המסע הקסום של נבחרת מרוקו במונדיאל בקטאר הגיע אמש (רביעי) לסופו לאחר ההפסד לאלופת העולם צרפת בחצי הגמר. לקראת המשחק ציפו והאמינו התושבים במדינה שאחרי הסנסציה בשמינית וברבע הגמר, עם הניצחונות על ספרד ופורטוגל, ניתן לרשום הפתעה נוספת ולהדיח גם את הטרי קולור בדרך לגמר. הלילה, שהחל באכזבה גדולה, הסתיים אחרת - בתחושת גאווה אדירה.
אני כותב את השורות הללו ברבאט בירת מרוקו, שם חגגו המוני אוהדים עד השעות הקטנות של הלילה. מחר בשעה הזו כבר אהיה על המטוס מקזבלנקה בדרך לישראל. במסע שלי פה, שהחל לפני כעשרה ימים, חוויתי מדינה שנמצאת בתחושת אופוריה שלא נגמרת. ובצדק. מי היה מאמין שמרוקו, נבחרת שלא היו ממנה שום ציפיות בתחילת הטורניר, נבחרת שקיבלה בית קשה עם בלגיה החזקה וסגנית אלופת העולם קרואטיה, תעשה את הבלתי ייאמן ותגיע לחצי גמר המונדיאל כשהיא גוברת בדרך על ענקיות כדורגל כמו בלגיה, ספרד ופורטוגל?
בכל הימים בהם ביליתי במרוקו לא ירד גשם. דווקא אתמול, ביום של חצי הגמר, החלו ממטרים בלתי פוסקים לאורך רוב היום. חלק מהמאמינים יגידו שאולי השמיים בכו על העתיד לבוא. בעקבות הגשמים לא הוצבו מסכי ענק ברחבי העיר כמו במשחקים הקודמים, והתושבים החלו להצטופף בבתי הקפה כדי לצפות במשחק. משחקי המונדיאל משודרים במרוקו בערוץ בתשלום, ורוב האנשים יוצאים לרחובות לצפות בהם. בתי הקפה הם יעד פופולרי לבילוי במרוקו. ברוב המשחקים תמצאו שם רק גברים, שישתו קפה, תה, יעשנו סיגריות ויעודדו.
היוצאים מן הכלל הם המשחקים של נבחרת מרוקו. כשהאריות האטלס משחקים, כל המשפחה באה לראות. בתי הקפה מתמלאים גם בנשים וילדים. אתמול במשחק, בגלל הביקוש הרב, צריך היה לקנות כרטיס כדי להיכנס לבית הקפה. כאילו שנכנסים למשחק עצמו. במרוקו לא נהוג לעשן כשמשפחות שוהות במקום, מתוך כבוד. לכן, את עשן הסיגריות החליפו אמש בבית הקפה ברבאט הצרחות של הנשים. והיו לא מעט כאלה. בכל פעם שהייתה הזדמנות, לכל אחד מהצדדים, הנשים המרוקניות בבית הקפה צרחו במלוא גרונן. רגע משעשע נרשם במהלך המחצית הראשונה, כשצרחות נשמעו מפי הנשים לאחר ששודר הילוך חוזר של השער הראשון שכבשה צרפת. הן חשבו שמרוקו ספגה עוד גול. הן צרחו, והגברים בבית הקפה צחקקו.
לכל אורך המשחק האוהדים המתוחים לא הפסיקו לעודד את הנבחרת שלהם. הקריאות המפורסמות של המרוקנים - "סיר! סיר! סיר!", שזה בעברית "קדימה! קדימה! קדימה!", נשמעו ללא הרף. אריות האטלס לא הורידו ראש לאחר שספגו את השער המוקדם מהצרפתים, אלא ניסו לתקוף ולהשוות ברוב שלבי המשחק. ברגע שהבקיע המחליף רנדל קולו מואני את השער השני לטרי קולור בדקה ה-79, בבת אחת עזבו את בית הקפה חצי מיושביו. מבלי למצמץ. פשוט קמו והלכו. עוד לפני ההילוך החוזר. ברבע השעה שנותרה לסיום המשחק, כולל תוספת הזמן, החלו לעזוב עוד ועוד אנשים. אחרי כל החמצה, כל הזדמנות שלא נוצלה על ידי השחקנים של הנבחרת שלהם, הם הגיבו בצורה אמוציונלית ניכרת לעין. חלק תפסו את הראש ונראו באבל, הייתה אוהדת שהעיפה את הכיסאות שלידה ועזבה בעצבים.
שידור המשחק בבית הקפה ברבאט, 14 בדצמבר 2022
יצאתי מבית הקפה אחרי שריקת הסיום וחשבתי לעצמי, מוזר שככה הם מקבלים את זה. הרי צרפת הגיעה למשחק כפייבוריטית הברורה, ובכלל - מרוקו רשמה הישג בלתי רגיל. מי בכלל חשב בתחילת הטורניר שהם יגיעו לחצי הגמר? הם צריכים להיות גאים בנבחרת שלהם. ברחובות הבירה רבאט היה רעש סטטי של זמבורות שהרגיש כמו תקיעת שופר, כשברקע ההמונים הולכים הליכה שקטה, כשכל אחד חוזר מבית הקפה בו הוא ישב לצפות במשחק.
אחרי בערך רבע שעה של הליכה באווירה מדוכדכת, נשמעו פתאום קולות שירה מקבוצת אוהדים שהתקבצה ליד אחד מבתי הקפה הסמוכים לבניין הפרלמנט המרוקני. עוד ועוד אנשים הגיעו והחלו לשיר ולעודד את הנבחרת שלהם. כמה מאות מטרים משם, בהמשך, ליד ארמון המלך, ראיתי קבוצה גדולה יותר. לאט לאט תחושת האבל והעצב ששררה בממלכה התחלפה בשמחה אדירה. אנשים שרו, קפצו, צרחו, הבעירו אבוקות ושלחו זיקוקים לאוויר. עוד ועוד אנשים הצטרפו, הצפירות המוכרות של המכוניות והדגלים המונפים מהר מאוד התחילו להזכיר לי את החגיגות שחוויתי כאן אחרי הניצחונות הגדולים בשמינית וברבע הגמר.
השוטרים, שהתקבצו מסביב לאוהדים, לא הפריעו לחגיגה. הם עמדו בצד, שמרו על הסדר ונתנו לאנשים להוציא את הרגש שלהם. האוהדים כבר שרו על זה שהם אמנם הפסידו לצרפת, אבל ינצחו את קרואטיה, אותה יפגשו במשחק על המקום השלישי במוצ"ש.
עד השעות הקטנות של הלילה חגגו המרוקנים מונדיאל מופלא של הנבחרת שלהם. מונדיאל היסטורי, שייזכר לדורי דורות. הם הראו כמה הם גאים בשחקנים שלהם, שסיפקו בקטאר את ההופעה הכי סנסציונית בתולדות הגביע העולמי. הם יודעים שהם חוו בחודש האחרון חוויית כדורגל שספק גדול אם עוד יזכו לחוות בחייהם.