הם גירשו את נספח התרבות האיראני בשגרירות בחרטום שנחשד כאיש מודיעין, וסגרו כמה מרכזי תרבות איראניים שפעלו במדינה ונחשדו בהפצת השיעה. כמה חודשים לאחר מכן הצטרפה סודאן לקואליציה שהקימה סעודיה למלחמה במורדים החות'ים בתימן, ואף שלחה כוחות צבא להצטרף ללחימה. בינואר 2016, לאחר ההתקפה על שגרירות ערב הסעודית בטהראן, ניתקו הסודנים לחלוטין את היחסים הדיפלומטיים עם איראן. המהלך הושלם.

במקביל להתנתקות מאיראן, החל בסודאן דיון ציבורי סוער לגבי נורמליזציה ביחסים עם ישראל. המטרה המרכזית הייתה לחמם את היחסים עם ארצות הברית ולהביא להסרת הסנקציות הכלכליות שמוטלות על המדינה. תומכי הנורמליזציה סברו כי הדרך לוושינגטון עוברת בירושלים. בישראל לא היו אדישים לקולות. משרד החוץ ולשכת ראש הממשלה פנו לממשל האמריקני ולכמה ממדינות האיחוד האירופי ועודדו אותן לשפר את יחסיהן עם סודאן. בכירים ישראלים אמרו לי אז כי הדגישו בפני האמריקנים והאירופאים שאסור להתעלם מהצעדים החיוביים מצד סודאן ולתגמל אותם בהתאם - לדוגמה, באמצעות מחיקת חלק מהחוב החיצוני העצום של סודאן, שעמד על קרוב ל-50 מיליארד דולר.

אחרי כמה כתבות שפרסמתי באותה עת בנושא היחסים בין ישראל לסודאן, יצרו איתי קשר כמה עיתונאים סודנים. עקבנו האחד אחרי השני בטוויטר והתחלנו להתכתב בהודעות פרטיות דרך האפליקציה. גם זה היה סימן לשינוי שהתרחש במדינה. הקשרים עם העיתונאים הסודנים התהדקו והפכו למערכת יחסים מקצועית קרובה. באוגוסט 2017 שלח לי אחד מעמיתַי הסודנים קישור לסרטון בערוץ היוטיוב של רשת הטלוויזיה הציבורית סודאניה 24. "אתה חייב לראות את זה", הוא כתב. נכנסתי לקישור וגיליתי שמדובר בריאיון עם השר לענייני השקעות זרות בממשלת סודאן, מובארק פאדל אל-מהדי, שבמהלכו הביע תמיכה בקשרים עם ישראל. "אין כל בעיה בנורמליזציה עם ישראל... הפלסטינים נרמלו את היחסים עם ישראל... אפילו תנועת החמאס מדברת עם ישראל", אמר אל-מהדי, שעמד אז בראש מפלגת האומה. במשך דקות ארוכות הוא מתח ביקורת חריפה על הפלסטינים ושיבח את הדמוקרטיה בישראל. זו הייתה רעידת אדמה. אל-מהדי חטף ביקורת רבה, אך גם זכה לתמיכה לא מבוטלת. הנשיא בשיר הביע אמנם התנגדות לדברים, אבל הטאבו נשבר. נורמליזציה עם ישראל כבר לא הייתה מילה גסה בפוליטיקה הסודנית.

כדי להבין את הרקע להסכם היחסים עם סודאן, צריך גם להכיר את מערכת היחסים של ישראל עם מדינה אחרת באפריקה - צ'אד. שלושה שבועות אחרי שמעוז הגיע למשרד ראש הממשלה, נחתה על שולחנו משימה ראשונה מנתניהו - לפתוח נתיב טיסה ישיר בין ישראל לאמריקה הלטינית מעל אפריקה. מסלול כזה יאפשר לקצר את זמן הטיסה בשלוש שעות לפחות. יש רק בעיה קטנה: כדי שזה יקרה, יש צורך להשיג אישור מעבר במרחב האווירי של צ'אד, סודאן ולוב; שלוש מדינות ערביות ומוסלמיות שלא מקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ושתיים מהן אף מתנהגות בפועל כמדינות אויב. כשלב ראשון, סומנה צ'אד כַּיעד בעל סיכויי ההצלחה הטובים ביותר, בעיקר בגלל שמדינת הענק שבמרכז אפריקה, בעלת הרוב המוסלמי, קיימה בעבר יחסים דיפלומטיים עם ישראל. בשנות ה-60 אף ביקר נשיא צ'אד, פרנסואה טומבלבי, בירושלים, אך ב-1972, תחת לחץ כבד של שליט לוב מועמר קדאפי, ניתקה צ'אד את היחסים. "לחדש יחסים הרבה יותר קל מלכונן יחסים מאפס", אמר לי מעוז בריאיון שקיימנו ביולי 2021 לאחר פרישתו משב"כ ומהמטה לביטחון לאומי.

שלוש פעמים בשנים האחרונות ניסתה ישראל לחדש את היחסים עם צ'אד. ב-2005 היה זה משרד החוץ שניסה ונכשל. כמה שנים לאחר מכן ניסה המוסד - ונכשל גם כן. ב-2016 טס מנכ"ל משרד החוץ, דורי גולד, לצ'אד ופגש את הנשיא אידריס דבי במעון הקיט שלו, בנווה מדבר מבודד בסהרה. בניגוד לציפיות, ביקורו של גולד לא הביא אז לחידוש היחסים עם צ'אד. כל צד הטיל את האחריות לכישלון על השני, והתוצאה הייתה נתק של שנתיים במגעים בין המדינות. מעוז החל לחפש ערוצי קשר להנהגה בצ'אד. הוא קיבל פניות מדיפלומטים לשעבר, מאנשי עסקים, ואפילו מרבנים שהציעו לתווך בין הצדדים.

האתגר העיקרי היה להחליט מי רציני ומי שרלטן. לבסוף, ביוני 2018, אחד המתווכים קישר בינו לבין היועץ לביטחון לאומי של צ'אד, הגנרל ג'ידי סאלח. מכאן הדרך הייתה קצרה אל איש הקשר החשוב באמת - הקולונל עבד אל-כרים דבי, בנו של נשיא צ'אד ומזכיר הממשלה שלו. דבי הצעיר, אז בן 27 בלבד, למד ארבע שנים באקדמיה הצבאית של ארצות הברית ושלט היטב באנגלית. בפגישה הראשונה עמו, שהתקיימה בחשאי באחת מבירות אירופה, הופתע מעוז לגלות כי הוא גם מכיר לא מעט מילים בעברית שאותן למד מחברים יהודים בארצות הברית. השלב הבא היה קשר טלפוני ישיר בין מעוז לנשיא אידריס דבי. לאחר מכן הגיע בנו של דבי לישראל כשהוא נושא איגרת מהנשיא ובה הצהרה על רצונו בחידוש היחסים. "רציתי לוודא שאנחנו לא מתבזים, והייתי צריך את האיגרת גם כדי לשכנע את משרד החוץ הישראלי ברצינות המהלך", סיפר לי היועץ לביטחון לאומי, מאיר בן שבת. בשלב הבא, אחרי הביקור וקבלת האיגרת, התקיימה שיחת טלפון בין נתניהו לבין נשיא צ'אד. מעוז סיפר לי כי נתניהו ודבי דיברו על אפשרות של חידוש היחסים ועל ביקור בישראל. בשלב מסוים הם אפילו עברו לדבר בצרפתית.

עד 1960 היתה צ'אד קולוניה צרפתית. אחרי שזכתה בעצמאות הפכה המדינה לדיקטטורה אפריקנית מושחתת. הנשיא דבי שלט בצ'אד מאז 1990, אז הדיח בהפיכה צבאית את חוסיין חברי. שנה לאחר מכן הוא מונה לנשיא, אבל רק ב-1996 התקיימו בחירות שבהן הוא ניצח. דבי נבחר לשתי קדנציות, וב-2006 שינה את החוקה כדי שיוכל לרוץ בבחירות גם בפעם השלישית. בבחירות שהתקיימו באותה שנה כבר עלו טענות קשות לגבי זיוף תוצאותיהן. בשלב זה החלה המדינה להידרדר אל שלטון יחיד. ב-2018 העביר דבי שינוי נוסף בחוקה. הוא ביטל את תפקיד ראש הממשלה, הפך את המשטר לנשיאותי, שהעניק לו סמכויות כמעט בלתי-מוגבלות, וקבע כי יוכל לכהן לפחות עד 2033. ארגון Freedom House מגדיר את צ'אד כמדינה שאינה חופשית. אנשי אופוזיציה, פעילי זכויות אדם ועיתונאים ביקורתיים זוכים להתנכלויות מצד השלטון, חלקם נעצרו או הועלמו. הנשיא דבי ניהל את המדינה כחצר ביזנטינית ומינה לתפקידים בממשלה את בני השבט שלו ואת בני משפחתו הגרעינית, כולל תריסר ילדיו. אשתו הרביעית, הינדה דבי, הייתה מזכירתו האישית והאישה החזקה ביותר בצ'אד. אחיה היה ראש לשכת הנשיא, ושלושה אחים אחרים היו שרים בממשלה.

ב-11 בנובמבר 2018 הגיע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לביקור בפריז. הסיבה הרשמית הייתה הטקס לציון 100 שנה לסיום מלחמת העולם הראשונה בהשתתפות עשרות מנהיגים מרחבי העולם. אבל הסיבה הפחות רשמית הייתה פגישה חשאית של נתניהו עם בנו של נשיא צ'אד שנועדה לסכם את ביקורו של אביו, אידריס דבי, בישראל. אלא שערב לפני הפגישה החשאית התחוללה דרמה ברצועת עזה, כשכוח מיוחד של צה"ל נחשף על ידי אנשי חמאס בחאן יונס. בקרב שהתחולל נהרג מפקד הכוח ושאר הלוחמים חולצו במבצע הרואי. חמאס הגיב בירי טילים, נתניהו קיצר את ביקורו ושב לישראל - והפגישה החשאית בוטלה.

העיסוק ביחסים עם צ'אד הוביל לקרבות יוקרה. במשרד החוץ ובמוסד לא אהבו את העיסוק של מעוז והמטה לביטחון לאומי בנושא. ראש המוסד, יוסי כהן, ומנכ"ל משרד החוץ באותה תקופה, יובל רותם, אמרו למאיר בן-שבת, ראש המל"ל, ולנתניהו כי הנשיא דבי לא רציני ושחבל על הזמן. "היינו כבר בסרט הזה. הוא כבר ברח לנו כמה פעמים", אמר אז רותם לפי מקור שהשתתף באחד הדיונים. בספטמבר 2018, בניסיון לגייס את משרד החוץ למהלך, ארגן בן שבת פגישה בין מנכ"ל משרד החוץ, יובל רותם, לשר החוץ של צ'אד בשולי העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק. אבל גם אחרי אותה פגישה נשאר רותם ספקן. הוא התנגד לביקור של נשיא צ'אד בישראל וטען כי אין טעם להזמין אותו לפני שהוא מצהיר בכתב על חידוש היחסים - ולא רק על רצון כללי. "אתם תכשילו את ראש הממשלה", הוא אמר לבן שבת. אבל היועץ לביטחון לאומי סמך על ההתרשמות האישית שלו משיחותיו עם הצ'אדים ועל תחושת הבטן של מעוז. לבסוף אימץ נתניהו את עמדת יועציו על פני זו של משרד החוץ. שבועיים אחרי הפגישה החשאית שהתבטלה בפריז, נשיא צ'אד נחת בישראל. "אנחנו רוצים להיכנס לעידן חדש של שיתוף פעולה וחידוש היחסים הדיפלומטיים", אמר דבי במסיבת העיתונאים עם נתניהו בירושלים. קצת פחות מחודשיים אחר כך, בינואר 2019, עליתי בשעת בוקר מוקדמת למטוס אל על בדרך לנג'מנה, בירת צ'אד, לביקור ראשון של ראש ממשלה ישראלי במדינה. ראש המוסד ומנכ"ל משרד החוץ, שעדיין חשבו ואולי קיוו שהביקור יסתיים בכישלון, לא הצטרפו לנסיעה.

כשהמטוס החל להנמיך לקראת נחיתה, הבנתי מדוע צ'אד זכתה לכינוי הלא מחמיא "הלב המת של אפריקה". מדבר הסהרה מכסה את רוב שטח המדינה, אין מוצא לים, ואגם צ'אד, שנחשב למקור המים המרכזי, התכווץ ב-90% מגודלו מאז סוף שנות ה-60 בגלל שינויי האקלים, הגידול באוכלוסייה והניהול הכושל של משאביו. האקלים הקשה, סופות החול, המחסור במים ונחילי הארבה מקשים על פיתוח חקלאות וגורמים לחוסר ביטחון תזונתי ולעוני מחפיר. יותר מ-80% מתושבי המדינה נמצאים מתחת לקו העוני הבינלאומי. נג'מנה הבירה, שנחשבת לאזור המפותח ביותר במדינה, נראית כמו גרסה מוזנחת מאוד של עזה. בשדה התעופה הבינלאומי הקטן אפשר לספור את הטיסות שנוחתות על אצבעות כף יד אחת. היעדים היחידים מחוץ לאפריקה הם פריז ואיסטנבול. למעט הכביש המוביל משדה התעופה לארמון הנשיאות ועוד שניים-שלושה צירים מרכזיים, רוב התנועה בעיר היא בדרכי עפר.

מיד עם הירידה מהמטוס הכה בי החום הכבד והיובש המדברי. לא רחוק ממני הבחנתי בשני מטוסי הרקולס של חיל האוויר הישראלי. הם הביאו עמם כלי רכב משוריינים ולא פחות מ-150 מאבטחים, חלקם מיחידה מיוחדת של השב"כ שאנשיה היו חמושים מכף רגל ועד ראש. אליהם הצטרפו עוד מאות חיילים של הכוחות המיוחדים של צ'אד שליוו את שיירתו של ראש הממשלה הישראלי. בדרך הקצרה משדה התעופה לארמון הנשיאות ניכרו העזובה והעוני בכל פינה. כששערי המתחם הנשיאותי נפתחו, נגלה לעינינו מחזה סוריאליסטי - מאחורי החומות הגבוהות היו גן פורח ומטופח, מזרקות מים ומבנה מרשים עם רצפת שיש ונברשות קריסטל. הניגוד החריף הזה בין רחובות הבירה לארמון הנשיאות ייצג את כל מה שהיינו צריכים לדעת על צ'אד.

כשנתניהו נחת בנג'מנה, ההסכם על חידוש היחסים בין שתי המדינות עדיין לא סוכם סופית. פחות משלושה חודשים לאחר מכן היו אמורות להתקיים בחירות בישראל. בכיר לשעבר במטה לביטחון לאומי סיפר לי כי במהלך הפגישה בארמון הנשיאות הבטיח דבי לנתניהו כי הוא יחדש את היחסים עם ישראל ויקדם אותם בלא כל קשר לתוצאות הבחירות בארץ ולזהות ראש הממשלה. מחוץ לחדר שבו ישבו נתניהו ודבי המשיכו יועצי ראש הממשלה לנהל משא ומתן עם בנו של הנשיא הצ'אדי ושר החוץ שלו על נוסח ההסכם. השעות עברו, ונתניהו החל לגלות סימני עצבנות, במיוחד לאור רצונם של אנשי השב"כ להמריא מנג'מנה חזרה ארצה לפני רדת החשיכה.

אבל גם כשהושג הסכם, החתימה התעכבה. כשהצדדים רצו להדפיס את הטיוטה הסופית ולהגיש לנתניהו ולדבי לאישור, הם גילו שאין במתחם הנשיאותי מדפסת תקינה. במשך יותר משעה התעכבה החתימה עד שהובאה למקום מדפסת מאחד ממשרדי הממשלה הסמוכים. לבסוף חתמו נתניהו ודבי על ההסכם. "אנחנו פורצים דרך לעולם המוסלמי", אמר נתניהו במסיבת העיתונאים אחרי החתימה, ומיהר לצאת לשדה התעופה בחזרה ארצה. מעוז אמר לי שדבריו של נתניהו היו מדויקים. לדבריו, חידוש היחסים עם צ'אד היווה פריצת דרך שהדהדה באפריקה ובעולם הערבי כולו. "במידה רבה, שם התחיל הכול", הוא אמר. בן שבת הסכים. "אידריס דבי היה הראשון", הוא אמר לי. "הוא הגיע לבד, בלי שהאמריקנים מעודדים אותו. הוא עשה את כל זה כשלא היה ברור אם הוא יוכל לשכנע את הציבור שלו בכדאיות המהלך. בדיעבד, צ'אד היתה המדינה הראשונה של הסכמי אברהם".

כשהנשיא דבי ביקר בישראל, בנובמבר 2018, סיפר לו נתניהו על רצונו לאפשר נתיב טיסה ישיר בין ישראל לאמריקה הלטינית דרך המרחב האווירי של צ'אד וסודאן. דבי הציע לקדם את העניין מול סודאן והטיל את המשימה על היועץ לביטחון לאומי שלו, הגנרל ג'ידי סאלח. כך נולדה שיחת הטלפון בתחילת ינואר 2019 בין מעוז לבין הרודן אל-בשיר - וכך נוצר הקשר של יועצי נתניהו עם ראש המודיעין הסודני, סלאח גוש. ראש הממשלה, שרצה לנצל את הטיסה לצ'אד כדי לבדוק עד כמה הסודנים רציניים, ביקש מאנשיו לנסות ולהשיג אישור מהממשלה בחרטום לחצות את המרחב האווירי הסודני בדרך חזרה ארצה מצ'אד. מעוז התקשר לגוש וביקש אישור מעבר. "תעברו", השיב לו גוש בלי לחשוב פעמיים. מעוז המופתע תהה אם ניתן יהיה לקבל אישור רשמי מרשויות התעופה. "לא צריך. טוסו גבוה ומהר", אמר לו גוש. "אין טילים?" שאל מעוז. "אין שום דבר. אל תדאג", אמר ראש המודיעין הסודני. כשמטוס אל על התקרב למרחב האווירי הסודני, קראו הטייסים למגדל הפיקוח בחרטום. הם הזדהו וביקשו אישור מעבר. איש לא ענה בצד השני. המטוס המשיך לישראל ללא הפרעה.

עומאר אל-בשיר, הרודן ששלט בסודאן מאז ההפיכה הצבאית שביצע ב-1989, היה אחד האנשים הידועים ביותר לשמצה בעולם. ב-2009 הוצא נגדו צו מעצר בינלאומי, לאחר שהואשם בבית הדין הבינלאומי בהאג באחריות לפשעים נגד האנושות ולפשעי מלחמה בחבל דארפור שבמערב סודאן, שבו רצחו כוחות סודניים מאות אלפי בני אדם. השופטים קבעו כי אל־בשיר, המנהיג המכהן הראשון שנגדו הוצא צו כזה, "חשוד באחריות להוראה מכוונת לתקוף חלקים גדולים של האוכלוסייה האזרחית בדארפור, ברצח, בהשמדה, באונס, בעינוי ובעקירה בכוח של מספר גדול של אזרחים ובביזת רכושם". שיחת הטלפון בין אל-בשיר לבין מעוז בתחילת ינואר 2019 והמגעים עם ראש המודיעין שלו לא הניבו התקדמות משמעותית. בכיר לשעבר במטה לביטחון לאומי אמר כי מעבר לסלידה מבשיר, היה ברור כי שלטונו מעורער, וכי הדחתו עשויה להיות רק עניין של זמן. בתוך שבועות לא רבים התבררה הערכה זו כנכונה.

בתחילת אפריל התחדשו ההפגנות ההמוניות נגד בשיר. הן הגיעו לשיא כשהמפגינים מילאו את הכיכר שמול מפקדת הצבא וקראו לגנרלים לסלק את הרודן. בתוך ימים ספורים עבר הצבא מהגנה על השלטון להגנה על המפגינים. ב-11 באפריל 2019 התרחשה ההפיכה. בשיר הודח - ומפקדי הצבא, בראשות הגנרל עבד אל-פתאח אל-בורהאן, נטלו את השלטון לידיהם. המפגינים, רובם צעירים, שלא חיפשו להחליף משטר צבאי אחד במשטר צבאי אחר, לא עזבו את הרחובות ודרשו כינון ממשלת מעבר אזרחית שתנהל את ענייני המדינה. במשך כמה חודשים נוהל משא ומתן בין הגנרלים לנציגי "כוחות החירות והשינוי". התוצאה הייתה הסכם לחלוקת הכוח הפוליטי במדינה בין הצבא לבין ממשלה אזרחית שתכלול נציגים של המפגינים, לתקופת מעבר של 39 חודשים, שבמהלכם יתקיים תהליך המעבר מדיקטטורה לדמוקרטיה.

אל תוך הדרמה הפוליטית הזו נכנסו עורך דין ישראלי-בריטי מירושלים בשם ניק קאופמן ודיפלומטית סודנית בשם נג'ווה גאדאהלדם. הם נפגשו במקרה שנה קודם לכן בטרקלין העסקים שבשדה התעופה של אדיס אבבה. קאופמן, שעבד 16 שנה כתובע בפרקליטות מחוז ירושלים, עזב כדי לעסוק בתחום שעניין אותו באמת - משפט פלילי בינלאומי. הוא נכנס לתחום הייחודי של הגנה על נאשמים בפשעי מלחמה בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. התחכום והחוצפה הישראלית - יחד עם דרכונו הבריטי - הפכו אותו לפרקליט מבוקש אצל לא מעט אנשים שהפכו למבוקשים בגין פשעי מלחמה, החל ממשפחת קדאפי בלוב, עבור באלכסנדר צבטקוביץ', שנחשד במעורבות בטבח סרברניצה שבבוסניה וזוּכּה, וכלה בסגן נשיא קונגו, ז'אן פייר במבה.

נג'ווה גאדאהלדם, מהנדסת מכונות שנולדה בסודאן והתמחתה באנרגיה מתחדשת, הפכה לאחת הדיפלומטיות המשפיעות והחזקות באפריקה. כשעבדה בסוכנות האו"ם לפיתוח תעשייתי בווינה, היא פגשה את נשיא אוגנדה, יווארי מוסוויני. בין השניים נוצר קליק מידי. הנשיא האוגנדי ביקש את עצתה בנוגע ליחסים המתוחים עם סודאן. היא הציעה את עזרתה בהעברת מסר מפייס לבשיר. מאמצי התיווך שלה בין השניים נשאו פרי. מאז היא הפכה ליועצת קרובה הן למוסוויני והן לבשיר. היא הייתה מעורבת בהשגת הסכם השלום בדרום סודאן, בגיבוש עסקה לשחרור חיילים סודנים שנחטפו על ידי ארגוני מורדים, ובשלב מסוים מוסוויני אף שקל למנות אותה לשרת החוץ שלו, אף שהיא כלל לא הייתה אזרחית אוגנדית.

כשגאדאהלדם נכנסה מתנשפת לטרקלין העסקים בשדה התעופה של אדיס אבבה, הציע לה קאופמן עזרה עם המזוודות ופינה לה את מקומו. במהרה התפתחה בין השניים שיחה ערה. היא סיפרה על קשריה בסודאן ובאוגנדה - והוא סיפר על לקוחותיו באפריקה שאותם הוא מייצג בהאג. הם נפרדו לא לפני שהחליפו כרטיסי ביקור. אחת לכמה שבועות הם היו משוחחים. קאופמן ביקש שוב ושוב שתסייע לו להגיע לסודאן ולפגוש את בשיר כדי להציע לייצג אותו בהאג, אלא שההפגנות שפרצו בסודאן הפכו זאת לבלתי אפשרי. הדחתו של בשיר כמה חודשים אחר כך חיזקה עוד יותר את מעמדה של גאדאהלדם, והיא הפכה ליועצת קרובה של השליט הזמני של סודאן, הגנרל בורהאן.

ב-2019, כשהשלטון בסודאן התחלף, הציע קאופמן להגיע לחרטום ולפגוש את בורהאן כדי לדבר איתו על האג. "נג'ווה השיבה בחיוב והציעה לי רעיון - להביא לבורהאן מכתב מראש הממשלה נתניהו", סיפר לי קאופמן. הוא העריך כי העיתוי, חודשיים לפני הבחירות בישראל, יגרום לכך שנתניהו יסכים לכל בקשה של הסודנים ולו רק כדי להציג הישג מדיני לבוחרים. קאופמן ידע בדיוק למי לפנות. כמה חודשים קודם לכן הוא הוזמן לפגישה במשרד ראש הממשלה אצל מעוז - שליחו של נתניהו לעולם הערבי ולאפריקה. מעוז רצה להיעזר בקשריו של קאופמן ביבשת השחורה, ובמיוחד בלוב. "הוא נתן לי רשימת קניות של מדינות שעניינו אותו", סיפר לי קאופמן. בדצמבר 2019 הוא נפגש שוב עם מעוז וסיפר לו על נג'ווה גאדאהלדם ועל הקשר הייחודי שלה לשליט הזמני של סודאן. מעוז התלהב, וכמה ימים לאחר מכן כבר תיאם לו קאופמן שיחה עם המתווכת הסודנית.

מעוז סיפר לי כי מהרגע הראשון נוצרה כימיה בינו לבין גאדאהלדם. היא הציעה לו להביא לה מכתב מנתניהו לבורהאן. מעוז הסכים והציע להיפגש באוגנדה. "לא, אני צריכה שתבוא לסודאן", היא השיבה. מעוז ניסה להסביר שמסיבות ביטחוניות הוא אינו יכול להגיע לסודאן, אך היא התעקשה. קאופמן הציע פתרון. הוא סיפר שהוא בכל מקרה רוצה לטוס לחרטום כדי לדון עם ראשי השלטון הזמני של סודאן על סוגיית אל-בשיר ובית הדין בהאג. על הדרך הוא יכול גם להעביר את המכתב מנתניהו. מעוז אהב את הרעיון, אבל הוסיף הערת אזהרה. "הוא אמר לי - אם אתה נוסע לחרטום, זה על חשבונך ועל אחריותך. אתה לא נוסע כנציג רשמי של מדינת ישראל, ואם יקרה לך משהו - לא נבוא להציל אותך", נזכר קאופמן.

ב-1 בינואר 2020 עלה קאופמן על טיסה לאדיס אבבה ומשם לחרטום כשבתיקו מכתב רשמי מנתניהו לבורהאן, ובו הצעה להיפגש ולדון על כינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לסודאן. בשדה התעופה חיכתה לו גאדאהלדם יחד עם אנשי המודיעין הסודני. הם לקחו אותו למלון "קורינתיה", שאת בנייתו מימן כמה שנים קודם לכן שליט לוב, מועמר קדאפי, כמחווה לרודן אל-בשיר. מאז קדאפי הודח והוצא להורג - ואל-בשיר הודח ונכנס למעצר. זה היה יום העצמאות של סודאן, ואנשי המודיעין הסודני שליוו את קאופמן לקחו אותו לסיור בעיר ולתצפית על הנילוס. כשחזרו למכונית הם גילו כי היא נפרצה ושכמה מחפציהם של המאבטחים הסודנים נגנבו. למרבה המזל, קאופמן לא השאיר את המכתב מנתניהו במכונית. כמה שעות אחר כך הוא ונג'ווה גאדאהלדם נפגשו עם השליט הזמני בורהאן. קאופמן העביר לו מכתב קצר בערבית מנתניהו, וכפי שסוכם קיבל מכתב תשובה ובו הבעת נכונות להיפגש. כששב ארצה, הוא מסר את המכתב למעוז.

מכאן המגעים לתיאום פגישה תפסו תאוצה. ב-6 בינואר הגיע מעוז לאנטבה שבאוגנדה, לפגישה חשאית עם גאדאהלדם ועם אחד מעוזריו הבכירים של בורהאן. מעוז הציג בפגישה מה סודאן יכולה להרוויח מהקשרים עם ישראל, והדגיש את האינטרסים המשותפים בין המדינות. הפגישה הייתה מוצלחת מאוד. תוך כדי הדיונים התקשר יועצו של בורהאן לחרטום וחיבר בין מעוז לבין השליט הזמני של סודאן. שיחת הטלפון הראשונה הייתה טובה גם כן. סוכם להתקדם לפסגת מנהיגים באוגנדה תחת חסותו של הנשיא מוסוויני. עבור הנשיא האוגנדי שתיווך במהלך, זה היה הישג דיפלומטי משמעותי ביותר. כשמעוז הגיע לשדה התעופה באנטבה לטיסה לישראל, חיכו לו שם ארבעה ארגזי אננס - מתנה ממוסוויני.

המוטיבציה המרכזית של בורהאן במהלך המפתיע הזה הייתה המשבר הכלכלי הקשה שבו נמצאה סודאן, אחרי שנים של סנקציות אמריקניות שהוטלו על משטרו של הרודן אל-בשיר. היעד שהציב בורהאן לעצמו היה הסרתה של סודאן מהרשימה השחורה של המדינות התומכות בטרור של משרד החוץ האמריקני. אחת הדרכים לעשות זאת הייתה לחמם את היחסים עם ישראל. נתניהו הסכים לסייע. שבוע לפני הפגישה באוגנדה ביקר נתניהו בוושינגטון לטקס הצגת תוכנית טראמפ. הוא נפגש עם שר החוץ האמריקני, מייק פומפאו, ועודד אותו להוציא את סודאן מרשימת הטרור. "הסודנים נעים בכיוון חדש וחיובי", אמר נתניהו לפומפאו. "בורהאן רוצה להוציא את ארצו מהבידוד". בעקבות הדברים ששמע מנתניהו, התקשר פומפאו לבורהאן יום לפני הפגישה באוגנדה והזמין אותו לוושינגטון. עבור השליט הזמני של סודאן, זו הייתה הוכחה כי המהלך ההיסטורי שהוא מתכוון לבצע למחרת הוא אכן הצעד הנכון.

מועד הפגישה באנטבה נקבע ל-3 בפברואר 2020. הרעיון היה שנתניהו יגיע בגלוי לביקור באוגנדה ובורהאן יגיע בחשאי, ולאחר שהפגישה תתקיים יוחלט אם תפורסם הודעה או שהפגישה תישאר סודית. מי שלא אהבו את המהלך היו אנשי המוסד, שהיו בקשרים עם גורמים במודיעין הסודני במהלך שנות שלטונו של אל-בשיר. כשאנשי המוסד עודכנו על המגעים לפגישה בין נתניהו לבין בורהאן, שיגר ראש המוסד, יוסי כהן, לנתניהו מכתב תלונה נגד מעוז שבו טען כי המהלך יפגע ביחסים עם סודאן. כהן אף נתן הנחיה לאנשיו שלא לשתף פעולה עם המהלך ולא להגיע לדיונים שהתקיימו בנושא במטה לביטחון לאומי.

עם זאת, כשנתניהו טס לאוגנדה - כהן כבר היה על המטוס. במשך חמישה ימים שהו מעוז וכמה מאנשי המטה לביטחון לאומי באוגנדה יחד עם נג'ווה גאדאהלדם ועם אנשיו של בורהאן כדי להכין את הפגישה. כמה ימים לפני יציאתו של נתניהו לאוגנדה, החלו הדלפות לגבי הזווית הסודנית של הביקור, אבל הצנזורה הצבאית הטילה איפול כבד ומנעה פרסומים בנושא בתקשורת. כמה שעות אחרי שנתניהו נחת באנטבה, החל מעטה החשאיות להתפוגג. זה התחיל בציוץ של עיתונאי סודאני על כך שבורהאן נמצא גם כן בדרכו לאוגנדה, והמשיך בהודעה שפורסמה לפני מהדורות החדשות של שמונה בערב, על הפגישה ההיסטורית בין ראש ממשלת ישראל לשליט הזמני של סודאן. "הוסכם להתחיל שיתוף פעולה שיוביל לנורמליזציה של היחסים בין שתי המדינות", נמסר בהודעה.

אלא שבשעות שלפני ההודעה החגיגית הדברים לא הלכו כל כך חלק. בשלב מסוים הפגישה בין נתניהו לבורהאן כמעט התפוצצה. השליט הזמני של סודאן אמר כי הוא רוצה להתקדם לכינון יחסים. "אין לי שום דבר נגד ישראל", הוא אמר לנתניהו. "תן לי להכשיר את הלבבות של העם. הסודנים לא שונאים את ישראל, ואני מאמין שאפשר יהיה להעביר את זה". עם זאת, הוא דרש שישראל תפעיל את השפעתה בבית הלבן כדי שממשל טראמפ יסיר את סודאן מרשימת המדינות שנותנות חסות לטרור ושהקהילה הבינלאומית תעניק לסודאן סיוע כלכלי. תוך כדי הפגישה רטן ראש המוסד, יוסי כהן, ואמר לנתניהו שהוא לא חושב שבורהאן רציני. "אנחנו לא יכולים להבטיח לך כלום בעניין האמריקני", אמר כהן לשליט הזמני של סודאן. בכיר לשעבר במטה לביטחון לאומי סיפר כי כהן המשיך לדבר אל בורהאן בצורה תוקפנית, עד שגאדאהלדם נאלצה להתערב ולדרוש מראש המוסד שיוריד את הטונים. האווירה הייתה מתוחה והיא רמזה למעוז שצריך לעשות משהו כדי שהפגישה לא תתפוצץ. מעוז ביקש את רשות הדיבור וניסה לרכך את בורהאן הכעוס. "אל תדאג - אנחנו נעשה מאמצים לעזור מול ארצות הברית", אמר לו. המשבר נבלם והאווירה השתפרה.

הפגישה בין בורהאן לנתניהו באוגנדה התקבלה בסודאן בתדהמה. ראש הממשלה האזרחית, עבדאללה חמדוק, מיהר לפרסם הודעה לתקשורת כי לא עודכן מראש על קיום הפגישה, וכי מדיניות החוץ היא בסמכות הממשלה האזרחית ולא בסמכות בורהאן. דובר הממשלה האזרחית הלך רחוק עוד יותר ואמר כי חמדוק מתכוון לבקש הבהרות מבורהאן לגבי הפסגה עם נתניהו. השליט הזמני של סודאן לא נבהל מהביקורת. הוא הודיע כי קיים את הפגישה כיוון שהדבר משרת את האינטרסים הסודניים. "בורהאן הוא אדם אמיץ בצורה בלתי-רגילה, שבאמת אכפת לו מהעם שלו", אמר לי בכיר ישראלי לשעבר שפגש את בורהאן כמה פעמים. לדבריו, בורהאן היה מוכן להתקדם לנורמליזציה, אך ההתנגדות של חמדוק והביקורת הפנימית מנעו זאת. לצד הביקורת הרבה נגד הפסגה עם נתניהו, המהלך חיזק את הכוחות בתוך סודאן שתמכו בנורמליזציה עם ישראל. אבל כבר אז, בפברואר 2020, הבינו נתניהו ויועציו כי כדי להגיע לפריצת דרך אמיתית יהיה צורך בעסקה משולשת שבה תיקח חלק גם ארצות הברית ושתכלול את הוצאתה של סודאן מרשימת הטרור. מכאן והלאה הפכה ישראל למתווכת בין ממשל טראמפ לבין הממשלה בחרטום.

באותו ערב של הפגישה בין בורהאן לנתניהו התראיינתי בתוכנית "היום שהיה" בערוץ 13. המגיש טל ברמן שאל אותי מה המשמעות של הפגישה באוגנדה, והשבתי כי מדובר בהישגו המדיני הגדול ביותר של נתניהו בעשור שהוא בשלטון. בפעם הראשונה כראש ממשלה הצליח נתניהו לקיים פגישה פומבית עם מנהיג של מדינה ערבית שעמה לא היו לישראל יחסים דיפלומטיים מעולם ושנחשבה למדינה עוינת ביותר. זו הייתה עבורו ההוכחה הראשונה להצלחת גישתו לקידום יחסים עם העולם הערבי לפני קידום שלום עם הפלסטינים. יועצי נתניהו מיהרו לקפוץ על הריאיון כמוצאי שלל רב, וכך מצאתי את עצמי למחרת מככב בקמפיין הבחירות של הליכוד ברשתות החברתיות. נתניהו לא נפגש איתי אפילו פעם אחת מאז 2010, ולפתע תומכיו ברשתות החברתיות העניקו לי חיבוק חם. אבל זה לא נמשך הרבה זמן. כעבור כמה ימים, כשמתחתי ביקורת על נתניהו, הביביסטים חזרו לתקוף אותי. או כמו שאחד מהם כתב לי אז בטוויטר: "למה לא אמרת אף מילה טובה על ההישג המדיני של נתניהו עם סודאן?" עבור יותר ויותר ישראלים, כך למדתי, העובדות הן המלצה בלבד.

הבחירות בישראל ומגפת הקורונה גרמו לכך שהשיחות בין ישראל לסודאן הורידו הילוך. מעוז המשיך בשיחות טלפון שבועיות עם בורהאן ועם יועציו ובהדרגתיות בנה עמם יחסי אמון קרובים. זה הוביל את הסודאנים לאשר, במרץ 2020, למטוסים של אל על, שפינו ישראלים מדרום אפריקה ומאמריקה הלטינית בשל מגפת הקורונה, לעבור במרחב האווירי שלהם. באפריל ביקר שר החוץ האמריקני, מייק פומפאו, בישראל. בכירים ישראלים סיפרו כי נתניהו שב ואמר לפומפאו באותו ביקור כי סודאן זו הזדמנות, ועודד אותו להיכנס לסוגיה בצורה פעילה יותר ולדבר ישירות לא רק עם ראש הממשלה חמדוק, אלא גם מול יו"ר מועצת הריבונות הזמנית, בורהאן. כמה ימים אחרי ביקורו בירושלים שוחח פומפאו עם בורהאן, שדיבר עם שר החוץ האמריקני על הנושא שהיה חשוב לו יותר מכול - הוצאת סודאן מהרשימה השחורה של ארצות הברית.

ההתקדמות מול הסודנים הייתה איטית אך עקבית. אלא שבתחילת מאי 2020 התרחשה טרגדיה ששוב איימה לטרוף את הקלפים. נג'ווה גאדאהלדם התקשרה למעוז וסיפרה כי אינה חשה בטוב ושהיא עומדת להתאשפז בבית החולים הצבאי שבחרטום. "זו כנראה הסוכרת", היא אמרה. אלא שבתוך כמה ימים התברר כי כמו כמה יועצים אחרים של בורהאן, גם היא נדבקה בקורונה. בניגוד אליהם, היא הייתה בקבוצת סיכון בגלל כמה מחלות רקע. מצבה הבריאותי הידרדר במהירות. נתניהו התקשר לבורהאן ואמר שישראל רוצה לסייע ולהציל את חייה של אדריכלית היחסים בין המדינות. לשכת ראש הממשלה גייסה למשימה את גל לוסקי, שב-2005 הקימה עמותה שמספקת סיוע הומניטרי ורפואי באזורים מוכי אסון ברחבי העולם. לוסקי ואנשיה פועלים במדינות רבות שאין להן קשרים דיפלומטיים עם ישראל, כמו סודאן.

על המטוס הפרטי שחכרה העמותה של לוסקי הועמסו עשרות ארגזים עם תרופות ואספקה רפואית. מעוז ושני רופאים ישראלים עלו גם הם על הטיסה. אלה היו ימי סגר בארץ, ונתב"ג היה משותק כמעט לחלוטין. הטיסה החריגה קפצה מיד באפליקציות המעקב אחרי טיסות, אך איש לא ידע מי נמצא על המטוס ומה מטרת הטיסה לחרטום. כשהמטוס נחת בחרטום יצאו מעוז והרופאים הישראלים אל בית החולים הצבאי. לבושים מכף רגל ועד ראש בחליפות הגנה מהידבקות בנגיף, הם נכנסו למחלקה שבה אושפזה גאדאהלדם. לרופאים המקומיים זה היה המפגש הראשון אי-פעם עם רופאים ישראלים. יחדיו הם עמדו סביב מיטתה וניסו לייצב את מצבה, כדי שאפשר יהיה לפנות אותה במטוס לטיפול בישראל, אך לשווא. הסטורציה של גאדאהלדם היתה ברמה שמחייבת הנשמה וחיבור למכשיר אקמו. טיסה לא באה בחשבון. הרופאים הישראלים השאירו לעמיתיהם הסודנים ציוד והנחיות להמשך הטיפול ויצאו חזרה לשדה התעופה. יממה אחרי שהמשלחת שבה לישראל הגיעה לירושלים הבשורה הקשה - נגיף הקורונה הכריע את אדריכלית היחסים בין ישראל לסודאן. אלא שדווקא האירוע הזה חיזק דרמטית את היחסים בין המדינות. "עבור בורהאן זה היה מסר שישראל לא מזניחה את בעלות הברית שלה. הוא אמר לנו אז - 'אני איתכם עד המוות'", נזכר מעוז.

היחסים עם סודאן המשיכו להיות מוקד מתיחות בין המוסד לבין המטה לביטחון לאומי, כששני הגופים התחרו ביניהם מי יביא לפריצת דרך. התוצאה הייתה תקריות דיפלומטיות שהעיבו על היחסים בין ישראל לסודאן. בכיר לשעבר במטה לביטחון לאומי מספר כי אחרי חידוש היחסים עם צ'אד, ביקר בישראל ראש המודיעין הצ'אדי. הוא סיפר כי כבר כמה שנים שלא היה לו קשר עם אף אחד במוסד, ואנשי המל"ל החליטו לעשות את החיבור. בשיחות בין אנשי המוסד לאנשי המודיעין של צ'אד עלתה הסוגייה הסודנית.

ראש המודיעין של צ'אד הציע לעזור וסיפר למקבילו יוסי כהן על בחור בשם מוחמד חמדאן דקלו, הידוע לשמצה בכינוי "חמיתי". לאחר הפלת הרודן אל-בשיר, מונה חמיתי לסגן יו"ר מועצת הריבונות הזמנית - מספר 2 של בורהאן. אבל בשנים קודם לכן הוא עמד בראש מיליציה אכזרית שביצעה מעשי טבח ואונס המוני בחבל דרפור. במהלך השנים השתלטה המיליציה של חמיתי על מכרות זהב ועסקים גדולים אחרים בסודאן, והוא הפך לאדם העשיר ביותר במדינה. בתיווך המודיעין הצ'אדי, נפגשו אנשי המוסד עם חמיתי. העיתון "אל-ערבי אל-ג'דיד", שמזוהה עם קטאר, דיווח כי בפגישה השתתף ראש המוסד, יוסי כהן, בעצמו. יו"ר מועצת הריבונות הזמנית של סודאן, הגנרל בורהאן, נדהם לשמוע על הפגישה בין סגנו לבין אנשי המוסד. בכיר לשעבר במטה לביטחון לאומי סיפר כי בורהאן הביע מורת רוח רבה על הפגישה ודרש לדעת אם ישראל חותרת תחתיו באמצעות סגנו. נדרשו מאמצים רבים כדי להרגיע את בורהאן ולהבהיר לו שהוא איש הקשר היחיד מבחינת ראש ממשלת ישראל.

השיחות בין ארצות הברית לסודאן על הוצאת המדינה מרשימת הטרור התקדמו באותם חודשים בעצלתיים, אלא שאז הגיעה ההודעה ב-13 באוגוסט 2020 על הסכם הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות. בדינמיקה החדשה שנוצרה, חיפש ממשל טראמפ עוד מדינות שיצטרפו למה שזכה לשם הסכמי אברהם. בכירים ישראלים ואמריקנים סיפרו כי בישראל כיוונו אז את הבית הלבן לעבר סודאן. ישראל הציעה למזג בין ערוץ השיחות של ארצות הברית וסודאן על רשימת הטרור, לבין ערוץ השיחות של ישראל וסודאן על הנורמליזציה. ממשל טראמפ קיבל אז עצה דומה לגבי סודאן גם מאיחוד האמירויות. בניגוד להסכמים של ישראל עם איחוד האמירויות ובחריין שאליהם דחף הבית הלבן, במקרה הזה ישראל היא זו שדחפה את ארצות הברית וסודאן זו לזרועותיה של זו. היחסים הקרובים עם הבית הלבן במהלך כהונת דונלד טראמפ והאמון שנוצר בין ירושלים לחרטום אפשרו לישראל לקחת את המשא ומתן המדשדש בין ארצות הברית לסודאן ולהעלות אותו על מסלול שהוביל להסכם שלושה חודשים לאחר מכן.

כששר החוץ האמריקני פומפאו ביקר בישראל בסוף אוגוסט 2020, סודאן הייתה במקום גבוה בסדר היום של שיחותיו עם נתניהו. שר החוץ האמריקני, שלא היה מעורב בצורה משמעותית בהסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין, רצה לנסות ולהביא הישג מדיני משלו. הבית הלבן ולשכת ראש הממשלה כיוונו אותו לסודאן. הישראלים השתמשו בקשריהם עם הסודנים כדי לארגן לפומפאו טיסה ישירה מנתב"ג לחרטום. לפני שהמריאו לסודאן, קיבלו יועציו של פומפאו תדרוך מפורט מיועציו של נתניהו, שאף כלל עצות כיצד לנהל את השיחות עם המנהיגים הסודנים. שר החוץ האמריקני נפגש בחרטום עם בורהאן, שהיה להוט להתקדם הן בנושא רשימת הטרור והן בנושא הנורמליזציה עם ישראל. אך הוא הדגיש בפני פומפאו שכדי שזה יקרה, עליו לקבל אור ירוק מראש הממשלה חמדוק. כשפומפאו פגש את חמדוק מיד לאחר מכן הוא הציע לו עסקה - הוצאת סודאן מרשימת הטרור של ממשלת ארצות הברית, חבילת סיוע כלכלית אמריקנית - ונורמליזציה עם ישראל. פומפאו לחץ למהלך בזק. הוא אמר לחמדוק כי הנשיא טראמפ מוכן לממש את העסקה באופן מידי. בכירים אמריקנים סיפרו לי כי הוא אף הציע לו להתקשר מתוך הפגישה לנשיא טראמפ ולראש הממשלה נתניהו כדי לסגור את העסקה על המקום. פומפאו היה אגרסיבי מדי והבהיל את ראש הממשלה הסודני. חמדוק היסס, ולבסוף אמר לפומפאו כי הוא עדיין לא מרגיש מוכן למהלך כזה.

במקביל לביקורו של פומפאו בסודאן יצאה משלחת ישראלית-אמריקנית משותפת לאבו דאבי לביקור ראשון מאז ההכרזה על הסכם הנורמליזציה. על המטוס היה יועצו הבכיר של הנשיא טראמפ, ג'ארד קושנר, שרצה לנצל את החודשים עד הבחירות בנובמבר כדי לקצור עוד הישגים עבור טראמפ. אריה לייטסטון, שהיה עוזרו של שגריר ארצות הברית בישראל באותה עת ורצה לקדם את הנושא הסודני, הציע לקושנר לשלב את איחוד האמירויות במאמצים להשיג הסכם עם סודאן. שעה קלה לאחר מכן, בפגישה עם היועץ לביטחון לאומי של איחוד האמירויות, שייח' טחנון בן זאיד, קושנר הציע להזמין את בורהאן לאבו דאבי ולקיים משא ומתן מואץ על פתרון המחלוקות בין ארצות הברית לסודאן. האמירתים התלהבו מהרעיון ואף הסכימו לסייע בשיחות עצמן. קושנר הטיל על הגנרל מיגל קוריאה, מהמועצה לביטחון לאומי בבית הלבן, להוביל את השיחות עם סודאן. כאן החלו הבעיות.

ישראל הציעה להשתתף גם כן בשיחות כדי לסייע, אבל קוריאה רצה להתקדם לבד. ב-21 בספטמבר הוא נפגש באבו דאבי עם בורהאן ועם שר המשפטים הסודני. בתוך זמן לא רב השיחות התפוצצו. בכירים ישראלים ואמריקנים אמרו לי כי סיבה אחת לפיצוץ הייתה הפער בין היקף חבילת הסיוע הכלכלי שארצות הברית הייתה מוכנה לתת לבין הציפיות הגבוהות של הסודנים. סיבה אחרת הייתה הפערים התרבותיים בין הצדדים וקשיי שפה, שגרמו לכך שהנושאים ונותנים התעמתו - והשיחות הגיעו למבוי סתום. בורהאן רתח. מעוז התקשר למנהיג הסודני וניסה להרגיע אותו. הוא ארגן שיחת ועידה משולשת עם הגנרל קוריאה כדי ליישר את ההדורים - אבל גם השיחה הזו התפוצצה.

בלית ברירה נאלצו בישראל לדבר עם קושנר ואנשיו ולבקש מהם לטפל בעניין. ההחלטה הייתה להכניס את לייטסטון החביב ובעל הכישורים הפוליטיים המפותחים למשא ומתן עם הסודנים כדי לרכך מעט את הגנרל הקשוח קוריאה.

אחרי שהשיחות קרסו, הישראלים והאמירתים ניסו לגשר על הפערים, להרגיע את הכעס והתסכול ולהחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן. בכירים ישראלים אמרו כי ישראל ואיחוד האמירויות הבהירו לסודנים כי עליהם לקחת את ההצעה האמריקנית גם אם היא אינה כוללת את כל מה שקיוו, וזאת כיוון שלאחר הבחירות בארצות הברית הם יקבלו הצעה גרועה יותר, אם בכלל. במקביל, ישראל ואיחוד האמירויות ביקשו מהבית הלבן להמתיק את העסקה עבור הסודנים ככל האפשר.

חודש אחרי כישלון השיחות באבו דאבי, טסו הישראלים והאמריקנים פעם נוספת יחד למפרץ. הפעם למנאמה, בירת בחריין, כדי לחתום על ההסכם לכינון יחסים דיפלומטיים. בין הפגישות עלה שוב הנושא הסודני. מעוז ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, רונן פרץ, הציעו לקבוע מפגש משא ומתן מכריע בחרטום מיד אחרי סיום הביקור בבחריין. פרץ ומעוז אף הציעו לחכור מטוס על חשבונה של ממשלת ישראל. הגנרל קוריאה לא כל כך אהב את ההצטרפות של יועצי נתניהו לנסיעה, אך כיוון שזה היה הטרמפ שלו לחרטום, לא הייתה לו ברירה. ב-21 באוקטובר המריאו מעוז ופרץ יחד עם קוריאה ולייטסטון לסודאן בתקווה לחזור משם עם הסכם. כשהגיעו לארמון הנשיאות בחרטום, ישבו מעוז ופרץ עם הנשיא בורהאן בעוד שהצוות האמריקני ניהל משא ומתן בחדר סמוך עם שר המשפטים הסודני. בכיר ישראלי סיפר לי כי אחרי כמה שעות המשא ומתן שוב היה על סף פיצוץ - בעיקר סביב השאלה מה יקרה קודם.

הסודנים רצו שארצות הברית תודיע קודם כל על הוצאתם מרשימת הטרור. האמריקנים דרשו כי סודאן תודיע קודם על נורמליזציה עם ישראל - או לפחות במקביל להודעה אמריקנית על ההסרה מהרשימה. בסופו של דבר, האמריקנים הסכימו לבקשה הסודנית. מחלוקת אחרת הייתה על גובה הסיוע הכלכלי וכמויות אספקת החיטה שסודאן תקבל מארצות הברית כחלק מן ההסכם וכן על הניסוח של ההסכם בין הצדדים - האם ישתמשו במילה שלום, פיוס או נורמליזציה. "אתה עושה כאן היסטוריה", אמר מעוז לבורהאן. "עזוב את הוויכוח על כמה מיליוני דולרים או על מילה כזו או אחרת". בורהאן השתכנע. הוא קרא לראש הממשלה חמדוק להצטרף ועבר עמו על פרטי ההסכם. חמדוק נתן גם הוא אור ירוק. יומיים לאחר מכן, בשיחת טלפון עם נתניהו ועם מנהיגי סודאן, הודיע הנשיא האמריקני דונלד טראמפ על ההסכם. "ביבי, אתה חושב שג'ו הישנוני היה מביא לך דיל כזה?" שאל טראמפ אל מול מצלמות הטלוויזיה. הנשיא קיווה לקבל הודעת תמיכה מראש ממשלת ישראל בשידור חי, לקראת הבחירות לנשיאות שעמדו להתקיים בארצות הברית שבועיים לאחר מכן. נתניהו שהיה על קו הטלפון, התחמק. טראמפ התקשה להסתיר את אכזבתו. הוא לא שכח זאת לנתניהו.

הסודנים היו האמיצים ביותר מכל ארבע המדינות שנרמלו יחסים עם ישראל בין אוגוסט לדצמבר 2020. הם עשו מהפך דרמטי של מעבר מעוינות ולחימה לתנועה לעבר פיוס ושלום. חיילים סודנים נלחמו בחיילים ישראלים בשתי מלחמות לפחות. ישראל הרגה אזרחים סודנים בהפצצות מן האוויר שבוצעו, לפי פרסומים זרים, על אדמת סודאן - ואף בבירה חרטום. בורהאן וחמדוק הלכו למהלך הזה כשהם עומדים בראש ממשלה זמנית ושברירית, שמנסה לבנות מחדש מדינה שנמצאת על סף פשיטת רגל, וזאת אחרי עשרות שנים של דיקטטורה רצחנית. מצד שני, הסודנים הרוויחו לא מעט מהנורמליזציה עם ישראל. הם יצאו מרשימת הטרור של הממשל האמריקני, הסנקציות הבינלאומיות עליהם הוסרו, רוב התביעות נגדם בארצות הברית נגנזו, והם קיבלו חבילת סיוע של 700 מיליון דולר לצד אספקת חירום של מזון ודלק.

למרות זאת, בשעת כתיבת שורות אלה, מהלך הנורמליזציה בין ישראל לסודאן לא הושלם. המדינות עדיין לא חתמו על הסכם לכינון יחסים דיפלומטיים, והיחסים בין המדינות מדשדשים. חילופי הממשלה בישראל גם הם יצרו קשיים ביחסים, בין השאר בשל פרישתו של מעוז, שהיה שחקן קריטי בקשרים עם חרטום. אחרי עזיבתו, העניין בסודאן במערכת המדינית-ביטחונית הישראלית פחת. בנוסף לכך, ההפיכה הצבאית בסודאן באוקטובר 2021 הכניסה את המדינה למערבולת חדשה של חוסר יציבות פוליטית ומאבק שליטה בין הפלג הצבאי לפלג האזרחי בממשלת המעבר, ולמעשה הקפיאה את תהליך הנורמליזציה. סודאן אינה אטרקטיבית כמו איחוד האמירויות או בחריין, אבל היא זקוקה מאוד לישראל.

דווקא בסודאן יכולה ישראל למלא תפקיד ייחודי בחקלאות, ברפואה ובמים, ולצד מימוש אינטרסים מדיניים, גם להגשים את הערך היהודי של תיקון עולם שיש לקוות שגם הוא קיים במערכת השיקולים של מקבלי ההחלטות בישראל.