בית הספר עמק החולה פתח היום (ראשון) את שעריו, אחרי סוף השבוע במהלכו נהרגו שלושה מתלמידיו - אורי מלול, דניאל פורת ואריאל שטרן. מנהלת בית הספר, עדנה בז, סיפרה על היום הקשה שעובר על התלמידים ועל צוות בית הספר כאחד. "בזמן הזה אנחנו מעדיפים להיות קודם כל בני אדם, לפני שאנחנו מחנכים ומקצועיים", אמרה. "אנחנו יושבים עם הנוער, אנחנו בוכים איתם, אנחנו פשוט איתם. יום קשה".
מנהלת בית הספר סיפרה כי במהלך היום, תלמידי בית הספר בעיקר מעלים זיכרונות מהימים עם חבריהם לספסל הלימודים. "הרבה מאוד ימים של ביחד. הם בעיקר מבכים את ההלם שנכנסו אליו, לא אומרים הרבה". לא כל התלמידים הגיעו ליום הלימודים, וצוות בית הספר מנצל את היום למעגלי שיח עם התלמידים שכן הגיעו. "יש לנו הרבה עבודה, אנחנו דואגים גם למי שלא מגיע", הוסיפה בז.
עוד בוואלה!
היא שיבחה את צוות בית הספר, "מהרגע הראשון הוא נוכח רגשית עם הילדים ועם המשפחות, במסות גדולות מאוד של אנשי צוות". בז ציינה, "אנחנו עטופים, אנחנו לא לבד. יש לנו את המועצה האזורית גליל עליון, את משרד החינוך, את המערך הפסיכולוגי. אנחנו לא לבד, אנחנו מתמודדים ואנחנו יודעים שהדרך עוד ארוכה".
משפחותיהם של אורי, דניאל ואריאל בני ה-16 מכפר בלום, מתאבלות על יקיריהם שנהרגו בתאונת הדרכים. "זה לא נתפס שזה אשכרה אורי שלנו, שנהרג שתי דקות מהבית. זה הזוי", אמרה רומי, אחותו של אורי מלול. היא סיפרה כי השלושה הלכו לאכול בקריית שמונה, ככל הנראה אחרי מסיבת יומולדת שנכחו בה. "זה כביש שאנחנו נוסעים בו יום-יום, אני נוסעת בו לפחות 7-6 פעמים ביום וגם אורי. הכביש נורא מסוכן, הוא כנראה פשוט איבד שליטה", אמרה.
רומי ראתה את אחיה בפעם האחרונה ביום חמישי בערב, שעות לפני התאונה הקטלנית. "הוא הכין איתנו סלט וישב איתנו בסלון, סיפר לנו על העבודה. כשהוא יצא שאלתי אותו לאן הוא הולך, אז הוא אמר לי ליומולדת. הם כנראה היו רעבים אחרי היומולדת אז נסעו לקריית שמונה, ובחזרה זה קרה להם".
אורי מלול, לדברי אחותו, היה "לב אחד גדול. ילד מדהים, כריזמטי. כולם תמיד הלכו אחריו, הקשיבו לו. היה ילד חרוץ ברמות. הערצתי אותו על החריצות הזו. היה קם בשש בבוקר, הולך לעבוד, חוזר בשש בערב, מגשים את החלומות שלו. ילד מדהים".
גם אסף שטרן, אביו של אריאל שטרן, סיפר על הכביש המסוכן בו אירעה התאונה. "אנחנו בצפון פה, בפריפריה: סדרו לנו את הכבישים האלה", קרא. "תשקיעו בהם. אלו כבישים מסוכנים, הדו-נתיבים האלה. החיים שלנו לא שווים פחות מבמרכז".
הוא סיפר על מות בנו בכאב, "זה לא מסוג הדברים שאתה מתכונן אליהם. זה לא שאתה יודע או יכול להיערך אליהם. זה פשוט נופל עליך. כל מה שאני יכול זה לאסוף את עצמי, את המשפחה שלי ולהמשיך הלאה - לחיות כל יום איתו בלב, בראש, בתמונות בזיכרון. הוא פה, הוא לא ילך, עד יום מותי אני אשא אותו איתי. לצערי הוא בא אלינו לתקופה קצרה, הוא עוד לא היה בן 17".
אסף סיפר כי בנו ושני חבריו שנהרגו בתאונת הדרכים "היו דבוקים מאז שנולדו בקיבוץ, היו אחד בשביל השני כל הזמן. הם היו ממש אחים. השאירו שלוש משפחות מפורקות". הוא קרא לצעירים, "תהיו מאוד שקולים, מאוד זהירים. תמיד ניסיתי להנחיל את זה לאריאל. שינהגו בזהירות, שלא ימהרו, שלא ישתו וינהגו כמובן". הוא המשיך, "אם נצליח להציל עוד משפחות זה אולי הייעוד שלנו. שיחשבו על אבא ואמא, שיחשבו על החברים. יש פה המון צעירים, הם כואבים. זה תופס אותם כל כך קרוב. הלוואי וכל אחד ילמד לקח מזה".
דניאל, אורי ואריאל נהרגו בתאונת דרכים באצבע הגליל. בתאונה נפצעו שני בני אדם נוספים, בני 35 ו-43. ככל הנראה רכביהם של הנערים והרכב הנוסף התנגשו חזיתית לאחר שאחד מהם סטה מסיבה לא ברורה לנתיב הנגדי.