התרגשות גדולה הבוקר במרוקו לקראת משחק חצי גמר המונדיאל מול אלופת העולם צרפת שיתקיים הערב (רביעי) בקטאר. כל ערוצי הטלוויזיה מתרכזים אך ורק בכדורגל, ואין שיחה ברחוב בה המשחק אינו מוזכר. האנשים במרוקו מאוד ידידותיים, ופותחים באופן קבוע בשיחות אחד עם השני, גם אם לא קיימת היכרות מוקדמת. היום נושא השיחה הוא ברור, אין משהו אחר לעסוק בו.
לקראת המפגש הקשה מול הצרפתים, האווירה ברחוב דווקא מאוד אופטימית. אם באיזשהו תסריט דמיוני ובלתי אפשרי ישראל הייתה במצב דומה, סביר להניח שהתחזיות שלנו לגבי מפגש מול צרפת היו בסגנון "מעניין כמה חתיכות נקבל" או "רק שירחמו עלינו קצת". לא אצל המרוקאים. אחרי הניצחונות על ספרד ופורטוגל בשמינית ורבע הגמר, במרוקו בטוחים בעצמם. כל מה שאני שומע ברחוב לקראת המשחק - הוא תחזיות ניצחון על אלופת העולם.
עוזרת גם הרוח הגבית והתמיכה העולמית שהם מקבלים מהעולם הערבי, האפריקני וגם של כל חובבי הרומנטיקה בכדורגל שאוהבים סיפורי סינדרלה. וסיפור סינדרלה כזה לא זכור המון זמן. מה שבטוח הוא שהסיפור של מרוקו הוא ההפתעה הגדולה ביותר בתולדות המונדיאל.
אפילו ברדיו נשמעות בקשות מהקהל שייצא היום בהמוניו לרחובות לקראת המשחק, "להתנהג יפה אחרי שננצח, לשמור על הסדר ולא לפתוח במהומות". אתמול בעת הצפייה במשחק חצי הגמר הראשון בקפה מקומי בבירה רבאט, ראיתי לא מעט פרצופים מודאגים אחרי ההצגה של ליאו מסי וארגנטינה, שעלתה לגמר. הם כבר בטוחים שמצפה להם מפגש קשה מאוד בגמר ביום ראשון, כאילו שהם לא פוגשים הערב את קיליאן אמבפה ואלופת העולם.