ההסכם הקואליציוני בין מפלגת הציונות הדתית לבין הליכוד טומן בחובו סעיף קטן עם משמעות גדולה. לפי סעיף 36 להסכם הקואליציוני, וכפי שפורסם ע"י מיכאל שמש בתאגיד השידור "כאן" - חוק איסור אפליה, האוסר על אפליה במתן שירותים או במכירת מוצרים על ידי בעלי עסק פרטיים, יתוקן כך שתותר בו אפליה בשל אמונה דתית.
המשמעות הגדולה של החוק היא שתותר אפליה של להט"בים, ערבים, נשים וכל אדם אחר, בנימוק של אמונה דתית. אומנם לא ברור כעת האם התיקון לחוק יפנה לעדה דתית המוכרת בחוק, כך שלא כל אמונה דתית תזכה להגנה מפני אפליה, אך ברור כי הכנסת סעיף שמאפשר להפלות בשל סיבה זו תקשה עוד יותר לערוך שימוש בחוק ולזכות להגנה מאפליה.
לפי בדיקת וואלה! במאגר המשפטי "נבו", במהלך 2022 נידונו 77 עתירות בגין חוק איסור אפליה במתן שירותים ומכירת מוצרים.
בין פסקי הדין ניתן למצוא את קביעת בית המשפט העליון שהתירה לנהל תביעה ייצוגית נגד בית החולים לניאדו, שלא העניק טיפולי פוריות לנשים שאינן נשואות מטעמים דתיים-הלכתיים. פסק הדין מקבל משנה תוקף נוכח העובדה שח"כ אורית סטרוק מהציונות הדתית אמרה אתמול כי אסור לכפות על רופא להעניק טיפול רפואי הנוגד את אמונתו הדתית.
בהקשר של חוק איסור אפליה בשירותים ובמוצרים, בית המשפט אומנם קבע כי "אין תחולה לחוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים על שירותי בריאות ורפואה; איסור האפליה בתחומים אלה מוסדר תחת חוק זכויות החולה". אך, בית המשפט העליון הבהיר גם כי "מדיניותו של בית החולים לניאדו לסרב להעניק טיפולי הפריה חוץ-גופית לנשים שאינן נשואות מפירה את איסור האפליה שבחוק זכויות החולה, ולפיכך יש לאפשר לנהל כנגדו תובענה ייצוגית בעילה לפי חוק זכויות החולה".
בעתירה מפורסמת אחרת שהוגשה השנה על ידי השר לביטחון לאומי המיועד, ח"כ איתמר בן גביר, הוא ביקש להורות לעיריית רהט להקצות שעות רחצה משותפות לרחצת גברים ונשים יחדיו בבריכה העירונית בעיר רהט. העתירה אמנם נדחתה בשל פגם פרוצדורלי - על בן גביר היה להגיש את העתירה לבית המשפט לעניינים מינהלים, אך בית המשפט העליון הזכיר את העובדה שעל עירייה להעניק שירותים מסחריים כמו שחייה בבריכה באופן שוויוני כפי שמוזכר בחוק איסור אפליה בשירותים ובמוצרים.
פסק דין מפורסם אחר שניתן השנה בבית המשפט לתביעות קטנות בבת ים דחה את עתירת של ויקי בן יעקב, שרצתה לשכור דירה בבת ים אך סורבה בשל כך שביקשה לעשות זאת יחד עם בת זוגה. בית המשפט דחה את התביעה, בין היתר, בשל כך שמדובר "בבעלת דירה פרטית, כאשר רכושה שלה הוא בעל חשיבות ומשקל גבוהים באופן יחסי כאשר אנו עוסקים בדירה. אם כן, חרף סלידת בית המשפט מנימוקי הפרישה של הנתבעת, דומה כי סעד משפטי הוא לא בין הסעדים להם זכאית התובעת".
החלטה זו של בית המשפט מראה כמה קשה לתבוע בשל חוק איסור אפליה בשירותים ובמוצרים ומעלה את החשש שהכנסת סעיף לחוק שמאפשר אפליה בשל אמונה דתית תקשה על שימוש בחוק אף יותר. כפי שנכתב בפסק הדין של בן יעקב: "דין תביעה זו להידחות. עם זאת, וזה החשוב, אין בדחייה זו משום אישור, אישרור או הצדקה לפעולת האפליה בה נקטה הנתבעת במישור המוסרי. היפוכו של דבר. עם זאת, דומה, כי בנסיבות העניין גוברת זכותה של הנתבעת לקניין במישור המשפטי".