את השבוע הראשון של ממשלת נתניהו השישית אפשר לסכם בביטוי "זבנג וגמרנו". שרי הממשלה נכנסו למשרדיהם החדשים בקול רעש גדול, ובזה אחר זה סימנו מחדש את הטריטוריה בהחלטות בומבסטיות ראשונות גדולות, כדי שאף אחד לא יפספס חלילה שיש בחור חדש בשכונה ושהיו חילופי השלטון.
ההחלטה הראשונה של בצלאל סמוטריץ' היתה לבטל את המס של השתיה המתוקה והכלים החד פעמיים, סימן ההיכר הכלכלי של הממשלה הקודמת; שר התקשורת שלמה קרעי הכריז על ביטול החומה הכשרה בסלולר של קודמו בתפקיד יועז הנדל, שרת התחבורה מירי רגב הודיעה כי תבחן את ביטול פרויקט המטרו והנתצים בכבישים המהירים של השרה מרב מיכאלי, ונתנה הוראה גורפת להחליף את צבעי המשרד שהנהיגה קודמתה בתפקיד.
נמשיך: שר הביטחון יואב גלנט הודיע לבג"צ על שינוי מדיניות ממשלת בנט-לפיד וכוונה להסדיר את המאחז הבלתי חוקי חומש, ושר החוץ החדש אלי כהן התקשר למקבילו הרוסי סרגי לברוב, ושבר את החרם הרוסי שהוביל השר היוצא יאיר לפיד. בטקס החילופים במשרד החינוך השר הנכנס יואב קיש בייש וזילזל בשרה היוצאת יפעת שאשא ביטון, ובהתאם, ההחלטה הראשונה שלו במשרד היתה ביטול רפורמת הדגל שלה בבגרויות.
אל תפספס
כותרת רדפה כותרת, עד שיצרן הכותרות הראשי השתלט על סדר היום והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר יצא לסיבוב דאוין בהר הבית, הראשון בתוארו החדש. לקהילה הבינלאומית לא ניתן אפילו שבוע אחד של חסד להתרגל לפנים החדשות והקיצוניות של ממשלת ישראל, עד שבן גביר דחף להם את זה ישר בפנים, וזימן לירושלים גל של גינויים מקצוות תבל, ואפילו דיון בכיכובם של הפלסטינים במועצת הביטחון. בלשכת נתניהו נאלצו לדחות את הביקור ההיסטורי באבו דאבי שהיה אמור להשיק את שובו, ולהמיר אותו בהודעות ושיחות הרגעה על כך שאין שינוי בסטטוס קוו. סך הכל הספק נאה לשבוע אחד. לפנים.
אבל מעל כולם התעלה שר המשפטים, יריב לוין, שהשיק במסיבת עיתונאים את רפורמת /מהפכת /הפיכת הרשויות שהוא מתכנן, שתחת מילת הקסם "משילות" תשנה את כל המארג הדמוקרטי העדין בישראל. עצם מינויו של לוין, לוחם אכזרי ותיק ונחוש למען החלשת בית המשפט העליון והעצמת כוחם של הפוליטיקאים, כמו גם הקדימות שהנושא קיבל בהסכמים הקואליציוניים, כבר הכניס את המערכת המשפטית והחברה האזרחית לדריכות שיא וכוננות ספיגה.
לוין נתן להם עדנה של ארבעה ימי התאקלמות בלבד, לפני שהגשים את כל חששותיהם. התזמון, שעות ספורות לפני הדיון בבג"צ על מינויו של יור ש"ס אריה דרעי למרות הרשעתו בפלילים, שידר מסר ברור: לא משנה מה השופטים יכריעו לגבי הקלון של דרעי, העימות בין הרשויות כבר כאן. ישר בפנים.
מדיניות זבנג וגמרנו הונהגה גם פנימה, בתוך משרדי הממשלה, גם שם הליכוד מעונין למחוק בבת אחת את כל שאריות השלטון הקודם. המנכ"לים של ממשלת בנט לפיד מוחלפים בפעילים ומקורבים ממפלגת השלטון, הפיטורים המקובלים של כל מחזיקי משרות האמון בלשכות השרים גורפים וללא חריגות. לפי דיווח בחדשות 12, בלשכת נתניהו אף מגבשים רשימות של בעלי תפקידים בכירים בשירות הציבורי שהתמנו בתקופת בנט-לפיד כדי לבחון אם אפשר להדיחם ולהציב במקומם ליכודניקים. ניקוי האורוות ההמוני ימשיך גם ברפורמה של לוין, לפיה השרים יוכלו להחליף את היועצים המשפטיים בכל המשרדים הממשלתיים ולמנות את אנשי אמונם במקום.
נבחרנו כדי למשול, משננים בכירי הקואליציה לקול תרועות הבייס, ואף אחד לא יעצור אותנו; לא בית המשפט, לא היועמשים, לא הפקידים, ולא העצומות או ההפגנות. ובטח לא האופוזיציה, שהנהגתה מיטיבה להפגין את חולשתה וחולייה. שעות אחרי שלוין הציג את תוכניתו המהפכנית, ראש האופוזיציה יאיר לפיד המריא לחופשה בפריז, ואילו יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ הגיש לנתניהו הצעה פומבית להקים צוות משותף שיגבש רפורמה משפטית בהסכמה רחבה.
"סופ"ש עם אשתי, למען השם", לפיד הצטדק בפוסט בפייסבוק ודחה את הביקורת הצייצנית הגואה על מחויבותו למאבק נגד הממשלה הנכנסת. הוא צודק, רק לא בטוח שחכם, לטוס לחו"ל כשהמחנה שלו כ"כ מבוהל וחרד לגורל המדינה. גנץ, כהרגלו, ניסה למלא את החלל שהותיר ולגנוב סוסים על חשבונו, אבל ידו המושטת לא פגשה יד אחות, ובליכוד אפילו לא ממש טרחו לענות להצעה ורק סיננו הזמנה לדיוני ועדת החוקה בכנסת. אם לתמצת את מצב האופוזיציה בסוף השבוע הראשון של הממשלה החדשה: לפיד בפריז, וגנץ מחכה לטלפון מנתניהו. כמו שאומרים בקואליציה - ורק התחלנו.
ועדיין, מדיניות "הזבנג וגמרנו" הציתה לנתניהו שריפות קטנות בכל מקום ומעלה את ממשלתו על מסלול התנגשות מהיר ורב חזיתות. הזירה המדינית והזירה המשפטית כבר בוערות, והכרעת בג"צ בענין המינוי של דרעי רק תעלה את גובה הלהבות ותייצר משבר פוליטי חוקתי ראשון מסוגו. ברקע מתחמם קרב עם מערכת הביטחון, שמתנגדת מחרצות להעברת סמכויות ביטחוניות בגדה לבן גביר וסמוטריץ'; מתיחות בינם לבין שר הביטחון גלנט היא רק ענין של זמן.
הזירה הכלכלית מבעבעת גם כן. אזהרות נגיד בנק ישראל על בזבוז הכספים בהסכמים הקואליציוניים יהפכו למציאות של נתניהו וסמוטריץ' בדיוני התקציב שיחלו בקרוב, שיצטרכו לספק פתרונות ליוקר המחיה ולאינפלציה ולמלא את הגחמות המגזריות של השותפות. ככל שתימשך חגיגת הפגנות השרירים, כך זה יהיה יותר מסובך.
נתניהו לא ידוע כפירומן, אבל מתנגדיו משוכנעים ומשכנעים שמאחורי הכאוס יש יד מכוונת, שמחפשת אחר נתיב המילוט מהמשפט. האפשרות השניה היא שהוא לא הצליח להשתלט עדיין על האירוע, בהמשך ישיר למשא ומתן הקואליציוני בו הוא נוהל על ידי שותפיו שסחטו אותו עד תום. השאלה אם יפעל לכבות את השריפות הקטנות לפני שהן מחוללות נזק בלתי הפיך למדינה ומוסדותיה.