לראשונה מאז תחילת המלחמה נגד רוסיה, יצא הנשיא זלנסקי מגבולות אוקראינה. ביקורו בוושינגטון סימבולי והיסטורי כאחד. הנשיא, שבימים הראשונים של המלחמה הציע לו הממשל האמריקני לברוח מקייב, נשאר לנהל את המערכה נגד המדינה השכנה, בעלת צבא אחד הגדולים בעולם. מאז, הפך זלנסקי לאחת הדמויות המוכרות ביותר בעולם, מנהיג שנלחם למען החופש והעצמאות של ארצו, בתמיכה משמעותית ביותר ממדינות המערב, ראשותן ארצות הברית.
כעת, כשהמערכה באוקראינה נמצאת בשלביה הקריטיים, נוסע זלנסקי להדק ולחזק את הברית עם ארצות הברית, ולבקש סיוע צבאי מסיבי, שבלעדיו אין סיכוי לאוקראינים לשמור על עצמאותם.
לפני יומיים ביקר זלנסקי בחזית בעיר באחמוט, שלידה מתנהלים קרבות עזים מזה כשלושה חודשים. מראות החורבן בעיר מזכירים את מלחמת העולם השנייה. הוא נפגש עם החיילים בחזית למרות הסכנה המידית הכרוכה בכך, וזאת לא הפעם הראשונה שהוא עושה זאת.
לעומתו, הנשיא הרוסי פוטין טרם ערך ולו ביקור אחד בחזית. כאילו מתחרים עם האוקראינים, דיווחו שלשום כלי התקשורת הרוסיים שגם פוטין "קיים התייעצות בחזית" עם מפקדי הצבא. בדיעבד, התברר שהישיבות נערכו באולם מפואר בעיר הרוסית רוסטוב-על-הדון, הרחוקה יותר מ-100 ק"מ מהגבול האוקראיני ורחוק עוד יותר מהחזית.
פוטין דן עם הגנרלים כיצד להמשיך את המלחמה, אליה נכנס ללא אסטרטגיית יציאה. הוא שינה את יעדיה כמה פעמים, ועדיין לא השיג אף אחד מהם. לעומת זאת, המטרות האוקראיניות ברורות ואיתנות - הגנה על הבית ושחרור השטחים שנכבשו על יד הרוסים.
ביקורו של זלנסקי בארצות הברית נועד לקבע את הענקת הסיוע המשמעותי לאוקראינה שאמור להסתכם בשנת 2023 בכ-23,5 מיליארד דולר והכולל נשק ותחמושת, הדרכת חיילם אוקראיניים, שת"פ מודיעיני, סיוע הומניטרי ופיננסי ועוד. אוקראינה סוף סוף תקבל מערכות הגנה אווירית "פטריוט", המוכרות היטב לישראלים מאז מלחמת המפרץ. אוקראינה, שמופצצת בצורה כבדה על ידי הרוסים, זקוקה למערכות האלו נואשות כדי להגן על המרחב האווירי שלה.
זלנסקי, המנצח את הרוסים גם בקרב על התודעה, אף ינאם בפני חברי שני בתי הקונגרס האמריקני. מעניין לציין, שאשתו של נשיא אוקראינה גם היא נאמה לפני חברי הקונגרס ביולי השנה. לא זכור לי מקרה נוסף, בו מנהיג מדינה ורעייתו שניהם זכו לפנות לבית המחוקקים החזק ביותר בעולם.
לאחרונה שוב נשמעים מומחים מכובדים, התוהים לגבי התעקשות האוקראינים להמשיך במלחמה, הטוענים כי "אסור להשפיל את פוטין" והקוראים ללחוץ על שני הצדדים להיכנס לתהליך המו"מ. השיח הזה בעייתי מכמה סיבות.
ראשית, יש בכך בעיה מוסרית, שכן מדובר בהתעלמות גמורה משאיפתה של אוקראינה לעצמאותה ולשלמותה הטריטוריאלית, שאיפה שהיא נלחמת עליה בגבורה, וגם משלמת על כך מחיר כבד מאוד.
שנית, רוסיה ידועה באי-עמידה בסיכומים וגם בהסכמים חתומים. כולם שוכחים, שכשתקפה את אוקראינה ללא עוול בכפה, היא הפרה בצורה גסה את מזכר בודפשט, עליו חתמה ב-1994, שהבטיח את עצמאותה ושלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה תמורת ויתורה על אחזקת הנשק הגרעיני הסובייטי. כך שסביר מאוד להניח, שאת ההפוגה שתשיג כתוצאה מהמו"מ, תנצל רוסיה לצבירת כוחות למתקפה מחודשת.
שלישית, בראייה גאו-אסטרטגית תהיה זאת טעות חמורה להשאיר את הסכסוך הזה "חצי פתור" ללא הסדרי בטחון אירופיים איתנים בשיתוף ארצות הברית. לעניות דעתי, רק אוקראינה משוחררת, משוקמת, עם צבא חזק ומצויד בנשק מערבי תוכל להגן על אירופה מפני מעצמה אוטוריטרית תוקפנית שהיא רוסיה תחת שלטונו של פוטין.
ארקדי מיל-מן הוא ראש תכנית רוסיה במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, לשעבר שגריר ישראל ברוסיה.