בעוד חודשיים תישמע הכרעת הדין במשפט החוזר בפרשת רצח הנערה תאיר ראדה. הבוקר (רביעי) הודיע הרכב השופטים כי יום 9 במרץ - בעוד חודשיים - הוא יום מתן הכרעת הדין. השופטים יסתפקו ב-60 מתוך 90 הימים הנוספים שקיבלו לצורך גיבוש החלטתם בתיק.
פרשת הרצחה של תאיר בת ה-14 בדצמבר 2006 לא ידעה מאז שקט. מדובר בפרשה שמעוררת התעניינות ציבורית גדולה ולכן גם הליך המשפט החוזר משך תשומת לב.
ובכל זאת, במהלך המשפט התעוררו מספר סערות שהצליחו להאפיל על כל הסערות שידעה הפרשה עד אותו זמן: באולם מספר 11 נערכו מדי שבוע שניים ולעתים שלושה דיונים ארוכים. השופטים ביקשו להתמקד בערוץ מרכזי של שטף הראיות והעדויות, אבל פעמים רבות הסתעפו הדיונים לערוצי משנה שבהם פרטים, ראיות ונתונים רבים, למרות שאב בית הדין התחנן מדי פעם שהצדדים לא ימשיכו להרבות בעצים שרק יקשו על ההרכב לראות את היער.
נראה היה שלמרות אוקיינוס הנתונים שנקווה בפניהם, השופטים שלטו היטב בחומר, הכירו ולמדו אותו. אבל לשופטים היתה עוד משימה משמעותית - להצליח להתגבר על היצרים והרגשות שהיו חלק בלתי נפרד מהמשפט שגם כך הפך להיות בעל פרופיל תקשורתי גבוה ועניין ציבורי רחב, ובמשימה זו לא תמיד עמדו בהצלחה מלאה.
זכורות מספר אמירות של אב בית הדין, השופט אשר קולה, אשר עוררו תחושה כי בקרבו התעורר הספק הסביר באשר לאשמתו של הנאשם ברצח. גם השופט דני צרפתי נקט בקו דומה. השופטת תמר נסים-שי, כמו שניה חבריה להרכב, הפגינה גם כן ידע רב בפרטי התיק, אבל אי אפשר היה להתרשם על הלך הרוח שלה. במשפט השמיעו השופטים אמירות שהדהדו באולם בית המשפט. כך למשל שאל השופט קולה את התביעה באחד הדיונים: "האם התביעה באמת רוצה להגיע לחקר האמת במשפט?", לבקשת התביעה סרב לחזור בו מאמירה זו. במקרה נוסף טענה התובעת, עו"ד מיטל חן-רוזנפלד, כי השופטים פגעו בחקירתה את הנאשם ובאולם התפתח ויכוח בינה לבין השופטים.
לשיא, או לשפל, הגיעו הדברים כשהשופט קולה אמר כי מופעלים עליו לחצים שכמעט גרמו לו לפסול את עצמו מניהול המשפט. הוא לא חשף מי לחץ עליו וגם לא נפתחה חקירה בעניין. בדיון מאוחר יותר אמר: "למען הסר כל ספק לא ייחסתי לגורם כלשהו 'מעשים בלתי חוקיים' כשם גם שלא ייחסתי 'לגורמים עלומים'".
בהחלטתו על קיום משפט חוזר, המליץ חנן מלצר, שופט בית המשפט העליון באותה עת, כי הצדדים ישקלו להתרכז בארבע סוגיות מרכזיות: המצאותן של עקבות זרות בזירת הרצח, נזילת הדם על גבי עקבת הנעל שעל מכסה האסלה, כתם הדם של המנוחה שנתגלה בתא השלישי וראיית הדנ"א המיטוכונדריאלי.
אלא שהמשפט השתרע לרוחב יריעה גדולה בהרבה, למרות שהשופטים הפצירו בצדדים להתכנס לנושאים המרכזיים עליהם הצביע מלצר.
כך ניתן לסכם את הסוגיות המרכזיות שהובילו למשפט החוזר
המצאותן של עקבות זרות
הסניגור, עורך הדין ירום הלוי, איתגר את ההנחה כי "מחלץ אלמוני" שהגיע לזירת הרצח אחרי שנמצאה גופתה של תאיר, הוא שהותיר את אותן עקבות. הוא ביקש להראות לבית המשפט כי לא היה "מחלץ אלמוני" והתעקש להגיע לכל מי שהיה בתוך תא השירותים לאחר מציאת הגופה. לשיטתו, אכן אנשים רבים הגיעו בליל 6 בדצמבר 2006 לבית הספר "נופי גולן" שבקצרין, אבל בסופו של דבר מעטים מאד נכנסו לתוך תא השירותים שבו נמצאה הגופה, ומקרב אותם מעטים לא עלה בחקירת המשטרה כי אחד מהם הוא שהטביע את אותן עקבות ולא ניתן היה לשייך אותן לאחד מהם. עם זאת, במשפט החוזר עלה כי מקרב אנשים שהיו בזירת הרצח, לא הבדקו סליות הנעליים של כולם. לדוגמא: יוסי לוי, קצין המודיעין של תחנת משטרת קצרין, היה בשלב מסויים לבדו בתוך מתחם השירותים. נעליו לא נבדקו.
יתכן מאד ובראיה זו הצליח עו"ד הלוי לעבור מעל רף ההוכחה הדרוש כדי לעורר ספק סביר באשמת לקוחו, רומן זדורוב.
נזילת הדם על גבי עקבת הנעל שעל מכסה האסלה
סוגיה זו היא בלב ליבו של המשפט החוזר. לטענת ההגנה דמה של הנרצחת שנמצא על העקבה הזרה יכול היה לזלוג רק סמוך לרצח ולכן העקבה הזרה הוטבעה סמוך מאד לרצח ולא על ידי מחלץ אלמוני, כחמש שעות אחר כך, זמן מציאת הגופה, עד הוצאתה מהזירה. משמע- העקבה הזרה שייכת לרוצח שזהותו אינה ידועה, על פי ההגנה.
נוכח חשיבות סעיף זה הציגו שני הצדדים טיעונים וראיות כבדי משקל בניסיון לשכנע את בית המשפט בצדקת טענותיהם. ההגנה העידה אנשי שירותי הצלה שהיו בזירה ושטיפלו במנוחה, בניסיון להראות את מידת הזהירות שלהם כדי לא "לזהם" את הראיות בזירה והעידה מומחים שעמדו על כך שלא יתכן כי מספר שעות אחרי הרצח דם היה יכול לזלוג מהגופה.
התביעה העידה עדים שראו גם שעות אחרי הרצח סימני דם שזלגו מגופתה של המנוחה אחרי שהוזזה והביאו עדים מומחים לזירות רצח שעמדו על כך שכמות דם כמו זאת שנמצאה על עקבת הנעל, יכולה היתה לזלוג גם שעות אחרי הרצח, למשל- מקפלי מעיל הפוליאסטר שלבשה תאיר ז"ל.
שני הצדדים הציגו בסעיף זה ראיות טובות, וניתן היה להתרשם שגם כאן הצליח הלוי לחצות את רף הספק הסביר הנדרש לזיכוי.
כתם הדם של המנוחה שנתגלה בתא השלישי
מקורה של סוגיה זו במשפט החוזר בטעות של המכון לרפואה משפטית. התברר כי סימני דם קטנים שהתגלו על מתקן נייר הטואלט של תא מספר 3, הצמוד לתא 2 שבו ארע הרצח, קוטלגו בטעות ככאלה שנמצאו בתא 2. לסעיף זה לא הוקדש זמן רב במשפט החוזר.
אם השופטים יראו בסעיפים הקודמים ככאלו שהצליחו לעורר בהם ספק סביר, הרי שסעיף זה יצטרף אליהם בודאי כדי להטות את המשקל לצד המזכה.
ראיית הדנ"א המיטוכונדריאלי
מדובר בסעיף משנה של הסתעפות משנה במשפט. עו"ד הלוי לא הסתפק במשימה המרכזית של יצירת הספק הסביר, והתמקד גם בנסיונו להוכיח כי לא רק שלקוחו אינו הרוצח, אלא גם שידועה זהות הרוצחת. לטענתו מדובר באולה קרבצ'נקו.
טענה זו זכתה להד עצום בעיקר בתקשורת, עוררה רעש רב וגרמה לרבים להפנות אצבע מאשימה לעבר קרבצ'נקו. טענת ההגנה נסמכה בין השאר על תוצאות בדיקת דנ"א מיטוכונדריאלי של שערה שנמצאה בזירת הרצח. דנ"א מיטוכונדריאלי מופק משערות חסרות שורש, שלא ניתן לבדוק אותן על ידי הפקת דנ"א. מדובר בממצא שתוצאותיו הרבה פחות מובהקות ממצא דנ"א רגיל.
תוצאות של בדיקות שהגיעו אחרי סיום שלב העדויות ופתחו פרק עדויות נוסף, רק בנושא זה, העלו את ההסתברות כי בזירת הרצח נמצאה שערה שיכולה להתאים לאדיר חבני. אם עד שלב זה ניכר היה כי השופטים מקלים ממשקל הראיה הזאת, הרי שלאחר קבלת תוצאות המעבדה המאוחרות אמר השופט קולה כי "עד עכשיו אמרנו שזה לא שובר שוויון. פה משהו השתנה. להגיד שזה בטון יצוק, זה מרחיק לכת, אבל להגיד שאין לזה שום משקל, זה גם מרחיק לכת".
כלומר, נראה שגם פה נוצר סדק שיכול להרחיב את הספק הסביר.
יש לזכור כי בכל הערכאות השיפוטיות הקודמות התוודותו של זדורוב והשיחזור שביצע זכו ל"ציון גבוה" ברמת האמינות והאותנטיות בהם הציג את הדברים. ייתכן כי גם במשפט החוזר השופטים יראו זאת בצורה דומה. ועם זאת, למרות שמדובר בנושא מהותי ביותר, לא יהיה בו די כדי להביא להרשעה, אם משקל הספק הסביר יהיה גדול. יש לזכור כי גם השופט יורם דנציגר מבית המשפט העליון, שזיכה בדעת מיעוט את זדורוב, בערעורו, קבע כי "לא נמצא כי נפל פגם מכביד בפרשיית ההתוודות של המבקש בפני המדובב, למן מעצרו של המבקש וחקירותיו במשטרה, ועד להודאה שמסר, לראשונה, בפניו".
כמו כן, ייתכן שגם בנושא זה נוצר סדק לדעת השופטים, או לפחות אצל אחד או שניים מהם. בין השאר לא הסתירו השופטים את תמיהתם שלאחר מעצרו ייצג את זדורוב עורך דין מתחום המשפט האזרחי, שאינו דובר רוסית ושלא פגש את החשוד לפני שזה יצא לשיחזור הרצח.
חשוב לציין כי עדותו של זדורוב היתה מפותלת ולא עקבית ולמרות נסיונותיו הרבים של הסניגור להציג את הנאשם כאדם טיפש וחלש, עדותו דווקא הזכירה את מה שכתבו עליו שופטי בית משפט העליון בערכאת הערעור: "חוסר העקביות של המערער והגרסאות השונות שהעלה מותירים הם רושם בלתי אמין בעליל של מי שמנסה לטוות גרסה בדויה. אין מדובר בנאשם רפה שכל, חלש אופי או רגיש ושברירי, אלא באדם חשדן שחברי תיאר כ"אדם ערני, שקול ומחושב, שהשקיע מאמצים רבים בהערכת מצבו הראייתי, מי שבדרכו-שלו, ובהתאם לרמתו וידיעותיו, פועל באופן מניפולטיבי ומתוחכם".
לסיכום, נוכח התנהלות המשפט החוזר, זיכוי של הנאשם מחמת הספק לא ייחשב כהפתעה. אם יוחלט על זיכוי מחוסר אשמה זו בהחלט תהיה החלטה דרמטית.