זוהי אזעקת אמת. זו אינה "רפורמה" אלא הפיכה כוחנית. לא האופוזיציה החלשה והמסוכסכת תוכל לסכל את המזימה הזו, אלא רק הציבור, דעת הקהל. מחאת המונים ענקית שתגעיש את הרחובות ותמחיש את השאיפה של המוני ישראלים להילחם על הדמוקרטיה שלהם. המחאה הזו יכולה לפרוץ, אבל גם יכולה לא לפרוץ.
האנרגיה יכולה להצטבר, אבל יכולה גם לא להצטבר. זה קרה בפעם האחרונה ב-2011. כל הסימנים מעידים על האפשרות שזה יקרה שוב, וביתר שאת. רק זה יכול לסכל את הפיכתה של ישראל לדמוקרטיה מינוס, לדמוקטטורה המתחזה למדינה דמוקרטית נאורה אבל מקיימת פרקטיקה הפוכה.
בנימין נתניהו רגיש לדעת הקהל. אולי אפילו חרד מפניה. כשפרצה מחאת קיץ 2011, הוא ישב, מפוחד ומרוגז, בסלון בבלפור. הוא מיהר למנות ועדה, הוא הלך כברת דרך לכיוון המפגינים והוא אפילו צפצף על כל העקרונות הכי מקודשים של תורתו המדינית ושחרר למעלה מאלף מחבלים (מהם 400 רוצחים כבדים) תמורת גלעד שליט, כדי להרגיע את ההמונים. זה הצליח לו.
אם תפרוץ הפעם מחאה, יהיה לו קשה יותר להשתלט עליה. הצפרדע מתבשלת כבר זמן רב, רגע לפני נקודת הרתיחה היא עלולה לגייס את שארית כוחותיה, לזנק אל מחוץ לסיר המבעבע ולהפוך לאביר המגן על טירתו. נתניהו חושש מזה, ואני לא בטוח שתוכניתו של יריב לוין מגלמת את שאיפותיו המדויקות. כדי להימלט מאימת הדין, הוא לא זקוק למרחץ הדמים הלויני הזה. הוא יכול להסתפק בפחות.
כשהציג לוין את תוכניתו ביום רביעי בערב, הוא הקפיד להדגיש שמדובר ב"שלב הראשון" שלה. לך תדע מה צפוי לנו בשלב השני. ביטול עבירת "הפרת האמונים"? הוצאת השמאל אל מחוץ לחוק? חקיקת חוק יסוד "משפחת נתניהו"? אם תוכניותיו של לוין יתגשמו, ישראל תהיה מדינה שבה הפוליטיקאים ממנים את השופטים. צריך לחזור על המשפט הזה כמה פעמים, כדי שיחלחל. הפוליטיקאים ממנים את השופטים.
כולל שופטי העליון. במדינה כזו, אי אפשר יהיה לקבל סעד אמיתי. צלם הכבד של הפוליטיקאים ירחף מעל כל דיון והחלטה משפטיים. גם השופטים הם בשר ודם, והם יהרהרו בסיכויי קידומם. במדינה כזו, יאיר נתניהו יזכה ויזוכה בכל תביעותיו.
אם תוכניותיו של לוין יתגשמו, ישראל תהיה הדמוקרטיה היחידה בעולם שבה אין ביקורת שיפוטית על שרירות או עריצות השלטון והמערכת המנהלית. בג"ץ יהפוך לתיאטרון בובות. היועצים המשפטיים יוכפפו לאדוניהם הפוליטיקאים, במקום לשלטון החוק. במדינה כזו, לא יהיה שלטון חוק. הפוליטיקאים יעמידו את עצמם מעליו, באמצעות מינוי מקורבים ליועצים משפטיים ולא יהיה שום גוף שמסוגל לרסן אותם. אנחנו כבר רואים את ההתחלה של זה. הביטו במינויים של הממשלה החדשה. בזלזול הבוטה של שריה בכל מה שקשור לסדרי מינהל תקין, לכללים המקובלים, להיגיון הבריא, לסבירות. כן, הסבירות.
בני גנץ הציע אתמול לנתניהו הצעה מעניינת: להקים צוות משותף של כל המפלגות הציוניות שיביא תוך חצי שנה הצעה מוסכמת לרפורמה, כולל חוק יסוד "חקיקה". הצעה גנצית, תמימה, אבל לא בלתי חכמה. הסיכוי שנתניהו ייעתר לה, אפסי. יריב לוין כבר הבהיר שלא תהיה הידברות לפני קריאה ראשונה.
אם לא ייעתר, יוכיח נתניהו לאחרוני הספקנים שפניו להתנגשות ולשינוי משטרי. אם ייעתר, אפשר יהיה להרוויח זמן, לנהל דיון מעמיק ואמיתי ולבדוק אם אכן אפשר להגיע לנוסחה משותפת. כי רפורמה משפטית נדרשת. נתניהו עצמו חסם רפורמה כזו במשך שנות דור. מה שלא נדרש, זו הפיכה משטרית. מה שאסור שיקרה, זו הפיכתה של ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, למודל היהודי של טורקיה או הונגריה. זה תלוי מעלינו כחרב המתהפכת, וזה תלוי בנו.