תחת גשם זלעפות, חמושים בדגלי ישראל ומטריות, עשרות אלפי אזרחים יצאו אתמול להפגין בתל אביב נגד הרפורמה להחלשת מערכת המשפט. גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, ערבים ויהודים, חילוניים וכן גם דתיים, היפסטרים תל אביבים ורמט"כלים וקצינים לשעבר. מלבד חרדים, היה שם כמעט הכול מהכול. גם פוליטיקאים: אנשי המחנה הממלכתי בני גנץ וגדי איזנקוט, יו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי, פעילים של מרצ וחברי כנסת של יש עתיד. אפילו יו"ר רע"ם מנסור עבאס היה שם בהופעת אורח חריגה. ציפי לבני נאמה על הבמה, זהבה גלאון ובוגי יעלון התרוצצו בין עמדות התקשורת. אהוד ברק קפץ אחרי סיבוב בטלוויזיה. כל ראשי מחנה המרכז-שמאל לדורותיהם היו שם, חוץ מאחד, שבלט בהיעדרו: יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, שמחזיק. לפחות רשמית, בתואר המנהיג הנוכחי שלו.
לא ברור איך ללפיד לא היה FOMO, או בעברית: חרדת החמצה, ואיך יכול היה לשבת בבית בזמן שכל השבט שלו מתכנס יחדיו לאירוע כה גדול, מרחק חצי שעה בלבד מביתו ברמת אביב. כמו בסוף השבוע שעבר, כשהמריא לחופשה בפריז שעות ספורות בלבד אחרי ששר המשפטים יריב לוין הציג את התוכניות שלו, גם הפעם ההיעדרות של לפיד זעקה לשמים. במיוחד כי הוא עצמו הצהיר בתחילת השבוע כי יצטרף למחאה הקרובה, ש"נילחם ברחובות" ושמדובר ב"מלחמה על הבית". המסר עבד. האנשים שלו התייצבו בהמוניהם כדי לזעוק את חרדתם ומחאתם על השינויים הקיצוניים והחפוזים שהממשלה החדשה מקדמת, למרות הגשם והקור והחסימות והפקקים. לוחמי שלטון החוק והדמוקרטיה הגיעו, אבל מי שלכאורה אמור להיות המפקד שלהם - העדיף להישאר בבית.
עוד בוואלה!
מאחורי ההיעדרות שלו יש כמובן הרבה פוליטיקה ואגו. ביום שני לפיד כינס את ראשי מפלגות האופוזיציה, ללא חד"ש-תע"ל שמוחרמים, והציע להם להתארגן להפגנה משותפת, במקביל או כחלק מהמחאה האזרחית שכבר החלה בתל אביב במוצאי השבת קודם לכן. זה לא עבר ממש חלק. יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן הסתייג מהפגנות בשיתוף פעולה עם "שמאלנים ודגלי פלסטין", והישיבה הסתיימה ללא הודעה או הצהרה משותפת. שעה אחר כך, ארגוני המחאה בהבימה הודיעו על הפגנה נוספת, והבהירו שפוליטיקאים מוזמנים להגיע - אבל כאחד האדם, מבלי לנאום או לקחת חלק רשמי על הבמה, כדי לא לצבוע את המחאה בצבע פוליטי עז.
ביום רביעי, לפיד התראיין בחדשות 13 וסיפר שהוא - וגנץ - סיכמו ביחד שלא יגיעו להפגנה. ובכן, בין אם היה סיכום או לא, גנץ לא עמד בו. למחרת הוא אישר פומבית את הגעתו להבימה ועקץ את שותפו לשעבר לקוקפיט, בפעם השנייה תוך שבועיים: כשראש האופוזיציה נפש בפריז, גנץ מילא את הוואקום במהרה כששיגר לראש הממשלה בנימין נתניהו הצעה להקמת צוות משותף שיגבש הסכמות על הרפורמה המשפטית. ובזמן שלפיד שיחק משחקי כוח עם ראשי המחאה בהבימה, גנץ חטף לו את הבעלות על ההפגנה. בלי לנאום. עם מגפון, דגל ישראל וחילי טרופר, הוא הסתובב בין ההמונים הנלהבים כחתן ביום חגו, תפס את הצלמים ואת זמן המסך, והפך את ההיעדרות של לפיד לכל כך נוכחת.
גם ח"כ איזנקוט, בהפגנתו הראשונה בחיים, היה כוכב הערב. איזנקוט, שכבר בסוף נובמבר קרא "להוציא מיליון איש לרחובות" בתגובה לצעדים המתוכננים של ממשלת נתניהו, קיבל את המשבצת היוקרתית בסוף "אופירה וברקוביץ'" ביום שיש וקרא להתייצב בהפגנה עם אלפי דגלי ישראל. בלי פמליה מפונפנת של מאבטחים כמו גנץ, רק עם בנו ושני יועצים, הרמטכ"ל לשעבר עשה טירונות מזורזת בהפגנות, חרש את הכיכר לאורכה ורוחבה ופילס בגשם בין ההמונים והמטריות. הוא לא נשא דברים חוצבי להבות, רק פגש את המפגינים בגובה העיניים ועמד ביניהם ולצדם בזמן הנאומים והשירים. אבל בעצם נוכחותו האיר את פניו של כל מי שנקרה בדרכו. "אין לנו אופציה להיות מיואשים. אין מילה כזו בלקסיקון", הוא חזר ואמר לבאי הדרך המזדמנים שביקשו ללחוץ יד או להצטלם בסלפי למזכרת.
המחנה הדמוקרטי-ליברלי, שיצא להפגין אתמול בהמוניו, מובס ומבוהל משינויי המשטר המסתמנים, ומשווע למנהיגים שיילחמו איתו ועבורו. לפיד מלכתחילה עומד בראש אופוזיציה מסוכסכת ומפולגת, עם יכולת מוגבלת עד אפסית לעצור או להשפיע על מהלכי הממשלה בכנסת, שנהנים מרוב קואליציוני גורף של 64 מנדטים. לכן, חזית ההתנגדות לממשלה תעבור ברחובות, ולזירה הציבורית והתודעתית. ההחלטה של לפיד להיעדר מההפגנה משדרת ניתוק מהחרדה הקולקטיבית של הבייס שלו, וכמו הנסיעה לפריז, עלולה לצרוב אותו בתודעה כמי שאינו מבין את גודל המאורע. ובחלל שנוצר - ייכנסו אחרים.