מדינת ישראל ידעה כבר הרבה רגעים חסרי תקדים בחסות המשבר הפוליטי החמור בתולדותיו. כאלה שאחריהם אומרים "כזה עוד לא ראינו". בפעם הראשונה בהיסטוריה, ראש ממשלה מכהן הואשם בפלילים חמורים, והתייצב מוקף בחברי מפלגתו בבית המשפט כדי לתקוף את מערכת המשפט. בהובלתו, נרשמה הכהונה הקצרה ביותר אי פעם בדברי הכנסת, כשחברי הכנסת ב-21 פיזרו את עצמם מרצון לבחירות השניות אחרי חודשיים בלבד. זה פרץ את הסכר לבחירות השניות, השלישיות הרביעיות והחמישיות בתקופה של ארבע שנים ולכאוס פוליטי שהמדינה לא ידעה מימיה והרבה אירועי קיצון שקשה היה פעם להעלות על הדמיון.
דוגמיות: יו"ר כנסת שמפר החלטת בג"ץ, פוליטיקאי עם שישה מנדטים שהפך לראש הממשלה, אופוזיציה שמחרימה את הוועדות בכנסת והעומד בראשה מפר את החוק ביודעין ולא מתייצב לפגישות עדכון ביטחוניות עם ראש הממשלה. והניצחון של בנימין נתניהו בבחירות האחרונות, שהיה גם הוא בסדר גודל היסטורי וחסר תקדים, והפך אותו לפוליטיקאי הישראלי הראשון שחזר ללשכת ראש הממשלה אחרי שהודח ממנו פעמיים. כזה עוד לא היה לנו. אם לפני ארבע שנים מישהו היה מציע שפעיל הימין הקיצוני איתמר בן גביר יהפוך לשר לביטחון לאומי עם סמכויות מוגברות על המשטרה - אף אחד לא היה מאמין לו. בכן, מסתבר שאין דבר כזה שאין דבר כזה.
כמו רבים מהמופעים הקיצוניים ומעוררי ההשתאות שידעה הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות, גם מלחמת הרשויות בין נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ושר המשפטים יריב לוין שודרה אמש בשידור חי. יממה לאחר שלוין הפיץ את חוקי הרפורמה הדרקונית שלו לידיעת הציבור, חיות נתנה את נאום חייה ובבהירות וחדות האשימה אותו בריסוק מערכת המשפט ופגיעה אנושה בזהותה הדמוקרטית של המדינה. מעולם לא דיבר כך אף נשיא בית משפט עליון על השר הממונה, אבל מעולם גם לא היה שר שמטרתו המוצהרת בחיים הפוליטיים היא להחליש את המערכת עליה הוא הופקד.
ומלכתחילה, הרפורמה של לוין היא חסרת תקדים בפני עצמה. היא מעבירה כוח חסר תקדים לפוליטיקאים בממשלה ובכנסת ומנטרלת לחלוטין את בית המשפט וההגנות החוקתיות על זכויות האזרח והמיעוטים בישראל. השינויים המוצעים בבחירת השופטים יביאו לפוליטיזציה מוחלטת של מערכת המשפט, והפוליטיקאים יוכלו לא רק לבחור את השופטים שלהם אלא גם את היועצים המשפטיים שלהם מבין עושי דברם. הנאום של חיות אולי היה חסר תקדים אבל הוא בסך הכל תואם את גודל המאורע.
התגובה החריפה של לוין, שהאשים את חיות כמנהיגת הדגלים השחורים ופוליטיקאית ששמה עצמה מעל רצון העם, נתנה את הטון לעוד גל חסר תקדים של מתקפות אישיות נגד נשיאת העליון מחבריו בקואליציה ובסיעה, שבדרך כלל שמור רק ליועמ"שית גלי בהרב מיארה, שהזהירה גם היא אתמול משינוי הצופן הגנטי שלוין מתכנן לדמוקרטיה הישראלית. מלחמת הרשויות נפתחה רשמית, וזוהי רק תחילת המערכה, שמובילה להתנגשות חזיתית חוקתית, פוליטית וחברתית שלא היתה כדוגמתה.
מכל הרגעים חסרי התקדים שסיפק המשבר הפוליטי, זה כנראה הנפיץ והמסוכן ביותר. תוך שבועיים מהקמת הממשלה, הרחובות והרשתות מלאים בהפגנות, מחאות וקריאות למרי אזרחי ולמאבק על דמותה של המדינה, והשיח הפוליטי אלים ודורסני מאי פעם, השר לביטחון לאומי בן גביר, שבשבועיים הראשונים בתפקיד היה בעיקר כשר נגד מחבלים, דגלים ושמאלנים להוט במיוחד לסמן למשטרה את רוח המפקד החדשה עם הנחיות להפעלת יתר כוח נגד המפגינים. חבר מפלגתו, צביקה פוגל, יו"ר הוועדה לביטחון פנים המיועד בכנסת, האיש שאמור לפקח על המשטרה, הרחיק עד כדי קריאה לעצור את יאיר לפיד ובני גנץ על תמיכתם במחאות.
ראשי האופוזיציה, בינתיים, אמנם מזהירים מניסיון הפיכה מתריעים על מלחמת אחים, אך רוב הזמן מתקוטטים בינם לבין עצמם במלחמות אגו וקרדיט שמונעות מהם להציג חזית התנגדות מאוחדת או אפקטיבית למהלכים שהממשלה מובילה. עם הרוב הגורף שיש לגוש הימין והנחישות של לוין ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן לקדם את הרפורמה בהקדם האפשרי, המאבק העיקרי לא יתנהל בכנסת, אלא ברחוב, ותחת מפכ"ל העל בן גביר פוטנציאל החיכוך וההסלמה עוד יותר גבוה.
הנאום של הנשיאה חיות, כמו גם סבב הראיונות של קודמה בתפקיד השופט אהרן ברק, נועדו בעיקר לאוזניו של אדם אחד, ראש הממשלה בנימין נתניהו, בניסיון לדבר אל נפשו הדמוקרטית של פעם. במשך שנים הוא בלם עבורם את כל היומרות והיוזמות המשפטיות הקיצוניות של בני חסותו ושותפיו והתייצב בגאון כמגן ביהמ"ש העליון כמבצר הדמוקרטיה; אבל לנתניהו ההוא לא נותר כל זכר מאז שהפך לנאשם בפלילים ומערכת המשפט הפכה לאויב הראשון בראש שמחתו. הוא הפקיד ביודעין את תיק המשפטים בידיו של לוין, גדול היריבים האידיאולגיים של ביהמ"ש, ונתן לו דף לבן עם התחייבות מראש לתמוך במהפכה / הפיכה שהוא חולם כבר שנים לקדם. הוא גם גם נתן השבוע גיבוי פומבי מלא לתוכניות של שר המשפטים, דחה בתוקף את התבהלה על מות הדמוקרטיה, ולא אותת על כוונה כלשהי לעצור אותו. הוא גינה שוב ושוב את השלט המגונה שהונף נגד לוין בהפגנה בהבימה - אך לא אמר מילה של גנאי על ההפגנה הביביסטית הקולנית שתומכיו עשו מחוץ לביתו של השופט ברק ביום רביעי בלילה.
ההערכה הרווחת לרוב היא שלוין הוא שליחו של נתניהו ושכל מהלכיו נועדו לחלץ אותו מהמשפט, אך בה בעת, הוא גם משתמש בו ומנצל את המצב המיוחד כדי להגשים את מאוויו האידיאולגיים. לא בטוח עד כמה נתניהו באמת שולט ובקי בפרטי ורזי האירוע הגרנדיוזני שהוא מוביל. קודם כל, עקרונית, הוא חתום על הסדר ניגוד עניניים שאמור למנוע ממנו להתעסק במינוי השופטים - לא שזה הפריע לו להביע תמיכה נלהבת בתוכניות של לוין השבוע. אבל גם אם בשלב כלשהו הוא ירצה לרכך את המהלכים ולהאט את הקצב כדי להרגיע את מלחמת הרשויות, יהיה לו קשה לבלום את הרכבת הדוהרת. חלק מהסעיפים בתוכנית המפורטת הם עזים, שהוכנסו לתמהיל מראש כדי לוותר עליהם בהמשך במסגרת הדיונים בכנסת, אבל אם לוין יידרש לעשות ויתורים משמעותיים - הוא עשוי להתנגד עד כדי לאיים בהתפטרות. יו"ר ועדת החוקה רוטמן מהציונות הדתית, שמחזיק בראיית עולם משפטית קיצונית עוד יותר, ככל שזה אפשרי, הוא שישלוט בתהליך החקיקה בכנסת בפועל.
בין השנים 2015-2020, נתניהו הפיל על משה כחלון את כל ניסיונותיו להתחמק מהתעסקות עם בג"ץ ופסקת התגברות, הפעם, ללא כנף מרכז או שמאל, השותפים של נתניהו נלהבים יותר ממנו ולא יתיישרו עם עיכובים והשהיות. בתוך הליכוד, יש תמיכה אבסולוטית ונלהבת בתוכנית של לוין, ואף לא אחד מחברי הליכוד לא מסתייג ואומר שהיא בלתי מתקבלת על הדעת. אם תהיה אופוזיציה פנימית, של מאוכזבי חלוקת התפקידים דודי אמסלם ודני דנון, היא תמשוך לימין ותמנע כל אפשרות לפשרות משמעותיות. ללא כל אופוזיציה פוליטית אפקטיבית, בתוך הממשלה או מחוצה לה, רק מחאה ציבורית ובינלאומית רחבת היקף יכולה לגרום לנתניהו להוריד את לוין מהעץ ולעצור את מלחמת הרשויות, לפני שהיא תידרדר לעוד שפל חדש וחסר תקדים שעוד לא ידענו.